עין איה על שבת ב כ

(שבת כג.): "רב שמואל בר זוטרא מתני לה הכי, כל העשנים יפים לדיו ושמן זית מן המוכחר".

מאשר הקפידא העקרית צריכה להיות באמת בכל ידיעה פרטית שתכתב בספר, שתועיל לחיים החומריים והרוחניים, ואז אנו בטוחים שבקיבוץ כולן תצא תכלית יותר נהדרת, אבל כל זמן שישתמשו מחברי ספרים רק בזכות התכלית הכללית, יהיה העולם מקולקל ע"י להג הרבה והכבדת עבטיט של רעיוני רוח בשביל רעיון מועיל כללי אחד. והכתוב אומרי "את פני מבין חכמה ועיני כסיל בקצה הארץ". וזאת היא עליונותה של תורה שמצד שלמותה האלהית דבר אחד מדבריה לא ישוב ריקם, והיא כלולה בכל חלקיה הפרטיים בדברי חפץ, ועניני קדושה נעלים. ע"כ הקפידא העיקרית צריכה שתהי' בעשנים, בחומר הפרטי. ואולי הרחיב את הדבר להכיר עוד שכל ידיעה חדשה טובה היא ומועילה, כי תקבץ לקמצים ותועיל באיזה צד שיהי'. ע"כ כל העשנים יפים לדיו, כל ניצוץ שעושה רושם הוא טוב ויפה, אלא שצריך לקבץ את כל הנפוצות גם מהרשמים שאין בהם לח של חכמה כשהם לעצמם, ולא ידיעה רמה, אבל איזה רושם מן המציאות האמיתית יש בו. רק אז יועיל כשיהיה מתקשר בנפש היודע לתכלית שימושה של תורה, כשיכיר מתוכם ששמן זית, אורה של תורה, הוא מן המובחר, ולא יבא חלילה להשוות ערך ידיעת התורה האלהית לערך שאר ידיעות וחכמות.

<< · עין איה על שבת · ב · כ · >>