עין איה על ברכות א נז
<< · עין איה על ברכות · א · נז · >>
(ברכות ו:): "מאי כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם (תהלים יב ט), אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם".
התפילה היא עומדת ברומו של עולם, אמנם תוכן רומו של עולם הוא, כי העולם יש בכללו הנמצאות הטבעיות הגשמיות והרוחניות. אבל הצד הרם של העולם, הוא רק שהנמצאים שהם בעלי בחירה יבחרו בטוב, ויקנו להם בחכמתם והנהגתם שלמות גדולה, וע"ז מיוסדת תפילה. ומפני שרוב בנ"א מסתכלים רק על המציאות מצד עצמה, לא מצד יקרת הפעולות היוצאות ממנה ע"י הבחירה הטובה, ע"כ אין להם מושג נכון בהתפילה ומתבלבלים בה, ושואלים מה צורך יש בה ואיך תועיל, היוכל האדם לשנות רצון יוצרו. אבל כיון שרומו של עולם הוא התכלית הנשגב של הטבת הבחירה, ולהטבת הבחירה התפילה פועלת הרבה, א"כ מונח הדבר ביכולת שלמותו ית' להמציא הנהגה זו לכל פרטיה, באופן שתוביל אל הדרך הטוב והישר את הבריות. ע"כ מפני שהתפילה היא עומדת דוקא ברומו של עולם, ומצד ההשקפה התחתונה הנמוכה אין מוצאים את ענינה, ע"כ בנ"א שרובם לא יתנשאו להשקיף לרומו של עולם הם מזלזלים בה, ומקושר יפה עם תחילת הפסוק "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן" עפ"י מה שכתבתי לעיל. וביותר מובן תיבת "סָבִיב", ע"פ ד' האר"י ז"ל בחילוק שבין הנהגה דיושר לעגולים, וע"פ [] שביארו בו המקובלים, דהעיגולים - רומזים להנהגת המציאות כמו שהיא בטבעה, ע"ד אין מרובע בבריות (ירושלמי נדרים פרק ג' הלכה ב', דף ט ע"א). והיושר - ההנהגה שע"פ ההדרכה המוסרית שהיא התכלית של המציאות. ע"כ הרשעים הם מתהלכים סביב, אין להם הכרה כ"א בעגולים, בסדר הטבעי, ולא ישכילו שהתכלית העקרי הוא היושר, ע"כ "כְּרֻם זֻלּוּת", מזלזלים בתפילה, כי לא יוכלו להבין עוצם ערכה ואמתתה.
<< · עין איה על ברכות · א · נז · >>