עין איה על שבת יא יא

<< · עין איה על שבת · יא · יא · >>

(שבת צז.): "אמר ריש לקיש, החושד בכשרים לוקה בגופו".

אף על פי שהתכונות הגורמות להסתרה שכלית הן לפעמים רק נפשיות ביסודן, ומתוך התוכן הנפשי שנתערפל יש שבא איזה מעמד כהה גם במזג הגופני, המכשיר את ההתעכבות של התכונה המאפילה איזה זוהר שכלי מלהאיר יפה, בכ"ז כשהדברים נוגעים לגבי הערכה של האדם הגופני על אחרים, בני אדם שהם ג"כ בעלי גוף חמרי, תמיד אי אפשר לה לפעולה ציורית זו - לבא כשהיא מעולפת באיזו ערפליות המביאה עד כדי החשד בכשרים - כי אם ע"פ איזו נטיה מזגית גופנית של החושד, שהיא מציירת לו את הציור הכהה הזה לגבי האחרים. ואין אפשרות להסיר תכונה זו ע"י השפעה נפשית לבדה, כי המזג הגופני מוכרח להתמרק מזאת התכונה שהביאה את ההערכה החשדנית נגד הכשרים. ואז בסורה של הנטיה הגופנית הבאה מצד המזג של החומר, ישוחרר השכל משיעבודו החמרי, וההערכה תבא בנטית היושר האמיתי שלה, ולא תבא עוד לידי חשד של כשרים. ע"כ, כך היא המדה של תיקון הסדר והארת הנשמה בהוצאת אורה הישר אל הפועל לגבי ההערכה של אחרים הכשרים, שהחושד בכשרים לוקה בגופו , ובמירוקו של המזג הגופני יופיע אור הטוב של הכרת הכשרים בעצם עומק טובם.

<< · עין איה על שבת · יא · יא · >>