עין איה על שבת ה עז

(שבת נו:): "א"ר יהודה אמר שמואל, נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לד"א, ואל יכתב בו "ויעש הרע בעיני ד'"".

כשהאדם מתנשא עד רוממות ההסתכלות לצד המחשבה העליונה המקפת וכוללת הכל, לצד המושג בתכלית העילוי מהמגמה האלהית הנשאה, והוא מוצא איך שכל הפרטים הכלולים בנטיות השונות של כל עם ועם, אע"פ שמתראים בצורות שונות ואפלות, הנם גילויים מיוחדים מהמגמה העליונה האלהית, שאחרי שיצורפו ויזוככו יצטרפו ויתחברו אל הטוב הכללי, אז הלא יעלה על לבו להיות לעזר ולסעד אל הכל, אפילו לאותן הנטיות שהן בתכלית האפלה והרוע, מפני שהן ג"כ צריכות הן להכללות. ולפעמים הן צריכות להתעמק ברשע וחושך, כדי להגיע עד אותה נקודת הגובה של הרע, שרק אז יהיו מוכשרים להתבער ולבנות את הרחבת הטוב ע"י שלילתם שבאה דוקא אחרי היותם בצורה בולטת וניכרת. והנה אם היה דבר זה אפשר לאדם, והיה חכם כללי כשלמה מוצא דרכים מעשיים שלמים לזה, באופן שלא יגרמו הריסה וקלקול אל הטוב השלם והגמור, אז היתה תעודתו בנטיית דעתו לפעמים אל מה שהוא רחוק וזר מבוררת לגמרי, וממילא לא היתה מוצאת בנפשו מקום שום חולשה נגד הזריות, כשיוצאת בדרכים מעוותים ע"י נשים וקטני דעת. אבל מפני שסוף כל סוף לא היה יכול לפעול בעצמו להשפל עד עומק הרשעה של הנטיות השפלות, שתכלית מציאותה של ע"ז בנוייה היא עליהם, וכאשר לא השלים לגמרי את מגמת נטייתו לנשיאת פנים אל הזריות, שהיתה נעוצה בעומק נפשו הגדולה מפני כלליותה וגדולתה, ע"כ מצד זה החלק שלא מצא את תפקידו, נשארה קצת חולשה של מניעת המחאה בנשיו, שע"ז נאמר ויעש הרע . ובאמת היה נח לו לאותו צדיק להיות שמש לד"א , כדי להוציא אל הפועל בזריזות גדולה את כל מה שהושרש בנפשו מנתינת מקום לכל דרך רחוקה וזרה, לשם התכלית הנעלה היוצאת מזה ע"י בירורה וזיכוכה במדה עליונה ומטרה של קדושה, ולא יכתב עליו ויעש הרע בעיני ד' ע"י שלא מיחה בנשיו.

<< · עין איה על שבת · ה · עז · >>