עבודת הקרבנות/סדר לבישת הבגדים

<< · עבודת הקרבנות · סדר לבישת הבגדים · >>

ו

הכהנים הראוים^[1] לעבודה ורוצים להיות בפייס של תרומת הדשן של מזבח החיצון הי׳ משכימים^[2] עד שלא בא הממונה^[3] שעל הפייסות וכל אחד היה טובל^[4] ונסתפג ולובש ד׳ בגדי כהונה^[5] [הראוים{{הערה|הראוים. דבגדי הרמה צריכין להיות פחותים משאר בגדים שעושין בהם עבודת היום. ([[פ"ב הל' י' מתמידין ועיין בביאורי כלל ב׳):}} להרמת הדשן] כדכתיב (ויקרא ו׳) ולבש{{הערה|ולבש. והיא מ"ע בכל יום והיא אחת מעבודות כהונה ([[פ"ב הל' י' מתמידין):}} הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן. רמב״ם פ״ב הל׳ י׳ מהל׳ תמיו״מ:

ביאור

^ הראוים. דתרומת הדשן עבודה היא ובעינן כהן כשר (פ״ב הל׳ י׳ מתמידין):
^ משכימים. קודם עלות השחר עד שלא יבוא הממונה וטובל ולובש ד' בגדי כהונה הראוים להרמה דשמא יבא הממונה ולא יהיה לו פנאי לטבול דלא היה זמן קבוע לביאת הממונה דפעמים בא הממונה קודם קריאת הגבר ופעמים אחר קריאת הגבר:
^ הממונה. הוא הסגן כן פירש רש״י ועיי׳ שם בתוס׳ שחלקו עליו:
^ וטובל. (פ״ב הל׳ י״ב מתמידין) דאין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול (רמב״ם פ״ב הל׳ ד׳ מהל׳ ביאת מקדש) ודוקא לעבודה וכן פי׳ הראב״ד בפירושו על תמיד בשביל עבודה וכן פי׳ הרע״ב (ועיי׳ רש״י יומא ל׳) וחיוב הטבילה זו משמע (מהרמב׳׳ם פ״ב הל׳ ג׳ מהל׳ יוה׳׳כ) דהוא מדרבנן כדר׳ יהודה ביומא ל׳ מפני סרך טומאה ישנה כדי שיזכור מי שיש עליו טומאה ישנה שיפריש מלבוא לעזרה לעבודת היום עד שיעריב שמשו:
^ ד׳ בגדי כהונה. דאמרינן ביומא (פ״ג) דגלי רחמנא בכתונת ובמכנסים שצריך ללובשם בשעת הרמה וה״ה למצנפת ואבנט כיון שהיא עבודת היום:

ז

בגדי כהונה שלובש הכהן להרמת הדשן^[1] צריך להיות פחותים^[2] מן הבגדים שמשמש בהן בשאר עבודות היום דכתיב (ויקרא ו׳) ופשט את בגדיו ^[3] ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן ילפינן (יומא פ״ג) מדכתיב אחרים שיהיו פחותים משאר הבגדים שלובש לשמש בשאר עבודות לפי שאינו דרך ארץ דהבגדים שבשל בהם קדרה לרבו ימזוג בהם כוס לרבו:

ביאור

^ להרמת הדשן. היינו דישון מזבח החיצון במחתה שהיה בכל יום (פ״ב הל׳ י׳ מתמידין יומא כ׳׳ג):
^ פחותים. ר׳׳ל מפשתן שאינו מוצהב כ״כ (כן כתב רש״י יומא פ״ג תוס׳ שם י״ב) ואין דמיהם יקרים או בגדים שחקים שכבר עבד בהן ערך שנה ואינו משמש בהם עוד לשאר עבודות אך יהיו שלמים (זבחים י״ח) ולא מקורעים ולא מטושטשין דאל״כ הם פסולין בדיעבד:
^ ופשט את בגדיו. ועיין שם בגמרא (יומא כ״ג) שהביא פסוק זה על הוצאות הדשן אל מחוץ למחנה שיהיו בבגדים פחותים אבל בהרמת הדשן משמע שיוכל להיות בבגדים כבודים דכן משמע מפשטא דקרא דכתיב בהוצאות הדשן ופשט את בגדיו וכו׳ שקאי על הפשט בגדים שתרם בהן וילבש אחרים פחותים וכן כתב רש״י (יומא י״ב) דבהרמת הדשן לא שייך לומר מה שאמרנו בגדים שבשל בהם קדירה לרבו וכו׳ דתרומות הדשן בכל יום היה במחתה ואין שם לכלוך בגדים אבל הרמב׳׳ם דפסק דגם הרמת הדשן יהיה בבגדים פחותים ס״ל דהא דדרשינן מאחרים שיהיו בבגדים פחותים קאי גם על הרמת הדשן וכן הביא הכ״מ בשם הריטב״א [ועיי׳ שם הא דמיישב מה דשינה הרמב״ם קרא דכתיב בהוצאות הדשן על הרמת הדשן] והא דהביא בפ"ח הל׳ ד׳ מהל׳ כלי המקדש דבגדי כהונה צריך להיות חדשים והוא מהדרש שהביא הגמרא (זבחים י״ח) מדכתיב בד שיהי׳ חדשים היינו דוקא בשאר עבודות כהונה כדמשמע מהרמב״ם שכתב פ׳׳ח הל׳ ד׳ מהל׳ כלי המקדש דבגדי כהונה שלובש הכהן לעבוד בהם עבודתו לפני ה׳ מצותן לכתחלה שיביא חדשים [עיי׳ בכ׳׳מ שהביא בשם הריטב״א מה דמיישב בזה ומה שדרשו חז״ל (זבחים י״ח) מדכתיב בד צריך שיהי׳ חדשים עיי׳ בהתורה והמצוה פ׳ ט"ז פסוק ד׳ ועיי׳ עוד מענינים אלו במל״מ פ״ב מהל׳ תמידין הל׳ י"ז:

ח

בתחלה^[1] היה לובש המכנסים דכתיב (ויקרא ט"ז) כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהי׳ על בשרו^[2] ודרשינן (ביומא כ״ג) שלא יהא דבר קודם למכנסים והמכנסים הי׳ מכסים את בשרו ממתנים עד ירכים. [היינו ממקום שהוא למעלה מן הטבור קרוב מן הלב מעל מתניו עד סוף הירך שהוא ארכובה] כדכתיב (שמות כ״ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ממתנים עד ירכים יהי׳ וחוגר המכנסים מעל מתניו [דהיה להם שנצים^[3] בשפתו^[4] של מעלה להכניס בהם שמושכים בו] וסוגרין סביביו וב׳ נקבים בתחתיתו^[5] להכניס שם רגליו:

ביאור

^ בתחלה. ר״ל אחר שעלו מן הטבילה הי׳ לובשים כל אחד ד׳ בגדי כהונה הראוים להרמה שמא יזכה בפייס לתרומת הדשן כדאיתא ברמב״ם (פ״ד מהל׳ תמידין הל׳ א׳ ופרק י׳ הל׳ א׳ מהל׳ כלי המקדש וביומא. כ״ג. כ״ה.) דהפייסות היה בבגדי קדש [?/י/ו]קודם לבישת הבגדים הי' לובשים המכנסים:
^ על בשרו. משמע בעודו ערום דאין עליו אלא בשרו דאי לאו הכי על בשרו למאי כתביה. רש״י יומא כ״ג ע״ב ד״ה ילבש:
^ שנצים. דכן איתא במס׳ נדה (י"ג ע"ב ) מכנסי כהנים למה הם דומין כמין פלמני״א של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה אלא מוקפים כמין כיס:
^ בשפתו. כן מבואר בת״י סדר מועד בכללי בגדי כהונה:
^ בתחתיתו. אבל לא היה להם נקב ולא בית הערוה ולא היה להם תוך בין הירכים להיות האבר מתעט[?/ש/ף] בו שלא יבוא לידי הרהור ועיי׳ רש״י שם בנדה י״ג ע״ב:

ט

אחר שלבש המכנסים לבש הכתונת^[1] דכתיב ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות והיה מהודק^[2] לגופו ונקב עגול בו למעלה להכניס בו ראשו (רמב״ם פ"ח הל' ט״ז מהל׳ כלי המק׳):

ביאור

^ הכתונת. ואורך הכתונת עד למעלה מן העקב עיי׳ לקמן מה שנתבאר שבגדי כהונה לא יהיו ארוכים ולא קצרים. ואורך בית יד של הכתונת עד פס ידו כדאיתא ביומא ע״ב בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד [?/י/ו]רוחב כרחב גב היד:
^ מהודק. פירש״י זבחים כ״ח דאין עושין בגדי כהונה כמעשה מחט לאורגן כמין יריעה ולעשותן אח"כ לבוש תפור במחט אלא כמין מלבוש אורגין אותן בכליהם ועיי׳ בכללי בגדי כהונה להת״י בסדר מועד:

י

אחר שלבש הכתונת חוגר את האבנט על הכתונת [כדכתיב (שמות כ״ט) וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו] והיה חוגרו כנגד אצילי ידיו ^[1] (עלינבוגין) (רמב״ם פ״י הל׳ א׳ ב׳ מהל׳ בלי המקדש ופ״ח הל׳ י״ח י״ט. זבחים י״ח):

ביאור

^ כנגד אצילי ידיו. דאיתא בגמרא שם י״ח כשהן חוגרים אבנטים בשעת עבודה אין חוגרין לא למטה ממתניהם במקום שנכפל ונופל שומן הבטן על הקילבוסת שקורין (אנקע) ולא למעלה מאציליהן. היינו למעלה מכנגד מרפקו שקורין קד״א לפי ששם הזרוע שוכב תמיד על הצלעות ומזיע וזה הזהירו מן הכתוב שלא ללובשן במקום המזיעין כדכתיב (יחזקאל מ״ד) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע והיה ארכו ל״ב אמה וחוגרו סביב גופו כרך על כרך כנגד הלב עד שגומרו וקושרו (עיי׳ בערכין תוס׳ ד"ה אבנט ט״ו ע׳״ב. ועיין שם בשמ״ק אות י״א) וכן קיבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים ותרגום על לבביהן יסרון ועיי׳ בפ״ח מהל' כלי המקדש במל״מ סימן י״ט:

יא

אחר שחוגר האבנט לובש^[1] המגבעות^[2] כדכתיב (שמות כ״ט) וחבשת להם מגבעות^[3]:

ביאור

^ לובש. והלבישה היה שיהיה נוטה המגבעות מעט לאחורי הראש כדי שיוכל להניח תפילין של ראש ולבישה זו בשעת עבודה מ״ע דכתיב (שמות כ״ט) ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם ומלאת יד אהרן ויד בניו וכתיב (שמות כ״ח) והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח וגו׳ רמב״ם פ״ח הלי״ט מהל׳ כלי המקדש:
^ המגבעות היה חתיכת בגד פשתן לבן ודק ארוך ט״ו אמה והיה צונפו על ראשו כמין מגדל חד ועיי' בת״י בכללי בגדי קודש מה בין מגבעות של כהן הדיוט למצנפת דכ"ג ואיך לבישתן ועיי׳ בפ״ח מהל' כלי המקדש ורמב״ן פ׳ תצוה. והרמב״ם בפ״ח הל׳ ב מהל׳ כלי המקדש כתב דהמצנפת האמורה באהרן הוא המגבעות האמורה בבניו והוא כעין סודר ארוך ט״ו אמה רק שיש חילוק ביניהם בענין הצניפה הכ״ג היה צונף בה כמו שלופף על השבר אילך ואילך בצד הימין והשמאל של הראש וכן משמעות דעת הרמב״ן בפ׳ תצוה והראב״ד שם חולק וז"ל א״א אני אומר אין מעשיה כמעשיה של זה מצנפת ארוך הרבה ו כורך אותו בכריכות הרבה ככריכת הישמעלים אבל מעשה המגבעות הוא כעין הכובעין שלנו:
^ מגבעות. והבגדים שלובש הכהן לעבוד בהן עבודתו לפני ה׳ מצותן לכתחלה שיהיו חדשים ונאים כדרך בגדי הגדולים דכתיב שמות (כ״ט) ולבני אהרן תעשה כתנות ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת וכן איתא ביומא (ע״א) ובזבחים (י״ח) מדכתיב שמות (כ״ט) ויעשו את הכתנות שש וגו׳ ואת מכנסי בד שש משזר וילפינן שיהיה של בוץ ומשמעותא מלשון בד דבר העולה מן הקרקע בד בבד ר׳׳ל קנה יחידי של גרעין ואין ב׳ קנים עולים מגזע אחד וכן משמע מקרא יחזקאל (מ״ד) בד שיהיו חדשים כמו שהיו בבד פשתן בד שיהיו שזורים וחוטן כפול ששה. ומסיק בגמרא דיש מהם למצוה ויש מהם לעכב היינו הא דצריך להיות חדשים הוא למצוה דבדיעבד גם שחקים מותרים דכתיב ולבש לרבות את השחקים משוחקים קרי מה שכבר עבד בהן משך רב אך שיהיו שלמים ונקים ולא מקורעים ולא מטושטשין(יומא י״ב. כ״ד) ושיעור הטשטוש הוא אפילו במשהו מלוכלך בטיט כמו שפי׳ רש״י בזבחים כיון שניכר הליכלוך פסול אף בדיעבד דאינו לכבוד (זבחים י׳׳ח יומא ע״א רמב״ם פ״ח הל״ד מהל׳ כלי המק') ואפשר דה״ה מקורעים אף דלא נזכר בהרמב״ם כמה שיעור הקרע שיהיה פסול בדיעבד מ״מ משמע כיון שנראה הקרע דפסול (ועיין בהקדמת ת״י פ׳׳א סימן כ׳) והא דצריך שיהיו שזורים וחוטן כפול ששה ושיהיו של פשתן הוא לעכובא אף בדיעבד עיין בהתורה והמצוה (פ׳ אחרי פסוק ד׳):

יב

בגדי כהונה כשהוא לובש יהיה כמדת קומתו ^[1] של הכהן הלובש לא נגררות^[2] ולא מסולקות^[3] הרבה דכתיב (ויקרא ו׳) ולבש הכהן מדו בד ילפינן (ביומא כ״ג) מדו כמדתו היינו אורך הכתונת צריך להיות עד למעלה סמוך להעקב ואורך הבית יד שלו צריך שיניע עד התחלת פס ידו^[4] ורוחבו כרוחב היד (רמב״ם פ״ח ה״ד והל׳ י״ז מהל׳ כה׳״מ. יומא כ״ג ודף ע״ב):

ביאור

^ כמדת קומתו פרש״י (יומא כ״ג) מדו לימדך כאן שיהא כתנות כהנים למדת קומתו:
^ לא נגררות. על גבי קרקע:
^ מסולקות. מן הקרקע מתוך שהם קצרים:
^ עד התחלת פיסת ידו. (יומא שם ע"ב) ואם היו ארוכין יותר על מדתו נגררות על גבי קרקע או קצרים פחות ממידתו או שהיו כמידתו אך שהגביהן ע״י האבנט עד שנעשה קצרים עבודתו פסולה ואם היו ארוכים והגביהן ע״י האבנט עד שנעשה כמדתו ועבד בדיעבד עבודתו כשרה:

יג

צריך הכהן להזהר שלא יהיה דבר חוצץ בין הבגד לבשרו דכתיב (ויקרא ו׳) ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו^[1] שלא יהא דבר חוצץ בין הבגד לבשרו ואפילו נימא^[2] אחת או עפר מעט או כינה מתה כל אלו אם היתה בין בשר להבגד הוי חציצה ועבודתו פסולה^[3] (רמב״ם פ״י הל״ו מהל׳ כלי המק׳ ועיי׳ כ״מ שם הל״ז. זבחים י״ט):

ביאור

^ ילבש על בשרו. זבחים י״ט ואחרים מביאים. דילפינן מקרא דכתיב (ויקרא ט"ז) ומכנסי בד יהיו על בשרו דרשינן מזה שיהיו על בשרו בלא חציצה עיין בהתורה והמצוה פ׳ צו פסוק ג׳:
^ נימא. דאתא מעלמא ונכנס בין בשרו לבגדו ופסול משום חציצה אבל אין הפסול משום יתור בגדים (רש״י שם) ומשום הכי אין הכהן מניח תפילין של יד בשעת עבודה דהוי חציצה בין בגדו לבשרו אבל תפילין של ראש אם רצה להניח בשעת עבודה מניח:
^ וכן צריך הכהן להזהר לכתחלה בשעה שלובש הבגדים שלא יהיה אבק בין בגדיו לבשרו אף שהוא דק מאד וכן כינה אף שהיא חיה ושלא תכנס הרוח בשעת עבודה בין בגדיו לבשרו עד שיתרחק הבגד מעל הבשר שצריך שיהיה הבגד נוגע בבשר ולא יכנס ידו בין בגדו לבשרו אף שידו כגופו ולא יצא שער ראשו למטה עד שנכנס בין כתנת לבשרו ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת סמוך לבשרו דכל אלו בעיא ולא איפשטא בגמרא לפיכך פסק הרמב״ם שלכתחלה צריך ליזהר בהן. רמב״ם פ׳׳ו הל״ז:

[1] הראוים. דתרומת הדשן עבודה היא ובעינן כהן כשר (פ״ב הל׳ י׳ מתמידין):

[2] משכימים. קודם עלות השחר עד שלא יבוא הממונה וטובל ולובש ד' בגדי כהונה הראוים להרמה דשמא יבא הממונה ולא יהיה לו פנאי לטבול דלא היה זמן קבוע לביאת הממונה דפעמים בא הממונה קודם קריאת הגבר ופעמים אחר קריאת הגבר:

[3] הממונה. הוא הסגן כן פירש רש״י ועיי׳ שם בתוס׳ שחלקו עליו:

[4] וטובל. (פ״ב הל׳ י״ב מתמידין) דאין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד שיטבול (רמב״ם פ״ב הל׳ ד׳ מהל׳ ביאת מקדש) ודוקא לעבודה וכן פי׳ הראב״ד בפירושו על תמיד בשביל עבודה וכן פי׳ הרע״ב (ועיי׳ רש״י יומא ל׳) וחיוב הטבילה זו משמע (מהרמב׳׳ם פ״ב הל׳ ג׳ מהל׳ יוה׳׳כ) דהוא מדרבנן כדר׳ יהודה ביומא ל׳ מפני סרך טומאה ישנה כדי שיזכור מי שיש עליו טומאה ישנה שיפריש מלבוא לעזרה לעבודת היום עד שיעריב שמשו:

[5] ד׳ בגדי כהונה. דאמרינן ביומא (פ״ג) דגלי רחמנא בכתונת ובמכנסים שצריך ללובשם בשעת הרמה וה״ה למצנפת ואבנט כיון שהיא עבודת היום:

[6] להרמת הדשן. היינו דישון מזבח החיצון במחתה שהיה בכל יום (פ״ב הל׳ י׳ מתמידין יומא כ׳׳ג):

[7] פחותים. ר׳׳ל מפשתן שאינו מוצהב כ״כ (כן כתב רש״י יומא פ״ג תוס׳ שם י״ב) ואין דמיהם יקרים או בגדים שחקים שכבר עבד בהן ערך שנה ואינו משמש בהם עוד לשאר עבודות אך יהיו שלמים (זבחים י״ח) ולא מקורעים ולא מטושטשין דאל״כ הם פסולין בדיעבד:

[8] ופשט את בגדיו. ועיין שם בגמרא (יומא כ״ג) שהביא פסוק זה על הוצאות הדשן אל מחוץ למחנה שיהיו בבגדים פחותים אבל בהרמת הדשן משמע שיוכל להיות בבגדים כבודים דכן משמע מפשטא דקרא דכתיב בהוצאות הדשן ופשט את בגדיו וכו׳ שקאי על הפשט בגדים שתרם בהן וילבש אחרים פחותים וכן כתב רש״י (יומא י״ב) דבהרמת הדשן לא שייך לומר מה שאמרנו בגדים שבשל בהם קדירה לרבו וכו׳ דתרומות הדשן בכל יום היה במחתה ואין שם לכלוך בגדים אבל הרמב׳׳ם דפסק דגם הרמת הדשן יהיה בבגדים פחותים ס״ל דהא דדרשינן מאחרים שיהיו בבגדים פחותים קאי גם על הרמת הדשן וכן הביא הכ״מ בשם הריטב״א [ועיי׳ שם הא דמיישב מה דשינה הרמב״ם קרא דכתיב בהוצאות הדשן על הרמת הדשן] והא דהביא בפ"ח הל׳ ד׳ מהל׳ כלי המקדש דבגדי כהונה צריך להיות חדשים והוא מהדרש שהביא הגמרא (זבחים י״ח) מדכתיב בד שיהי׳ חדשים היינו דוקא בשאר עבודות כהונה כדמשמע מהרמב״ם שכתב פ׳׳ח הל׳ ד׳ מהל׳ כלי המקדש דבגדי כהונה שלובש הכהן לעבוד בהם עבודתו לפני ה׳ מצותן לכתחלה שיביא חדשים [עיי׳ בכ׳׳מ שהביא בשם הריטב״א מה דמיישב בזה ומה שדרשו חז״ל (זבחים י״ח) מדכתיב בד צריך שיהי׳ חדשים עיי׳ בהתורה והמצוה פ׳ ט"ז פסוק ד׳ ועיי׳ עוד מענינים אלו במל״מ פ״ב מהל׳ תמידין הל׳ י"ז:

[9] בתחלה. ר״ל אחר שעלו מן הטבילה הי׳ לובשים כל אחד ד׳ בגדי כהונה הראוים להרמה שמא יזכה בפייס לתרומת הדשן כדאיתא ברמב״ם (פ״ד מהל׳ תמידין הל׳ א׳ ופרק י׳ הל׳ א׳ מהל׳ כלי המקדש וביומא. כ״ג. כ״ה.) דהפייסות היה בבגדי קדש [?/י/ו]קודם לבישת הבגדים הי' לובשים המכנסים:

[10] על בשרו. משמע בעודו ערום דאין עליו אלא בשרו דאי לאו הכי על בשרו למאי כתביה. רש״י יומא כ״ג ע״ב ד״ה ילבש:

[11] שנצים. דכן איתא במס׳ נדה (י"ג ע"ב ) מכנסי כהנים למה הם דומין כמין פלמני״א של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה אלא מוקפים כמין כיס:

[12] בשפתו. כן מבואר בת״י סדר מועד בכללי בגדי כהונה:

[13] בתחתיתו. אבל לא היה להם נקב ולא בית הערוה ולא היה להם תוך בין הירכים להיות האבר מתעט[?/ש/ף] בו שלא יבוא לידי הרהור ועיי׳ רש״י שם בנדה י״ג ע״ב:

[14] הכתונת. ואורך הכתונת עד למעלה מן העקב עיי׳ לקמן מה שנתבאר שבגדי כהונה לא יהיו ארוכים ולא קצרים. ואורך בית יד של הכתונת עד פס ידו כדאיתא ביומא ע״ב בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה ונדבקת עם הבגד ומגעת עד פיסת היד [?/י/ו]רוחב כרחב גב היד:

[15] מהודק. פירש״י זבחים כ״ח דאין עושין בגדי כהונה כמעשה מחט לאורגן כמין יריעה ולעשותן אח"כ לבוש תפור במחט אלא כמין מלבוש אורגין אותן בכליהם ועיי׳ בכללי בגדי כהונה להת״י בסדר מועד:

[16] כנגד אצילי ידיו. דאיתא בגמרא שם י״ח כשהן חוגרים אבנטים בשעת עבודה אין חוגרין לא למטה ממתניהם במקום שנכפל ונופל שומן הבטן על הקילבוסת שקורין (אנקע) ולא למעלה מאציליהן. היינו למעלה מכנגד מרפקו שקורין קד״א לפי ששם הזרוע שוכב תמיד על הצלעות ומזיע וזה הזהירו מן הכתוב שלא ללובשן במקום המזיעין כדכתיב (יחזקאל מ״ד) פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע והיה ארכו ל״ב אמה וחוגרו סביב גופו כרך על כרך כנגד הלב עד שגומרו וקושרו (עיי׳ בערכין תוס׳ ד"ה אבנט ט״ו ע׳״ב. ועיין שם בשמ״ק אות י״א) וכן קיבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים ותרגום על לבביהן יסרון ועיי׳ בפ״ח מהל' כלי המקדש במל״מ סימן י״ט:

[17] לובש. והלבישה היה שיהיה נוטה המגבעות מעט לאחורי הראש כדי שיוכל להניח תפילין של ראש ולבישה זו בשעת עבודה מ״ע דכתיב (שמות כ״ט) ואת בניו תקריב והלבשתם כתנות וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם ומלאת יד אהרן ויד בניו וכתיב (שמות כ״ח) והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח וגו׳ רמב״ם פ״ח הלי״ט מהל׳ כלי המקדש:

[18] המגבעות היה חתיכת בגד פשתן לבן ודק ארוך ט״ו אמה והיה צונפו על ראשו כמין מגדל חד ועיי' בת״י בכללי בגדי קודש מה בין מגבעות של כהן הדיוט למצנפת דכ"ג ואיך לבישתן ועיי׳ בפ״ח מהל' כלי המקדש ורמב״ן פ׳ תצוה. והרמב״ם בפ״ח הל׳ ב מהל׳ כלי המקדש כתב דהמצנפת האמורה באהרן הוא המגבעות האמורה בבניו והוא כעין סודר ארוך ט״ו אמה רק שיש חילוק ביניהם בענין הצניפה הכ״ג היה צונף בה כמו שלופף על השבר אילך ואילך בצד הימין והשמאל של הראש וכן משמעות דעת הרמב״ן בפ׳ תצוה והראב״ד שם חולק וז"ל א״א אני אומר אין מעשיה כמעשיה של זה מצנפת ארוך הרבה ו כורך אותו בכריכות הרבה ככריכת הישמעלים אבל מעשה המגבעות הוא כעין הכובעין שלנו:

[19] מגבעות. והבגדים שלובש הכהן לעבוד בהן עבודתו לפני ה׳ מצותן לכתחלה שיהיו חדשים ונאים כדרך בגדי הגדולים דכתיב שמות (כ״ט) ולבני אהרן תעשה כתנות ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת וכן איתא ביומא (ע״א) ובזבחים (י״ח) מדכתיב שמות (כ״ט) ויעשו את הכתנות שש וגו׳ ואת מכנסי בד שש משזר וילפינן שיהיה של בוץ ומשמעותא מלשון בד דבר העולה מן הקרקע בד בבד ר׳׳ל קנה יחידי של גרעין ואין ב׳ קנים עולים מגזע אחד וכן משמע מקרא יחזקאל (מ״ד) בד שיהיו חדשים כמו שהיו בבד פשתן בד שיהיו שזורים וחוטן כפול ששה. ומסיק בגמרא דיש מהם למצוה ויש מהם לעכב היינו הא דצריך להיות חדשים הוא למצוה דבדיעבד גם שחקים מותרים דכתיב ולבש לרבות את השחקים משוחקים קרי מה שכבר עבד בהן משך רב אך שיהיו שלמים ונקים ולא מקורעים ולא מטושטשין(יומא י״ב. כ״ד) ושיעור הטשטוש הוא אפילו במשהו מלוכלך בטיט כמו שפי׳ רש״י בזבחים כיון שניכר הליכלוך פסול אף בדיעבד דאינו לכבוד (זבחים י׳׳ח יומא ע״א רמב״ם פ״ח הל״ד מהל׳ כלי המק') ואפשר דה״ה מקורעים אף דלא נזכר בהרמב״ם כמה שיעור הקרע שיהיה פסול בדיעבד מ״מ משמע כיון שנראה הקרע דפסול (ועיין בהקדמת ת״י פ׳׳א סימן כ׳) והא דצריך שיהיו שזורים וחוטן כפול ששה ושיהיו של פשתן הוא לעכובא אף בדיעבד עיין בהתורה והמצוה (פ׳ אחרי פסוק ד׳):

[20] כמדת קומתו פרש״י (יומא כ״ג) מדו לימדך כאן שיהא כתנות כהנים למדת קומתו:

[21] לא נגררות. על גבי קרקע:

[22] מסולקות. מן הקרקע מתוך שהם קצרים:

[23] עד התחלת פיסת ידו. (יומא שם ע"ב) ואם היו ארוכין יותר על מדתו נגררות על גבי קרקע או קצרים פחות ממידתו או שהיו כמידתו אך שהגביהן ע״י האבנט עד שנעשה קצרים עבודתו פסולה ואם היו ארוכים והגביהן ע״י האבנט עד שנעשה כמדתו ועבד בדיעבד עבודתו כשרה:

[24] ילבש על בשרו. זבחים י״ט ואחרים מביאים. דילפינן מקרא דכתיב (ויקרא ט"ז) ומכנסי בד יהיו על בשרו דרשינן מזה שיהיו על בשרו בלא חציצה עיין בהתורה והמצוה פ׳ צו פסוק ג׳:

[25] נימא. דאתא מעלמא ונכנס בין בשרו לבגדו ופסול משום חציצה אבל אין הפסול משום יתור בגדים (רש״י שם) ומשום הכי אין הכהן מניח תפילין של יד בשעת עבודה דהוי חציצה בין בגדו לבשרו אבל תפילין של ראש אם רצה להניח בשעת עבודה מניח:

[26] וכן צריך הכהן להזהר לכתחלה בשעה שלובש הבגדים שלא יהיה אבק בין בגדיו לבשרו אף שהוא דק מאד וכן כינה אף שהיא חיה ושלא תכנס הרוח בשעת עבודה בין בגדיו לבשרו עד שיתרחק הבגד מעל הבשר שצריך שיהיה הבגד נוגע בבשר ולא יכנס ידו בין בגדו לבשרו אף שידו כגופו ולא יצא שער ראשו למטה עד שנכנס בין כתנת לבשרו ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת סמוך לבשרו דכל אלו בעיא ולא איפשטא בגמרא לפיכך פסק הרמב״ם שלכתחלה צריך ליזהר בהן. רמב״ם פ׳׳ו הל״ז:

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[1]

[2]

[3]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[1]

[2]

[1]

[1]

[2]

[3]

[1]

[2]

[3]

[4]

[1]

[2]

[3]