עין איה על שבת ה סט

<< · עין איה על שבת · ה · סט · >>

(שבת נו:): "אמר רב יהודה א"ר, בשעה שאמר דוד למפיבושת "אתה וציבא תחלקו את השדה", יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה".

ההכשר הכללי להנהגה, (ש)צריך שיכלול עמו כל הכחות כולם, שבכללם הנם גם הרעות והקשות הרבה, אמנם רק אז תהיה ההנהגה מסודרת והמכונה מתנהגת לתכלית הראויה כשיהיה השימוש עם הדברים המוכשרים להזיק לפי הצורך והשימוש הטוב. אבל אם תולד איזה נטיה שהיא מכשרת את הנפש להתפעל מדבר המזיק והמרעיל יותר מכפי המדה הראויה, אז תחדל ההנהגה מהיות מכוונת לתכליתה. וכאשר בכללות הכחות הרבים הצריכים להנהגה כללית מרכזית מסודרת, א"א שלא יהיה בה קיבוץ של המון כחות, שכ"א יש בו צדדים של תועלת וצדדים של חולשה והיזק, עד שיוכלו להפריע פרעות גדולות ולסכסך דברים רבים אלה באלה, שיועילו להותו של העם בכללו בעניניו הרוחניים והחמריים, יגיע אז הצורך לחלק את המערכות, עד שכל חלק רשום יתפתח בסגנון מיוחד, למען לא יהיה כח אחד למוקש לחבירו, כיון שכבר הוכשרה המחלה של הכשלת כח אחד לחבירו להתגלות ע"י הנטיה של החולשה לאיזה מן הצדדים. ההכשר הכללי להתפעל ג"כ מן הרע שהוא נודע לנו בתור קלקול בנפש יחידית פרטית, מוכרח הוא שימצא בנפש הגדולה והכללית של שורש ישי, מקור מלכות בית דוד. אבל רק אז לא תהיה נצרכת להחלק, כ"א כשלא תצא מגבולה הראוי לההטבה הכוללת, אבל כיון (שיצתה) [] פסיעה אחת לבר, חוץ מן המדה, כבר הוכשרה הנפש הכללית להחלות בזה שכח אחד יעיק על השני. ע"כ, באשר כללות סגולות מיוחדות הנצרכות לכללות האומה, א"א שלא יהיה בכ"א מהנה כח טוב וגם כח רע, ככל הדברים גם היותר טובים, למימינים בה סמא דחיי ולמשמאילים בה סמא דמותא, וכאשר הסדר של האומה להנהגתה הפנימית והחיצונית ישנם שני צדדים, צד הקדושה שבה בתור ממלכת ד', ממלכת כהנים, שיסודה ננעץ במלכות ב"ד, והצד העולמי ברוממות פוליטי[ת] ככל העמים, אשר בעת התמימות הגמורה כל אלה נובעים ממקור אחד ומתקשרים בקשר אחד, ואין בהם שום דבר הסותר והמזיק, כאשר כ"כ גדלה הכלילות המוכשרת במלכות ב"ד, עד שגם הרע הגמור ג"כ הוא כלול בה לתכלית הטוב והעילוי, לצד הקדושה האלהית המרוממת את הכל. אבל כיון שזה הכח של היות נפעל מכח הרע החיצוני, שהוא היסוד הכללי של קבלת לה"ר יצא מגדרו במקצת, הוכן כבר כח הסותר להתגלה. ושני הכשרונות הללו של הממלכה, צד הקדושה שלה וצד החול שלה, שלכל אחד מהם ישנם סגנונות רבים ושונים, התחילו להיות מתגוששים ומעכבים זה ע"ז, עד שהוכרח אח"כ ע"צ התיקון שבאחרית, בעצת ד', לצאת אל הפועל החלוקה המדאבת, שהרגשתה התחילה בתור סיבה רחוקה ראשית להיות מורגשת ע"י הסדק המוסרי שנעשה בזה. ע"י ההחלטה של אתה וציבא תחלקו את השדה, ויצתה ב"ק ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה.

סט.  שבת פח, ב.

<< · עין איה על שבת · ה · סט · >>