עין איה על שבת ט עה

עה. אר"ל (וכולן) [ו]עתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר "ופדויי ד' ישובון ובאו ציון ברינה ושמתת עולם על ראשם", שמחה שמעולם על ראשם. מה שמונח עמוק בטבע המציאות המהותית של איזה נושא, לא יאבד ולא יכחד כ"ז שהנושא יש לו קיום ועמידה. והנה העצמיות הטבעית הפנימית של ישראל הרי היא אור ד' אשר בנשמתם, שמחת עולמים, עדנת קודש הפנימית מאור חזיון קודש קדשים של זיו אור עליון, והופעת השלמות העליונה האלהית במעמקי יאוריה - היא היא תוכן חסנם וישעם. בנשמתו של משה נתגלמה הטבעיות הישראלית בצורה חטובה ומבולטה, מה שאצל כל יחיד ויחיד מישראל לדורותיהם צריך הדבר פתוח ותרבות. אין ספק לפי זה שהתוכן הטבעי לנו אי אפשר שיאסף לעד, הוא רק נעלם מאתנו והמון הגלים אשר עוברים על ראשינו, הפגעים והתלאות, הלימודים מתולדות הזמנים והופעות ההרגשות בריבויין, כשיקבצו באחרית הימים, הם ישיבו לנו את טבעיותנו, יושיטו לנו את אור התשובה. ואל החסינות העליונה המוטבעה בנו שוב נשוב, ואורה [...] אשר עטרה אותנו בעת אשר הובע החפץ הנצחי שלנו בתעצומות עזו בעת הבטאתה של האמרה העולמית "נעשה ונשמע", היא תשוב אלינו. לעת אשר יבנה ויתכונן מחדש עם ד' להיות לאור עולם ולעטרת תפארת ביד ד', הכל יוחזר ושמחה שמעולם על ראשם.