עין איה על שבת ז יא

יא. והלומד דבר אחד מן האמגוש, חייב מיתה. הנפש האנושית כשהיא משתקעת בכל מעמקיה, בהגיונותיה, בהרגשותיה, בחפצה ובדמיונותיה, ובכל מגמתה בעמקי הגסות הבהמית, סוללת היא לעצמה דרכי חושך רבים ועמוקים מאד. המגמה הכללית של ארחות החושך היא להביא את השלום המבוקש בתכונת האדם בין נטיותיו הרעות והשפלות ובין נטיותיו הטובות והרמות ע"י המתת אלה האחרונות והשלטת הראשונות הרעות והשפלות בכל מילואן באדם, וממנו בעולם בכלל. האמגושיות כוננת ע"ז את דרכיה. והדרכים מסובכים עד מאד. לפעמים יהיו כלי חפץ להמגמה הכללית גם הצעות טובות ולימודים שמצד עצמם היו יכולים להיות טובים, אבל התכונה האמגושית היא טובעת עליהם את חותמה הארסי שכל מה שנכנס בגבולה יהיה להועיל להרבות החושך והשלטת הנטיות השפלות של צד החיה שבאדם הפרטי והכללי בכל מלא עוזן ונצחון חוצפתן. לימודים היוצאים ממקור משחת זה הם מארסים בשיעורם היותר קטן, מסבבים תכונה של נטיית התעוררות הצד הרע שבאדם בצורה חזקה, מתבצרת ועושה פירות ושולחת ענפים להגדיל סורי הגפן נכריה, מגפן סדום ושדמות עמורה, עד שהלומד דבר אחד מהאמגושי כבר מצעיד נפשו הלאה מארחות החיים.