עין איה על ברכות ה לד

(ברכות לא:): "אני האשה הנצבת עמכה בזה, אריב"ל מכאן שאסור לישב בארבע אמות של תפילה".

התפילה מפני שהיא נוסדת על רגשי לב, ראוי לכל אדם ישר שבראותו שרעהו מתרגש מרגש נועם ד' שיפעול הרגש גם עליו, אע"פ שהשכל אינו פועל על זולתו כ"א בהיותו גם הוא שם לב להשכיל, אבל הרגש שהוא כח טבעי פועל על כל מי שלבבו ישר עם ד', ראוי לפעול על כל הסמוך ורואה בעבודת חבירו. ובאשר תועלת התפילה לחזק הרגש הטוב הוא מפני שהרגש הוא קרוב למעשים יותר מן השכל, ע"כ ראוי שיהי' מצב הגוף מעומד שהוא מצב המוכן לפעולות. ומאחר שהראוי שיפעול הרגש גם על כל הסמוך, ראוי שלא ישב אדם הסמוך בד"א של תפילה שהוא כמורה שאין הרגש פועל עליו, וזהו נגד הראוי בחק לב נאמן לד'.

<< · עין איה על ברכות · ה · לד · >>