לדלג לתוכן

עין איה על שבת ט סג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סג. לעם תליתאי. שאיפת החזיון הרוחני, העליונה, הגשמת החיים ע"פ המאויים של הרוחניות העליונח, של הופעת רוח הקודש ונועם האלהי המזהיר בנשמות המאושרות, המעלה אותם ממעל לכל עניני התבל וצרכיה וחשבונות הרבים של בני האדם, - מצד אחד. השתילה בתוך גבולי החיים המקושרים ברצון הבנין החברותי ומשאלותיו, הממשיכים אל עמקיו את החפץ העליון שממעל לעולם. המיזוג, לפשר על ידו את ההנמכה של (ה)משאת הנפש העליונה עם הרוממות שממעל לכל מבוקש, מוגבל, ומשאל עם, כוננו שלשתן יחד ברוח האומה, ע"י ההפלגה הנפשית של החילוק המובדל אשר לכהנים לויים וישראלים. החלק המקודש אשר - בעצם תכונתו - ד' הוא נחלתו ומשאלותיו עולות ממעל לחוג החיים המצומצמים וגבוליהם. הלויים מקבלי הדיבור והרעיון, המסבירים ומבארים, מקשיבים את קול הקודש, ומבינים אל יופיו והדר קדשו, משתוקקים להרחיבו בכל השדרות ע"פ אותה הצורה שיוכל להתמזג עם החיים. וישראל הגוי כולו, העובד, הלוחם, הבונה והמישב את העולם, כולם יחד מתאימים להצגת רום הקודש אשר בחטיבתה של תורת אמת.