עין איה על שבת ה עב
<< · עין איה על שבת · ה · עב · >>
(שבת נו:): "אלא מה אני מקיים "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו", ההיא כרבי נתן, דר"נ רמי, כתיב "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו וגו"' והכתיב "כלבב דוד אביו", כלבב דוד הוא דלא הוה, מחטא נמי לא חטא".
ה"ק ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים, ולא הלך. אע"פ שהחכמה היא מרחבת את סעיפיה על כל עולם הרעיון והמחשבה, על כל תארי החיים והמעשה, ומכנסת תחת התפשטותה את הטוב ואת הרע, את האמת ואת השקר, למען הגדל עז הבירור ואור החיים, וע"י מילי דשטותא מתיידעין מילי דחכמתא . מ"מ כדי להגיע למדע הענינים על בוריין, ישנם דברים הרבה שההרגשה הלביית היא היא עצמות ידיעתם, ואע"פ שיצייר לו האדם בחכמה את מדעם, לא ישיג את תוכן ענינם עד שיכירם וירגישם בהרגשת הלב נוסף על ההשכלה המחשביית. ודבר זה הוא אחד מהעבודות היותר קשות במערכת החכמה השלמה, שאע"פ שאפשר לו לאדם השלם, החכם הנעלה, שהתרומם והתקדש כמדתו הראויה לו למען עז האמת והצדק, להיות מחומש בכל ידיעה שבעולם, גם מכל דרכי הרע והרשע, גם מכל הדרכים הנכריים והזרים, רשע הוללות וסכלות, אבל מה יוכל לעשות בהרגשתם אם ירגישם באמת כמו שהם, הרי הוא קרוב לפול ברשתן בפועל. ואם לא ירגישם, לא תכנס הכרתו אותם לגבול השלמות באופן שיוכל לרדות בהם ולהכניעם אל הטוב והאורה האלהית, בשלטון החיים הכלליים באומה ובעולם. ע"כ, צריך האדם הגדול, העולה על כל האדם הרגיל והמצוי, הראוי להיות אור לעולם, בתחילה להיות רוכש לו הכנה רבה של עז מוסר, של קדושת אמת, בהכרה עליונה ובתכונה עמוקה החודרת עד עומק לב ונפש, עד שהירידה השפלה של הרגשת עומק כל רע לאמתתו לא תוכל לעשות לו מאומה, כ"א תעשיר את הכרתו למען יוכל להיות לתועלת לכלל העם, להורותם את אמתת דרך החיים והישרת דרכם לסור ממוקשי רע. ההכנה להודע בתכלית העומק, מכל העומק של כל מרחב החיים והחכמה מכל צדדיהם, מעומק טוב וגם מעומק רע, זאת היתה תעודתו של שלמה לבנין בית הממלכה, להכינה ולסעדה לדורות עולמים בכל כחותיה וסעיפיה. ע"כ היה צריך להיות יורד לעומקם של כל העולמות הזרים לגמרי, שאדם אחר היה כבר נטמע בהם ויורד ירידה שאין לה עליה. לא כן הוא, גדל דעה ורב עז חכמת אלהים כשלמה, הוא הרבה להכשיר עצמו, עד שאותה ההטיה הצריכה לתכלית עומקה של הרע, הרהיב עז רק לעת זקנתו, שכבר מלא את הכשרו בכל עז החיים וכל מרחב ההכרה של האור האלהי והטוב האמיתי, רק אז נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים . והאפשרות הזאת היתה לו, שהחסרון הפרטי של מה שלא היה שלם כלבב דוד נחשב לו ג"כ ליתרון, מפני הצורך הכללי, והגיע עד עומק גבול
הרשעה בתחתית זוהמתה להכירה מכל צדדיה, בחוש ובהרגשה לכל פרטי סעיפיה. והנה הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים , ודוקא זאת ההטיה היא שעמדה לו שלא הלך , כי מלא את הכרתו בריקניות הרע והשקר מכל צדדיו המסובכים והעלולים ללכוד ברשתם אנשים, וזאת היא תפארתו שבצע מגמת פניו, שרק חכם מכל אדם וענק שבענקים יכול ללכת בדרך כזה, הטו את לבבו ללכת, ולא הלך .
עב. זוהר, ויקהל, מז ב.
<< · עין איה על שבת · ה · עב · >>