עין איה על שבת ו צא

צא. בזך, בזיך, בזבזיך, מסמסיך. הרע המוכשר לבוז אליו את כל החלקים הנוטים לעיפוש ולהפסד, בין אותן החלקים שע"פ תכונתם שייכים הם לאותו היסוד שהמקום שבחר לו הכינוס הרע להתבצר בתוכו, בין אותם החלקים שאין להם יחש מיוחד (להם), חוץ ממה שהם מיוחדים לקלקול והפסד ויציאה מסדר החיים השולט בגויה כולה - ע"י כח המושך שלו, הוא בוזז את הבז המיוחד לו, ומחלקו לפי הפרטים הרבים של הפסד הכלולים בתוכו, ובין את הבז הכללי שאינו שייך לו, כ"א מה שהוא מוכשר לפול בגורלו ע"פ נטיית הקלקול שבתוכו, ודוקא ע"י התגברות כחות ההפסד בקרבו פנימה, שהם בעצמם סותרים זה את זה בתכונתם, [הם] גורמים לעצם הביצור של הרע הפסד ומסמוס, כמו שכך הדבר נוהג בתכונת הרע הכללי שבעולם, שכל כנסיה של רשעה סופגת לתוכה המון רשעיות ותכונות של הרס שבעצמם אין להם קישור פנימי זה לזה אלא מצד שיוויים לשנאת הטוב, ואחרי שהם מתכנסים מתגבר הניגוד שבהם בינם לבין עצמם, והם מסמסמסים וכלים זה ע"י זה עד שהרע מכלה את עצמו. ובזך המיוחד ובזיך הרבים שקונים תכונות מיוחדות אחרי ההתכנסות אל מקום הקלקלה והבז הכללי שאינו מיוחד, שהוא נשאב ע"י השיווי של הרע והכיעור שבתוכם, אינו מספיק יסוד שלילי זה לאגד אגד פנימי, כ"א הם בזיך, מחולקים בחילוף תכונה ונטייה, והם ממסמסים את מעמד ביצור הרע, מסמסיך, כי הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו למען יציץ ופרח האור והטוב להחיות עם רב, לאור באור החיים.