עין איה על ברכות א מט
<< · עין איה על ברכות · א · מט · >>
(ברכות ו.): "מנין שהקב"ה מצוי בביהכ"נ".
גדול מאד כח הרבים, ע"כ הוזהרנו שלא לפרוש מן הציבור. כח הרבים בכללם כיון שהתיצבו על דרך הטוב לא יפול בהם שינוי, כי אין השינוי אלא בפרטים. אבל הכלל לא ימלט שימצא קיים כולו להיות נאמן לשם השי"ת, כמש"כ "רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ כו' לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וגו' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיה נט כא). והנה מציאותו ית' מיוחדת שהיא בלא שינוי, "אֲנִי ד' לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג ו). והיכן הוא מצוי בערכנו בלא שינוי, הלא בביהכ"נ, ששם קיבוץ הכלל. אבל האדם הפרטי לא יעמוד במצב אחד, ע"כ סמך הלל ב' אזהרות תכופות "אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר, וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתָךְ" (משנה אבות ב ד), והוראת ניצב[1] הוא על התמדת הקיום במצב אחד, עיי' מו"נ ראשון ע' עצם.
<< · עין איה על ברכות · א · מט · >>
- ^ אולי צ"ל 'עצם' במקום 'ניצב'. שקשור למאמר המצוטט אל תאמין ב"עצמך".