עין איה על שבת ב קיח

(שבת לא.): "א"ל שאלה יש לי לשאול".

יש שאלה שמכרחת את האדם לדעת פתרונה למעשה. וזה אפשר שיהיה האדם עשוי לעבור על איזה תכונה מוסרית נגד אדם גדול, אע"פ שאין השעה והמצב ראוי לכך מפני ההכרח. אבל שאלה כזאת היא מזדמנת במקרה, ואין האדם מיחס לה קנין שיש לו, כ"א די בתשובה ל"מה אתה מבקש": "שאלה". אמנם באמרו יש לי כיון להבליט שהיא שאלה קנינית שאינה באה מהכרח החיים כ"א מהמצאת השכל הקניני, שבזה ראוי ודאי להקפיד על הנימוס והדרך ארץ. ובאמרו לשאול הכונה מובלטת ביותר שאין תכליתה של השאלה התשובה שתבא, כ"א עצמותה של השאלה. ויש בכלל ג"כ לתהות אקנקני' או להשיח עמו בשיחה וכאלה, שראוי ביותר לכוין שעה ומצב נאות ונימוסי, שע"פ התשובה בעצמה, לולא תוקף הענוה, היה ראוי כבר לגערה של נזיפה.

<< · עין איה על שבת · ב · קיח · >>