עין איה על שבת ט מג

(שבת פז.): "שבר את הלוחות מאי דרש".

לא רק הוד החיים העליוניים בעת פריחתם, העולים לפעמים הרבה יותר מהמדה הנאותה לעולם וליצוריו המוגבלים, לא יצאו אל הפועל להזריח אורם בעולם. כ"א בהתפלש האור העליון שלהם דרך אותם צינורות הקודש שמפי יוצר כל כוננו להזיל חיים נערכים לכל יצורי עולמים, והם הם הליכות של התורה המתהלכות בכל אותיותיה וקמטי דרשותיה לכל אורחותיהן, כי אם גם משבר המוכרח לבא, החשכה והסתרה של האור, מפני שלא יוכלו הבריות בהשפלתן לקלוט אותו בבהירותו, למען יתן מקום לאור ממועט, שרק הוא יכשיר את החיים באחרונה לאור הגנוז היותר עליון ומגמתי, גם סתירה זו של צורך בנין, בנין יקרא לה, וממאור התורה וארחות דרושיה מוכרח להתנוצץ אור זה, המורה דרך, איך להאפיל את האורה העליונה, למטרת הגלותה באחרית הימים, ותאות שאלת מאי דרש לשבר את הלוחות._

<< · עין איה על שבת · ט · מג · >>