עין איה על שבת ט עו

עו. אמר רבי אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה [להם] מי גילה לבני רז זה שמלאה"ש משתמשין בו דכתיב "ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", ברישא "עושי" והדר "לשמוע". כל דבר שאינו בטבע צריך הוא בתחילה הקשה ולימוד ואח"כ מתישרים אל עשייתו, אבל מה שההכנה הטבעית גמורה בו, אין צריך לימוד מוקדם כ"א בתחילה האדם שט אל העשיה. ואם התוכן הטבעי יש לו עילוי והתעדנות, הרי הוא מתעדן מתעלה מתפתח ומקדש ע"י עצמיות התפשטותה והתפארותה של הפעולה. אע"פ שקיומה של תורה תלמודה והרחבתה הרי הוא דבר התלוי בבחירה, זה מה שנוגע להתענפותם של הפרטים, אבל בעצמיות מהות הפנימית הצורתית של התורה, בין בלימודה, פירוש בקישור הנשמתי עם צורתה, בין בעשייתה, כלומר בהצטיירות החיים כולם ע"י תיוויה התורה, היא טבעית עצמית לישראל. וכשם שאין מלאכי השרת, המוטבעים על אורח פעולתם המושכלת, שהיא היא עבודתם והשכלתם, - צריכים לבא לידי לימוד מוקדם לפני הכשרת מפעלם, מפני שהטבעיות הרוחני(ו)ת שלהם היא מכשרתם לפעולתם התפקידית, וממילא מוסיפים הם כח עצמי ע"י הוצאתם מן הכח אל הפועל את החבוי בתכונתם, ואותה התוספת הבאה מידי שיטת התפשטות פעולתם, הרי היא השמיעה הנוספת על העשיה, שהיא ההתגלות מה שיש בעצמיות כחם, - כן נתגלתה בישראל, ע"י התעלות קדושת מעמד הר סיני, עצמיות טבעיות נשמתם, ואיך שכל התורה כולה איננה להם דבר של קנין העומד מבחוץ, הצריך הקדמת לימוד וסיגול עד כדי הכשרתם אליה, אלא שהיא היא עצמיות טבע נשמתם, והם מוצאים עצמם מלאים עז לשוט לקיומה של תורה ממלא פנימיותם. ומה שהמקרים הגופניים גורמים שצריכים לימוד והתרגלות, זהו דבר חיצוני. ועצמיות ההקשבה ג"כ הולכת היא ומתגברת ע"י התגברותה של שפעת המעין הטבעי שבנשמתם, שמתגלה ע"י העשיה הנובעת ממילוי פנימי. וזאת היא דוגמא עליונה שאין בעולם האנושי משל לה, שימצא עם שלם בקרבו הכשר רוחני עליון מלא מקדושה פנימית, בתוכיות טבע רוחניותו. זהו רז שמלאכי השרת משתמשים בו, שהם טבועים ברוחניותם, ועשייתם באה בלא הכשר של הקנאת לימוד חיצוני, ובהתגלותה במפעלם הרי היא מתגברת ועולה כמעין הנובע, "ברכו ד' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו" ברישא עושי והדר לשמוע.