עין איה על ברכות ז כ
<< · עין איה על ברכות · ז · כ · >>
(ברכות מז:): "רכ מנשיא בר תחליפא תנא הלכתא מפרא וספרי ולא אזמין עלי' רמי בר חמא כו', אמר רבא האי דאיעניש רב"ח דלא אזמין עלי' דר"מ כ"ת כו' שאני רב מנשיא דמשמע להו לרבנן כו'".
ל"א כיון דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגרים להו כצו"מ דמי. הידיעה אפשרית להיות בדרך היותר נעלה שתביא את האדם לידי השלימות העליונה, או ע"י אמונה טהורה מצד טהרת הלב ויושר הנפש, או בהעזרה עם זה עם עומק הדעת ויתרון הבירור. אמנם אמתת התכונה הראויה לזימון, שהוא להראות שראוי להיות מרומם שם ד' ית' דוקא ע"י הקיבוץ אל האכילה בריעות וחבורה, שלא כדעת הסוברים להתבושש בשימוש החושים. אמנם היא מעלה עליונה ומדת הקדושה שבה יתרומם האדם לדעת איך כל הנאות החושים הם שלימות וחיים אמיתים. ע"כ יאתה רק לשלימי בני אדם, הת"ח, היודעים לקשר הדברים הרחוקים של הפרטים אל הכללים והעליונים, שזהו יסוד מדת שימוש ת"ח. אמנם אם הדבר הזה אפשרי ע"י עסק השימוש במה שיתברר לו בשכלו דרך ההוצאה של הפרטים מהכלל שמשתמשים בהם ת"ח, או שלהשלים הציור הנשגב הזה בכל מילואו צריך שבעצמו יהי' בו קנין שכלי שכבר ידע להשתמש בדרך ההוצאה הזאת של הפרטים אל הכלל. והנה אם תהי' אפשרות לאמונה בלא בירור מדעי, לרומם את האדם אל תכלית השלמתו, אז גם לשלימות זו העליונה די במה דשמע שמעתתא מפומייהו דרבנן וגרם להו. א"כ יש בידו הציור של ההוצאה אל הפועל את הפרטים מכח הכלל. ואם לא עלה במעלה זו שתתעצם ג"כ בנפשו להיות הוא המוציא אחר עמל הציור, דיה קדושת האמונה להביא עד המדה הגבוהה שבגבוהות, שהיא מדת הקדושה הראויה לשומה לתכלית הרצוי בזימון ותכלית רוממות ענין הסעודה והרחבתה ע"י קיבוץ וריעות. אמנם אם מבלעדי הידיעה הברורה לעצמו בבירור מצד הידיעה המשלמת את האמונה אין להגיע אל רוממות המעלה. ע"כ ר"מ ב"ת גם הוא שמע משמע לרבנן באופן המלא, וכבר עלתה בידו המגמה היותר רוממה שצריכה להיות להשלמת סדר הזימון ע"פ תכונתו האמיתית שבה רצה להתנהג רמי ב"ח.
<< · עין איה על ברכות · ז · כ · >>