עין איה על ברכות ט פא

(ברכות נו.): "לרבא אמר ליה פסיד עסקך ולא אהני לך למיכל כו' לאביי אמר ליה נפיש עסקך כו' ושתית כו'".

ציורי המושגים יכולים להצטייר או ע"פ מושגם הפרטי העצמי, או ע"פ הסבות המוכרחות להיות כעין אבות לאלה הציורים, ובזה יתחלפו ג"כ ציורי הפתרונות ביחש לחלומות. עצם טביחת השור היא הוראה להפסד, כדאמרינן בעלמא שוחט הוא מקלקל משום שבחייה עומדת לדברים יותר מאכילה, ע"כ שוחט בסכין של ע"ז מותר . אמנם מצב הענין שמביא את האדם להיות טובח שור הוא מצב מרווח, לא יאכל אדם בשר כ"א בהזמנה הזאת אמרו חז"ל "ומי שיש לו מאה מנה ישפתו לו קדירה של בשר בכל יום". ע"כ באין לו דבר שהעירה את מחשבתו להעמיק בציור החלום בא לו המשפט כפי ציור המחזה כשהוא לעצמו. נתינת האגרא העירה את לבבו להעמיק בחזיון ע"פ סיבתו, שהיא הוראה למצב כללי של הרווחה ושמחה ואין שמחה כ"א בבשר ויין, ע"כ הורה בזה נפיש עסקך וטבחת כו' ושתית, מצד הערך של הסיבה שמביאה את המושג.

<< · עין איה על ברכות · ט · פא · >>