עין איה על ברכות ט קמח

(ברכות נט.): "ואמר גמירי דזעפא תרתי שעי לא קאי, כו' והא קא חזינן דקאי, דמפסיק ביני ביני".

מהענינים הטבעים יש מקום ללימוד בענינים המוסריים. כשם שהתנועה השוקטה התדירית היא יסוד המציאות ומקור החיים והיא מתמדת ואין בה שביתה במציאות, וכשיזדמנו על דרכה מכשולים ומעכבים, הוא אות וחסרון בכח החיים שראוי להעבירו. כן התנועה המהירה ביותר המרעשת אין לה קיום, וכעבור השעה תשקוט ולא תוסיף כח. ואם יזדמן איזה המשך לה הוא רק מפני שכבר הופסקה, אלא שבאו איזה סיבות חדשות לחזור ולעוררה, באופן שאין לבטוח על התמדתה, כיון שצריכה תמיד למקרים חדשים להעירה. ברוח האדם יש ג"כ מצב תנועה מסודרת, ומה שנוגע לכלל עם ד', ההליכה לדרכי ד' לחזק תורה ומצוה לקומם כל הרוס בחיי הפרט והכלל, כשהולכת התנועה לאטה בדרך שכבשוה גדולי הדורות מאז מקדם, היא מתמדת ומצלחת ויש לה אחרית ותקוה, שתחליף כח ותביא את הכלל כולו אל תכליתו בחשבון ודעת. אבל כשיתעורר זעפא, לעקור נטוע ולבלע בבת אחת כל התיקונים שבעולם, היא לא תתקיים. ותרתי שעי לא קאי, תעבור הרתיחה ויקום הסער לדממה. ואם לפעמים ימשך מצב סערת רוחות איזה משך זמן, אינו בא מתכונה הקיימת והטבעית, כ"א כבר הופסק ביני ניני, וסבות חדשות באו ועוררו הדבר בפנים חדשות, ואינו כבר אותו הרוח שמקום הי' לסער כ"א כח חדש וענינים חדשים שגם הם אין להם מעמד ולא התמדה. וכבר הוכיח הנביא!, יען מאסכם את מי השילוח ההולכים לאט, ודברי חכמים בנחת נשמעים .

<< · עין איה על ברכות · ט · קמח · >>