עין איה על שבת א טז
הכרה קטנה המביאה להכרה גדולה.
(שבת י:): "מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו".
התינוק אינו מכיר כי אם ערך הטובה של הנאת הפת. אמנם בהודע הדבר לאמו תדע להכיר את ערך הרגש של ידידות שיש בזה, גם כשיגדל הילד תתקשר נפשו במי שנטה אליו לפעמים אהבה בילדותו, נמצא שההודעה לאמו תביא את הפעולה הקטנה החומרית למטרה רוחנית נכבדה. כמו כן השבת, שמירתה הפשוטה לעומת היסוד הרוחני הכמוס בתוכה להכיר על ידה את כלל רוממות ערך האדם, כדי להיות ליסוד נעלה לכל דרכי התורה והקדושה, היא דומה לערך הפת הניתן לתינוק בהכרתו הקטנה לעומת הכרת אמו הגדולה, שבאה אמנם על ידי הנתינה הקטנה, כמו כן תבא התעודה הגדולה של רוחניות השבת רק על ידי שמירתה הפשוטה ודמיון ההמון כולו, שאין להם כי אם הדברים המעשיים לבדם בלא ההבחנה לרדת לסוף טעם קדושת השבת העליונה, לתינוק, והאם היא כנסת ישראל בכלל, הנוסדת על בניה לימודי ד' אלו תלמידי חכמים המשיגים ערך התעודה הרוחנית של השבת, כי הידיעה תתפשט ביחוד באנשי המעלה בעלי בינה המניקים את העם בקטנותו מחלב שדיה של תורה ודעת ד'.
<< · עין איה על שבת · א · טז · >>