עבודת הקדש (גבאי)/חלק ג/פרק סב
נפ"ש. אשר לא נשא לשוא נפשי נפשו כתיב והיא השכינה הנקראת נפש דוד והקרי והכתיב מורים על דבר אחד, ובא כטעם לא תשא את שם יי' אלהיך לשוא לשום שמו שם, תרגם אנקלוס לאשראה שכינתיה תמן וכל נפש המיוחסת למקום ברוך הוא היא השכינה, ובפירוש אמרו בספרא וגעלה נפשי אתכם זה סלוק שכינה, ולזה אמר אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי כי מדת הדין היא, אם בציון געלה נפשך. הוא סלוק השכינה ורחוקה מציון מעונות יושביה נשבע יי' צבאות בנפשו, שכינתו, ותקצר נפשו בעמל ישראל השכינה מצרה בעמל ישראל וכענין בכל צרתם לו צר, ובפרק אין דורשין ובפרק נגמר הדין בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קל אני מראשי קל אני מזרועי:
והרב המורה ז"ל פרק מ"א חלק א' אמר וזה הפסוק לא תרגמו יונתן, לפי שהוא הבינו לפי הענין הראשון, ופשוטו ממנו הפעלות ונמנע לפרשו, אמנם כשילקח מזה הענין האחרון יהיה הפירוש מבואר מאד שהמאמר קדם שהשגחתו יתברך הניחה אותם עד שמתו וצעקו לבקש תשועה ולא הושיעם, וכשהפליגו בתשובה ועצם דלותם וגבר האויב עליהם רחמם ופסק רצונו מהתמיד עמלם ודלותם ודעהו שהוא מופלג עד כאן:
והפלא עליו איך מלאו לבו להאמין שהבינו מהענין הראשון עם היותו גדול חכמי ישראל עד שאמרו עליו שכל עוף שהיה פורח עליו כשהיה עוסק בתורה היה נשרף כדאיתא פרק ב' דסוכה ופרק יש נוחלין, וכי לא היה חכם כמוהו בשלילת כל תואר ובהעלות ההגשמה עד שיפלא ממנו ענין בו יפרש הפסוק יסכים עם הענין האחרון לדעת הרב וממנו לא יפלא, ועוד כי הוא ע"ה המתרגם מפי חגי זכריה ומלאכי ע"ה הננעלו שערי הפירוש בפני הנביאים ע"ה, ואין הדברים כמו שעלו על רוח הרב ז"ל כי לא יחוש ולא יברח יונתן ע"ה למה שלא חששה התורה ולא ברחה ממנו, ולזה הניח הכתוב כלשונו ולא תרגמו להעיר על סודו ולהלהיב לבות החכמים, וכן דרכו בכמו אלה הסתרים כי כשהגיע אל פסוק אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו לא תרגמו להעיר על סודו, וזה ממנו חכמה עמוקה אמיתית מקובלת בידו מהנביאים ע"ה, ואני מצאתי נסחאות מן התרגום אחת כך ותקצר נפשיה בעמל ישראל, ואחת כך ועקת נפשיה בעמל ישראל:
ואמנם אמרו ולא תגעל נפשי אתכם, כתב הרב ר' בחיי' ז"ל בכאן מפני שהזכיר משכני שהיא השכינה נצטרך לומר, כי כשהזכיר נפשי הכוונה למעלה על הבינה שהיא נפש המדות שאלו היתה הכוונה על השכינה, מה טעם שיאמר שלא תגעל אותנו כי כיון שהיא בתוכנו אין צריך לומר שלא תרחיק אותנו, אבל ענין הכתוב שאמר ונתתי משכני זו שכינה הכוללת והמושכת כח שבעה, ולא תגעל נפשי על נפש המדות שתקבל אותנו כי הנשמות משם שרשן ושם תשובתן, ולכך באר שאחר שתקבל אותן שלא תפליטם והיא הבטחה שלא נצטרך לגלגול ורמז בכאן, כי כל הבנין שלם כי היא הבטחת זמן השלמות, ויהיה זה כענין שכתוב בעמוס נשבע אדני יהוה בנפשו כי האדון אשר בו הרחמים נשבע בנפשו היא נפש המדות עד כאן:
ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ג קי"ד ע"א) כך קב"ה אמר ונתתי משכני בתוככם הא ערסא דילי בביתיכו, כיון דערסא דילי עמכון תנדעון דלא אתפרש מניכו ובגיני כך ולא תגעל נפשי אתכם עד כאן, וערסא היא מטתו של מלך שהשלום שלו ובהיות מטתו בביתינו הנה הוא עמנו ולא יתפרש ממנו, וזה אמרו ולא תגעל נפשי אתכם דברי השם הגדול על עצמו, והכלל האמיתי כי כל אחת נפש לשל מטה ממנה, ולזה נקראות כלן נפשות ונשמות ורוחות כי כלן כלולות זו מזו, ולכן באמרו נפשי כאמרו עצמי כי אינה דבר זולתו כענין במורכבים חלילה ואל זה היתה הכוונה בזה הפרק: