עין איה על שבת ט כו

<< · עין איה על שבת · ט · כו · >>

(שבת פז.): "ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא".

כשם שהקודש הוא המגמה של החול תעודתו ותכליתו, אשר מטעם זה ראוי שכל החול יתקדש, שהכל יקשר בקשר האידיאליות של הקדושה העליונה מבלי השאיר דבר, שאור החיים המגמתיים לא יקבעו עליו את רישומם וחותמם - כן יש ערך לעצם החול בהשארו במקומו, בתור הצל המבליט את האור, או בתור רעיון מפורט המעשיר את התוכן המלא של הכלל, מפני המשל של הבדידות וההפרדה שמוכר על ידו. על כן למטרת ההארה הראשית העליונה של אור עולם אשר לתורת ד' אמת, יש פנים להשארת הראשית של החול בעינו, כמו שיש פנים להכללתו בתוך המערכה של הקודש. והתחלת הגילוי של הקודש תתכן ןושארה םוי רובע ירחא תויהל, חוראיהו, הרות רוא תעפוהל דחוימ תויהל ושדק יוליגב שדוקמה, יקבע בתרי בשבא._

<< · עין איה על שבת · ט · כו · >>