עין איה על ברכות ה עה

(ברכות לב:): "ואר"א, מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפילה, ואע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו כו'".

האדם צריך לשלימותו [] שלימות השכל ובזה עוד לא יהי' שלם בכל דרכיו אם לא ילוה לו שלימות [] המדמה, שיהיו ציוריו וכחו הדמיוני מיוסדים על עומק היושר שבא משורת השכל והחכמה. והנה ביהמ"ק נקרא "נויו של עולם"ן ובית תפילה לכל העמים. הנוי האמיתי הוא השלמת [] המדמה כפי השורה השכלית שמזה תמשך הדרכה מוסרית נעלה בעולם ועיקר התפילה בנויה ע"ז השלימות. אמנם כ"ז שמרכז השלימות הכללי של השיווי הכולל של כלל האנושיות, של השכל עם הציור והמדמה, הי' בעולם, הי' נקל גם לכל יחיד לכוון דרכי ציוריו ע"פ חקי השכל ובהתרומם כח המדמה הי, נכון לפעול גדולות וטובות. אבל מיום שחרב ביהמ"ק ובטל מרכז הכללי של הקישור של הכחות הדמיוניים, שהם חקי הנפש האנושית, אל אור השכל, ננעלו שערי תפילה. כי כל יחיד ודאי יקשה לו מאד לרומם כחו המדמה לבדו אל מרומי השכל, ולפעמים בהתגברות [] המדמה יטעה [] מדרך השכל וע"י ההתרגשות יצא משורה הישרה. אמנם כ"ז הוא רק כ"ז שהאדם בא לצייר ציורים לטוב בכחו המדמה בבחירתו, שצריך לזה מנהל כללי שחסר לנו בעונינו מיום שנוטל כבוד מבית חיינו, בית החיים הוא כח המדמה שהוא הציר שעליו יסובו כל חיי האדם בתשוקותיהם ונטיותיהם, והכבוד האמיתי הוא השכל האלהי הטהור, אין כבוד אלא תורה . אמנם בשעה שמתגברות על האדם ציוריו לטובה בלא בחירתו ונטיותיו הבחיריות, כ"א כענין תולדה מכל הדרכים הטובים השכליים שמתאמץ תמיד להדריך בהם את נפשו, וכשבאים הכחות בנפש לידי נקודה מרכזית מתעורר האדם ברגש נעלה מכחו והדמעות משתפכות מרוב געגועיו לטוב ולחסד עליון, "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" . בהתגברות מדעית וציורית כזאת עשה אלהים את האדם ישר שתנהלהו תומת נפשו באורח משרים תמיד. ע"כ שערי דמעות לעולם לא ננעלו כמקרא שכתוב "אל דמעתי אל תחרש". ופעולת הפקת הבקשה תלוי בפנים ידועים, כפי ערך השלימות שתפילה כזאת מסבבת לאדם במצבו הכללי בדעת ויראת אלהים.

<< · עין איה על ברכות · ה · עה · >>