עין איה על שבת ט קמו

<< · עין איה על שבת · ט · קמו · >>

(שבת פט:): "ומחוי להו יצחק קב"ה בעינייהו, מיד נושאים עיניהם למרום ואומרים "אתה ד' אבינו גואלנו מעולם שמך"".

כשמתבררת לכנסת ישראל בכללה מהותה הפנימית, איך שכל שיחה ושיגה, כל שאיפותיה ומאויה, אינם כ"א חפץ שדי אחד ארוך מלא אור עליון, מתפרץ לצאת ולצבין את ישרו העדין והקדוש בכל גילויי החיים כולם, בין כשהסוד הזה הטמיר נודע לעושהו בין כשאינו נודע לו, - אז מיד מתחילה ההסתכלות הפנימית להתאר באמתתה הריכוזית. והעינים הנשואות לכל חפץ, מתבררות שהן הן העינים הפונות למרום, להשאיפה האלהית הטהורה.== ותחת שנאמר בכל יחיד ולא תתורו אחרי עיניכם 1 , נאמר ביסוד צמח הכללי של כנסת ישראל "עיניך בשדה ]אשר יקצורון[ והלכת אחריהן" 2 , אחרי העינים הטהורות הללו שהן נושאות את נושאיהן למרומים נשגבים ונערצים. ואם ההכרה הפנימית בכל זאת לכודה היא בחבלי מצרים, מיד כשהכרה העצמית באה, כשהמהות הטהורה מתבררת לעצמה, בא גם החופש המוחלט בבירורו והבטאתו, ומיד נושאים הם את עיניהם למרום ואומרים "אתה ד' אבינו גואלנו מעולם שמך" . שמך הקיים בעינו וצביונו, בבהירותו ונצחיותו, הוא הוא הגואל אותנו תמיד והמכונן את מצעדינו בחיים, בחיי הכלל ובחיי הפרט, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" 3 . רז הגאולה, הקיים בהצדקות המוחלטה אשר לגוי צדיק שומר אמונים 4 . קמו. .1 עפ,י במדבר טו, לט. .2 רות ב, ט. ועיין בזוהר ב ויקהל ריז, ב-ריח, א. .3 דברי הימים א יז, כא. .4 ישעיה כו, ב.

<< · עין איה על שבת · ט · קמו · >>