עין איה על שבת ו עה

אמר רב יוסף, אי הכי היינו דמתרגמינן מחוך, דבר המביא לידי גיחוך. א"ל רבא, מגופיה דקרא ש"מ, "כומז" כאן מקום זימה. הנטיה הבהמית לבדה, בהיותה ריקנית מכל רוח של אצילות אשר תתמך בה, לא תוכל להסתיר את קלונה, ובנבלותה תראה לפני כל שופט מ[י]שרים, עד אשר תהיה לקלסה גם לפני החברה אשר היא מתוקנת רק במקצת, ועל כן לא כבדה היא המלחמה נגדה. כיון שכבוד הבריות היותר גלוי הוא עוזר על הטהרה. והצדק בזה, די הוא נוכח ההשקפה ההמונית, התרגום של מחוך, המכוון לקראת השפלות הראויה להיות מובלטת נגד השבויים בתאות כיעורם השפלה. אמנם צריך לדאוג ביחוד בעד אותם הנשגבים ע"י צירוף של איזה רעיון (ה)אצילי הנכנס בתוך הנטיה המגושמת, שיכולה לעור גם עיני חכמים. זאת היא מחשבת הכיעור, זימת התזנות, זה אנו למדים מגופיה דקרא, כאן מקום זימה, עצת חטאין, אשר קדושת אור תורה ברוח קודש של קרבן ד' תמלט גם משוחה עמוקה זו, "מזימה תשמור עליך תבונה תנצרכה"