עין איה על ברכות ט קנז

(ברכות נט.): "מאי מברך אומר ברוך זוכר הברית".

קשר שכלי נימוסי או טבעי בין שני נושאים הוא ברית. והנה המדעים האלהיים וההשגות הגדולות שהם ראויים להיות תעודה לאדם, מתוך שהם נערכים בערך כזה, שיתאימו להאחז בדרכי המוסר ומושגי היושר והעבודה האלהית, שראוי שתתפוס אותם הנפש האנושית, הוא זכירת הברית שראוי עליה לברך. וכאשר המבול היה על הארץ לרגלי ההתמוטטות המוסרית היותר רעה, ועיקר הרעה היא הרעה המעשית. הרעה המעשית היא נכונה להתפרץ תמיד, אם לא תהיה לה הגנה נאותה, כל זמן שיהיו מושגי השכל הטהור בלתי מיוחסים כלל אל ההישרה המעשית האנושית וטהרת רגשי הלב, אין מעמד בטוח ליצר לב האדם שלא ימעדו אשוריו כ"כ, עד שיהי' עוד הפעם ראוי להמחות חלילה מן הארץ. אמנם ביצירה אנושית חזקה ורבת אונים, יש שיהי' השכל הטהור לבדו מספיק להנחות את האדם בדרך אורה. השגת האמת גם בלא תלבושת של הרחבת הרגש והגעגועים המוסריים, תוכל לנהל באורח ישרה איש גדול כח לב. ונראה שזאת היתה תעודת האדם קודם המבול, שהיה אמיץ מאד, וכגופו כן נפשו וכחות שכלו, היו כבירי כח. אמנם כיון שהשחית דרכו, כבר הי' צריך מאד שיהיה לו מערכה מקשרת את הדעה הגבוהה ומושגי האמת הטהורה אל ההנהגה הקבועה בדרך ישרה לכל דרכי החיים. וע"ז הי' הצורך בברית הקשת, להזריח האור בענין, ונראתה הקשת בענן והיה לאות ברית.

<< · עין איה על ברכות · ט · קנז · >>