עבודת הקדש (אבן גבאי)/הקדמה

רוא גמ:

• 1848-עבודת_הקדש_(גבאי)/הקדמה -- כאן נסמן הדפים לפי הדפסת שנת 1848.

הקדמה

הלא בהיות הנפש הזאת אשר עשה לנו נורא עלילה מזיו זוהר כבודו אצולה • ומסוד המאורות העליוני' כלולה • בית נתיבות החכמה העליונה נצבה • וממקור הבינה נחצבה • יפעת יקרה מצור הדעת גזורה • וממקבת אור השכל נוקרה • עודנה שם בצרור החיים בסוד היחוד תשיג נפלאות תחזה נוראות במראות הצובאות • בעמדה לפני המלך ה' צבאות • הנה ברדתה לשכון בערפל • הגוף הזה השפל והאפל • הבנוי ומשוכלל מארבע יסודות תחתונים : כמו שהנפש נכללת מהארבעה העליונים • משתוקקת לאמר מי יתנני כירחי קדם שמחת גילי • בהיות סוד אלוה עלי אהלי • מתנועעת תמיד בגלגלה • מול המקום אשר היה שם אהלה בתחלה • כי טבעה כן חייב כטבע כל דבר המשתוקק ונכסף ללכת להדבק במינו • וזה אמנם יגיע יראה בהיותה עוסקת בדברי' ההם אשר הירגלה ועודנה בהיכלה העליון • ואחר אשר זבד האלהים את האדם זבד טוב לכוננו בתבונה עליונה • זאת העצה היעוצה לראות את עצמו כגר בארץ נכריה ולחגור בעוז הצדק מתניו לשוב אל אדוניו אשר שלחו לעשות מעשהו ולעבוד עבודתו מתנועע תמיד אל מול תכליתו אשר בא שמה להשלימו ולשוב אל מקומו וסמך לזה דרך רמז כצפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו והכוונה כצפור הנפש כאשר חכמים הגידו בסוד אמרו אשר שם צפרים יקננו אמר כי הצפור כשנודדת מקינה הנה היא משתוקקת אליו ומתנועעת לשוב שם בעניין שאמרנו למעלה בסוד הנפש כן האיש אשר בו הנפש הזאת והוא נודד ממקומו ומדרגתו שהוא בעליוני' צריך להתנועע תמיד לשוב אליו וחכמי הסתרים אמרו כצפור זו היא השכינה • נודדת מקינה ירושלם • כן איש זה הקב"ה נודד ממקומו עמה לשמרה מרשות זר כדכתיב אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וגו' כביכול כגר בארץ אחרת משתוקק לשוב למקומו אלא שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין כי מסר המפתח ביד ישראל והיא התשובה שבה נפתחים שערי עול' הרחמי' גאולה עליונה המוציאה עבדי' לחירות כי יש כח בנפש לעורר הדברים העליוני' בהיותה שוכנת בתחתוני' אם תוציא יקר מזולל יתעורר המאור העליון לעומתו כאשר היתה באמנה אתו • ודהע"ה אשר היה משתדל כל ימיו בתיקון העליון בסוד ויעש דוד שם אמר גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך • והוא שהקרי' לבאר יפה באמרו גמל על עבדך אחיה ואשמרה דברך • ופירושו בתשוקתו לעשות שם ולגלות את לבו כי זה כל חפצו וישעו ולא יפנה אל זולת זה ולא ישאל ולא ינסה על צרכי עצמך כלל כי אם כל כוונתו בצרכי גבוה כי כן דרך העובר השלם לזה הקדים ואמר גמל על עבדך והכתוב יוסב סופו לראשו כלו' אני מבקש מחסדך שאשמרה דברך וזהו הגמול והשכר שאני מבקש ממך על עבודתי לא זולת כטעם ששכר מצוה מצוה ואלה הם החיים האמתיי' שאני שואל שאחיה וכוונתו בזה לתקן ולעשות השם כי היה יודע כי אל זה התכלית יפנו השלמי' כי אליו יכלו כל התכליות כי זה השלמת הרצון העליון ולהיות זה כן לא יתעסקו בצרכיה' ולא ישאלו לעצמם ולהורות שהדרך אל זה התיקון הוא התורה ומצותיה וסתריה' וטעמי' שהיא נשמת התור' בקש על זה באמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כי זה אשר יעורר השלם לעבוד לזה התכלית וממנו יעמוד על הכוונה בעבודה לא בזולת זה ואמר גל עיני שהוא לשון גלוי להורו' על מה שכתבנו כי הנפש בהיותה בעליוני' מתעסקת בחכמה ומשגת השגה נפלאה בייחוד הנעלם ויודעת ומכרת את בוראה ידיעה ברורה והכרה אמיתית ובעניין שאמרו ז"ל בפרק המפלת ונר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העול' ועד סיפו והנר משל האור הבהיר שהיא מתלבשת בו ונכללת ממנו אשר מתוכו צופה ומביט והיא ההשגה והידיעה בייחוד שהוא מסוף העול' ועד סופו ראשית המחשבה וסופה ומזה עומד על סתרי התורה וטעמיה המופלאי' וכמו שאמרו שם ומלמדין אותו כל התורה כולה שנא' ויורני ויאמר לי וגו' ואומר בסוד אלוה עלי אהלי • בגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג והיא אמרם שם וכיון שיצא לאויר העול' בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה לטעם שאבאר בספר זה בס"ד לסוד זה אמר שיגלה עיניו אשר נסתמו אז מגיחו לרחם להביט הנפלאות ההם אשר ידע והשיג ואח"כ נפלאו ונסתמו ממנו ואמר ואביטה שיהיה גובר עליהם ומשיגם ולא יגבהו ממנו ואין הבטה כי אם מלמעלה למטה יהיה שואל זה מחשקו לתקן ולעשות השם לפי שאין דרך לו כי אם בהשיגו נפלאות מתורתו כי בזלת זה לא יתכן כי סתרי התורה וטעמיה שהיא החכמה האמיתית הם מדריכי' אל התיקין ההוא ומהם יעמוד השלם על הרצון העליון שהוא הייחוד כמו שיתבאר בספר זה בס"ד . ולהיות זאת הכוונה בבריאת האדם ובואו אל זה העול' כי לולא זה הנה נכרי יחשב בארץ אחרת כי ארצו ומולדתו בעליוני' ולא בא להיות גר בארץ כי אם להשלי' הרצון העליון.

והנה הייחוד אין לו קץ ותכלית והעסק בהשלמתו צריך שיהיה באין סוף והדרך לו היא התורה וקיום מצותיה על הדרך אשר כתכנו ויתבאר עוד בס"ד והחטא הקדום גרם שבתו הבית מעט וזמן קצר ואיך ומה אם כן יושלם התכלית אשר נברא בעבורו לזה שאל ואמר גר אנכי בארץ כי מתושבי העול' העליון אני ולא באתי הנה להשתקע כי אם לגור ולעשות רצון קוני נבראתי וסופי לשוב אל ארצי ואל מולדתי ואיך אם כן בזמן קצר אשלים הכוונה כי לא אדע את עתי ויום נסעתי והיום קצר והמלאכה מרובה לכן זה חסדך אשר תעשה עמדי כי הגורם אל תשלום הרצון אל תסתירהו ממני וזהו אמרו אל תסתר ממני מצותיך • כי בהם הייתי מתעסק בהיותי בעליוני' ועם שבאתי בארץ נכריה לא אלך בנמוסיה להמיר עול' עומד בעול' חולף כי אם להיות גר ולזה תהיה מלאכתי מלאכת שמי' כאשר הייתי באמנה אתו.

ואמנם לא תתכן העבודה ולא תושלם כוונתה כי אם בארץ הלזו והייתי גר בתוכה בי לזה נברא זה העולם להיותו מקו' העבודה ועל הכוונה אשר כתבנו אשר נוליד מכל זה כי מעשהו בחול שהוא העה"ז כמעשהו אשר עוסק היה בו בשבת שהוא העול' העליון וכמו שכתכנו והכוונה בו כפי תכלית המכוון בבריאת העה"ז שהיה להשלים הרצון העליון אשר א"א להשלימו כי אם בו שהוא עולם המעשה ורמז לזה אמרם ז"ל עליו חומרי מקו' שיצא משם וחומרי מקו' שהלך לשם • וזה סוד והוצאת המחשבה לידי מעשה וידוע כי המעשה הוא סוף המחשב' ותשלומה וכשהעובד השלם עובד על זה הדרך הנה הוא מייחד ראש המחשב' עם סופה ולזה היה הצורך גדול בבריאת העול' להוציא בו המחשבה העליונה לתשלום הפעולה והמעשה כנגד סוף המחשבה העליונה כי העה"ז נברא בה"א והעה"ב ביו"ד וצריך להראות ייחודם בפועל והוא המעשה הנרצה כפי המכוון במחשבה ההיא שהיא ראשית המעשה והנה הטוב והרע היו מעורבי' במחשבה ההיא ובא והרצון לבררה והוקבע הטוב במקומו והרע במקומו וכשהובררה במחשבה נודע ונראה שהטוב היה העיקר והחושב במחשבה ההיא והרע היה התפל והגר וכל זה סוד נעלם גנוז לא יושג כלל כי אם ליושבים לפני ה' ובהמשך אלו ההפכים אל עולם המעשה היו הדברים בהפך כי הטוב הוא התפל והגר והרע הוא העיקר והתושב כי מצא מין את מיני' ונעור והטוב והשלם בהיותו משלים המחשב' במעשה הנה מורה בעצמו שדעתו על ארצו ומולדתו שהם המחשבה ההיא ויסוב אליה כי כל הימים אשר חי חוץ ממנה נחשב כגר ועושה את עצמו תפל כי לא בא הנה כי אם לגמור את מלאכת המחשבה ההיא לעשות את מלאכת המלך וסוד זה אמרו גר אנכי בארץ וגו' והרע והחוטא ההולך נגד המכוון במחשבה ההיא הנה היא התושב בארץ והכל זה לעומת זה עשה האלהים בחכמה ומסר הכל ביד האדם להיותו פקיד נגיד ובענין הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת הרע ואח"כ באר מדרגת הטוב והנמשך ממנו ואמר אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו וגו' וחיית ורבית יברכך ה' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה וידוע כי כל זה לא יתבן אלא בארץ אבל הכוונה לומר עם היותך גר בארץ תזכה לכל זה אלא שזכות ארץ ישראל גדול מאד שהיא כנגר סוף המחשבה ההיא אשר בא הנה להשלימה ואח"כ באר מדרגת הרע והנמשך ממנו והוא אמרו ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת וגו' הגדתי לך היום וגו' לא תאריכון ימים על האדמה כלומר לא תמשך כוונתך שהיתה להיות תושב ועקר באדמה • ואח"כ שב על שני אלה ההפיכי' ושם החלק הטוב והמנה היפה לפניהם כלומר מעצתי שתבחרו לכם במנה היפה והוא אמרו ובחרת בחיי' להודיע כי הטוב היה עיקר הרצון והמחשבה ההיא ואמר למען תחיה אתה וזרעך כי מבחירתם בחיי' ההם שהוא הטוב שהיא האהבה את ה' ולכת בדרכיו כמו שזכר למעלה ימשכו החיים לך ולזרעך כי טבע הטוב ההיא כן חייב ובלבד שיהיו על הכוונה המכוונת בהם מן המחשבה ההיא והוא לאהבה את ה' אלקיך וגו' וכשתהיה העבודה על זאת הכוונה הנה היא הוראה על שבעלה גר בארץ ולא בא הנה כי אם לעשות רצון קונו ועל ידי העבודה בכוונה הראויה יתייחד השם הגדול בכבודו והיא האהבה האמיתית שהוא הייחוד כמו שיתבאר בספר זה בס"ד ועם שקצרה יד השגתינו למצא טעם ולדעת איך ימשך ויבא זה הייחוד מזאת התורה ומאלו המצות ידענו נאמנה כי הם הגורם הגדול אליו והוא עם שלא השגנו הסבה כי השגנו תועלתו בחוש כי כל האושר וההצלחה לגוף ולנפש באים ונמשכי' מן הייחוד הזה ע"י העבודה והוא שבאר יפה באמרו לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה כי אם גר הוא בעיניו הנה תושב ועיקר יחשב בהשלימו מה שבא להשלי' ונתן עוד מופת ראיה על זה מהאבות הקדושי' אשר היו גרים בארץ • אברהם אמר גר ותושב אנכי עמכם • ביצחק נא' גור בארץ הזאת • יעקב אמר ימי שני מגורי • והשלימו המחשבה וזכו אל האושר וההצלחה הנמשך ממנה ע"י עבודתם והוא שסיים אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם • ושלמה ע"ה ברוח הקודש חקר מזה הענין אשר כוונתינו אליו בזאת ההקדמה והוא אמרו כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה יאמר כי לאדם שהוא עיקר הבריאה המשלי' הכוונה והוא אשר השתדל להוציא אל הפועל הטוב והשלמות ההוא אשר נכלל ממנו בהיותו לפניו באוצר הכבוד ואחר אשר בא לטהר סייעוהו ונתן לו החכמה והדעת אשר היה מתעסק בהם ועודנו שם ובגיחו מרחם השכיחוהו ממנו והראיה כי החכמה והדעת הם אותם עצמם כי השיג בהם השמחה והערבות בעמדו על אמתתם והשמחה והערבות ההוא אשר היה לו בהיותו עוסק בחכמה ובדעת בעליוני' הופיעו עליו בהיותו עוסק בהם בתחתוני' עד שזה גרם לו עוד מדת ההסתפקות ולא יעזב מהם לפנות אל רהבים ושטי כזב והם קנייני העה"ז • וירמוז עוד כי החכמה והדעת ההם גורמי השמחה והערבות למעלה והוא עניין היחוד וכענין אמרו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני וכתיב חכם בני ושמח לבי כי החכמה האמיתית הוא הדעת את השם והשכל אותו ואת ייחודו והמוציא את ימיו בזה משמח את הלב העליון והרי זה השליה הטוב אשר נכלל ממנו והוא שכרו • ובהפכו אמר ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנום יאמר כי החוטא והוא אשר החטיא הכוונה והשליך אחרי גוו מה שראה בהיותו בעליוני' והלך חשכי' ונפתה אחר תאוותיו ועזב מדת הטוב אשר ראה וידע ולא השלימו ואחז לו מדת הרע הנה היה שכרו כי נתן לו הרע ההוא אשר נפתה אחריו עניין והוא עסק במה שיכלה את ימיו ויוציאם ללא תועלת והוא לאסף ולכנוס מיני העושר והקנייני' הנמשכי' מהרע ההוא אשר בהם מפתה מסית ומדיח את העולם לצודם ולחפשם ברשתו למען לא יתנו לב אל אחריתם וידוע לחכמי לב כי שנים אלה הם קצות הארץ הידועה באמרו אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ וכל אחד מאלה הטוב והחוטא נמשך אחר קצו זה נמשך אחר קץ הימין והוא שנא' בו אורך ימים בימינה • וזה נמשך אחר קץ הימים והוא שנא' בו בשמאלה עושר וכבוד כי הצד ההוא ממשיך את הבריות אחר העושר והכבוד כדי שיתעסק בו ולא יעזבוהו ולזה מושכם אחריו להרחיקם מהטוב וגורם להם לכפור בעיקר והוא אמרו במקום אחר פן אשבע וכחשתי כענין כחשו בה' ויאמרו לא הוא וכתיב וישמן ישורון ויבעט כל זה הרע גורם להם הצד ההוא בהיותו מושך את הבריות אחר עושר הכוזב ומרחיק אותם מן העושר האמיתי שהוא הדבוק באור העליון המאיר הוא השמן הטוב היורד על הראש והיין המשמח אלהי' הוא המשומר בענביו מששת ימי בראשית כידוע לאשר זכו אליו ועליו אמר שלמה אוהב יין ושמן לא יעשיר כלומ' האוהב האושר העליון האמיתי הקיים ומבקש להדבק בו והוא היין והשמן שהזכיר לא יעשיר אל יבקש לו העושר המדומה הכוזב שהוא עושר העול' הזה ההוא הנמשך מהצד הרע ואל ירדוף אחריו כי ברדפו אחר זה יאבד את זה וישאר קרח מזה ומזה כי גם העושר ההוא אשר אסף וכנס לא לו יהיה כי לתת לטוב לפני האלק' עמל בו וגדלו וזה דין צדק ובו כוונה נפלאה והוא כי ההתעסקות בחכמה ובדעת על הדרך אשר יתבאר בחלק השני מזה הספר בס"ד הוא הגורם אל כל מיני האושר וההצלחה ואיך ימשך זה בזולת ההתעסקות שהרי אין להפסיק ולהניח חיי עולם לעסוק בחיי שעה אמר כי לא קצרה היד הנפלאה להביא גם אשר לא שאל בזולת התעסקות ועמל בו כי החוטא יאסוף ויכנוס והטוב יאכל בענין אמרו יכין וצדיק ילבש כי בשלו הוא זוכה וזה כי העוסק בחכמה ובדעת כל עולם כלו כדאי הוא לו כי לא נברא כי אם לצוות לזה והחוטא אשר החטיא הכוונה העליונה ופנה לאסוף ולכנוס גנוב הוא אתו ואשר לו נתכנו עלילות ישבר מלתעות עול ויוציא את בלעו מפיו ויתננו לאשר הוא לו •

ויש עוד לב וענין נסתר תחת קליפה זו מגואלו וקרוב אליו וזה כי כבר רמזנו היות הנפש רשומה וכלולה מהחכמה והדעת ולא באה אל זה העול' כי אם להשלים הכוונה בהם ולהוציאם מהכח אל הפועל כפי הרצון העליון והחוטא אשר לא שת לב אל זה ולא השלימו הרי הרושם ההוא בו לבטלה ומה יהיה ממנו האם נאמר כי לאין חשב זה אי איפשר כי אין בדברים העליונים דבר לבטלה וחלילה . ואם נאמר כי ילך אחריו וירד שאולה גם זה לא יתכן כי מי נתן כהן בבית הקברות והאמת בזה כי הטוב והשלם ההוא אשר השלים בכוונה והוציא לאור הרושם ההוא יזכה ברושם ההוא אשר בנפש החוטא אשר לא הוציאו לאור ולזה רמזו ז"ל באמר' זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם והוא אמרו גם זה הבל ורעות רוח כי הלך אחרי ההבל והוא הצד הרע ההוא אשר נפתה אחריו הנקרא הבל רע ויהבל כי נפל בו ושב אליו כי בשלו הוא זוכה והוא שברון רוח כי נתפשט מהטוב והשלימות ונשאר ריקן וההבל ההוא נתלבש בו ושברו ווה אמרו ורעות רוח לשון תרוע' בשבט ברזל והנה נשאר קרח מכל • לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים • אמר כי לכל ההפכים והשנויים אשר נמשכים אחריהם הטוב והחוטא שהזכיר כל אחד כפי מה שהוא וכפי מה שהכין עצמו יש זמן מקור אחר בו נזמנו כלומר נמשכו ממנו וכל העתים שבהן נכללו כל ההפכים שיזכיר חפץ אחד להן מרצון אחר מיוחד היו כלם ואם העתים משונות הרצון לא תשתנה כלל והשנוי הוא לפי הבנת המקבלים כי מי שהכין עצמו אל הטוב הנה הוא יתעורר וישרה עליו וכן מי שהכין עצמו אל הרע והן העתים המתחלפות שיזכיר כי אין טוב או רע מתעורר למטה שאין לו שורש ועיקר למעלה ומתעורר לקראת דוגמתו שמתעורר למטה וכל ההפוכים תחת השמים הידועים שמשיו של הקב"ה והוא השמש שיזכיר במקומות הרבה מספר קהלת תחת השמש ותחת השמים בהם הוקבעו כל ההפוכים והשנויים ההם בסוד עץ הדעת טוב ורע העתים הטובות מצד הטוב שבעץ ההוא והעתים הרעות מצד הרע שבעץ ההוא כי למעלה ממנו אין שנוי ולא שום הפוך ולעיקר זה יש מקום אל הטוב והשלם וכן יש מקום אל הרע והחוטא כל אחד ימשך אחר המקום אשר ירצה כי כל אחד מהם כלול ומשוכלל משני הצדדים ואין לשום אחד מכריח על מעשיו כי הטוב והשלם ימשיך עצמו אחר עתו של צדיק יסוד עולם שהוא עת טובה והוא שהתחיל עת ללדת שהיא הטוב והמציאות והחוטא ימשיך עצמו אחר עת רעה תמורת האשת חיל עטרת בעלה שהמות והרע בא משם וכן כלל העתים שיזכיר מדבר והפכו ומטוב ורע כלן הן כ"ח עתים נאחזות בעץ הדעת טוב ורע העתים הטובות מצד הטוב שבו והעתים הרעות מצד הרע שבו והכל הולך אחר החתום שחתם כל העתים בשלום באמרו ועת שלום שהוא חותם הכל עת מיוחדת בשלום והוא הייחוד השלם הרי הכל נכלל בטוב ובשלימות ואל זה צריך שתהיה כוונת העובד השלם להשיב כל הדברים אל הטוב והשלמות שהיו בו בהיותם במחשבה שבהיותם שם קודם שיתפשטו היו כאחד בשלמות אחד בלי שום הפוך ואלו החיים הם חיי השלם אשר ישתדל בהם והם לכלול הרע בטוב עד שיהפך כלו לטוב וזה סוד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע צריך לכלול שניהם באהבה שהוא סוד הייחוד כמו שיתבאר בזה הספר בס"ד • אח"כ נעתק לחקור על התכלית האחרון המכוון בעבודה שהם החיים האמיתיים אשר בהם ישתדל העובד השלם לא בזולתם • והוא שהתחיל ואמר מה יתרון העושה באשר הוא עמל • והניח זה בדרך שאלה ותשוכה אמר מה היתרון בהם מכל המעשים אשר ישתרל העושה ומה הוא תכליתו בהם וסוף כוונתו אשר יאמר עליו שהוא היתרון האמיתי והמעלה כי באופן אחר יהיה יגיעו ועמלו לריק ולבהל' ולא ישאר בידו מאום' מכל עמלו ואמר על התחלת הכל העושה כי הוא תחלת ההתעסקות וראשיתו כי עדיין לא בא אל טובו וגמר שלמותו וכשהוא בשלמותו ובא אל תכליתו הוא הנקרא עמל דבר שלם והוא שסיים באשר הוא עמל • והכוונה לומר כי מראשית ההתעסקות ועד סופו צריך שתהיה כוונת העושה אל התכלי' המכוון שירמוז עוד בדבריו כמו שיבא • ואין מה יתרון זה כראשון כי הראשון בא לההביל המעשה והעמל אשר יעמול האדם תחת השמש הידוע שהוא המקום שאין בו יתרון ושלימות כידוע לחכמי לב • ומה יתרון זה בא לחקור מהמעשה והעמל אשר יעמול האדם למעלה מן השמש התכלית האחרון והיתרון והשלימות שצריך העמל לפנות אליו מה הוא ולפיכך הניחו סתם • ראיתי את הענין אשר נתן אלקים לבני האדם לענות בו • זו היא תשובת השאלה שהניח אמר ראיתי את העניין הוא סוד התפשטות המחשבה אשר נתן אלקים לבני האדם שמסר בידם כח ההתעוררות והייחוד מלמטה לעורר כנגדו למעלה בכחות השם הגדול לענות בו זה לקראת זה בעניין אענה נאם ה' אענה את השמי' וגו' כי עניית העליוני' תלוי בהתעוררות התחתוני' ויכלול עוד במשמעו ענין קלוס וענין עדות בענין כל פעל ה' למענהו. ואמרו ז"ל לעדותו ולקלוסו וכמו שיתבאר עוד בזה הספר בס"ד • אח"כ באר איכות זה וסודו אמר את הכל סוד יסודו של עולם עשה ותקן יפה בעתו עתו ודאי עתו של צדיק והוא ענין הייחוד השלם מצד כוונת העבודות והוא אמרו גם את העולם סוד עולם השמטה נתן בלבם והיא כוונת הלב לייחד צדי"ק בצד"ק. ואע"פ שזהו ענין הקרבנות והעבודות והתפלות שעושים פעולה גדולה כזאת להמשיך הרצון העליון ולייחד ראש המחשבה בסופה אמר כי עם כל זה לא תודע סבת זה איך ימשך זה הייחוד בהתעוררות העבודות ואין סכלות הסבה מעכב בזה והוא אמרו מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלקים מראש ועד סוף כלומר לא ידע האדם ולא ימצא אי זו סבה הוא שיבא ע"י כוונת הלב בעבודה ייחוד השם הגדול בכבודו אבל אין שום ספק שהעבודות ומעשה המצות יסבבו זה הייחוד כשהן נפעלות בשלמות הכוונה עם שלא השגנו סבת העניין ועל כן אמר ידעתי כי אין טוב בם בכל המעשים כי אם לשמוח כי אם לפעול איתם במדרגת השמחה העליונה כד"א ושמחת עולם על ראשם לתקוע שם הכוונה ולעשות טוב לתקן ולחבר בה מדת הטוב והוא הייחוד השלם ואין טוב אלא צדי"ק אילו הן החיים האמיתיים שחייב השלם לחיות והוא תיקון השם הגדול בכבודו בזה צריך להוציא ימיו והוא אמרו בחייו • אח"כ באר הסבה המסבבת כל זה השלמות באמרו וגם כל האדם שיאכל ושתה ואמרו עליו במדרש והלא כל אכילה ושתיה שנא' במגלה זאת בתורה ובמעשים טובי' הכתוב מדבר ע"כ •

הנה באר כפי זה כי התורה והמצות יעוררו הייחוד ולזה הוציאם בלשון אכילה ושתיה כי הייחוד למעלה ותיקון השם הגדול בשלמות הכוונה היא האכילה והשתיה הוראית והוא הבהקת האור העליון להטיב ולהדליק הנרות ולהצהיל הפנים העליוני' והוא אמרו וראה טוב בכל עמלו כי זה תכלית העמל אשר יעש ' ויעמול העובד השלם ואליו יפנה בכל עמלו ואליו יכוין בכל מעשיו והוא שישתדל לצורך גבוה שהוא הייחוד הנזכר בלבד לא לצרכו ולעקר זה ויסודו נתן אלקים לבני האדם העניין הנזכר לענות בו והוא שאמר מתת אלקים היא ובו חתם תשובת שאלתו והיא סוף חקירתו ברוח הקדש להודיע כוונת העבודה ותכליתה האחרון שהוא לצורך גבוה וכי אלה הם החיים הנאמני' חיי העובד השלם כל זמן גרותו בזה העולם וזה פרי התורה ומצותיה וכוונת הבריאה ובזה משלים הכוונה ומוציא הכח העליוני הרשום והנטוע בנפש לפועל כי באה רשומה מן הייחוד כי שם היה מקומ' ובעסק התורה והמצות תמלאנו בפועל בכוונה הראויה ועל הדרך שכתכנו • ולפי שבאה כלולה מן הייחוד ונרשמו ונצטיירו בה כ"ב אותיות התורה בסוד לכן י"ש כ"ב עמך הלילה וגם בנרתקה שהוא הגוף נאצלו לכן ישכח וספק ביד העובד השלם לעורר הדברים העליונים ולהמשיך הרצון העליון וליחד ראש המחשבה העליונה בסופה בתפלתו ועבודתו ולסוד זה נברא בצלם ודמות ונתקן בתקון האדם הגדול, וכמו שיתבאר בזה הספר בס"ד ולזה יש בו כח להשיב כל הדברים למקום אצילותן ולסגלם שם אחר שבא רשום וחתום בחותמם וחוזר ומעוררן ממקורן וממשיכן כי כל הדברים חוזרין חלילה להורות שאין הפסק לייחוד וכל הדברים שבאו משם חוזרין שם ולזה יש כח ביד העובד השלם להחזיר הדברים שבא רשום ומצוייר מהם למקומן וסגלם שם והם התורה והמצות שבא כלול מהם ומחזירן למקו' ההוא אשר הביאם משם להשלים ולתקן הייחוד כשמשיבם בשלמות ההוא אשר כוון בהם ואז נעשי' סגולה נפלאה ובאלה הדברים רבה מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת מסגלת לבעליה כך כל מה שישראל מסגלין מצות ומעשים טובים הם מסגלים לאביהם שבשמים ע"כ • ירצו ע"ה להודיע כי המצות צורך גבוה לא צורך הדיוט בלבד וזה סוד העבודות והתפלות • ובפרק החולץ מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ע"כ • ובפרק ואלו נאמרין מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ופי' רש"י ז"ל ושמו את שמי תלה הכתוב הדבור בהקב"ה להיות ברכה זו צורך שומת שמו על עמו ולא עשאה צורך ישראל אלא צורך המקום ע"כ •

ובין היתה כוונת הרב ז"ל להעיר על הסוד הנעלם המכוון או לא מ"מ למדנו מדבריו כי שימת השם על ישראל הוא צורך המקום ודומה לזה הוא שאמרו חכמי האמת שכינה בתחתונים צורך גבוה והסוד הנסתר בזה הוא כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ועוסקים בתורה ובמצות לשמן הם מייחדים שמו הגדול ומקרבין כחותיו זה בזה ומקשרים אותם בקשר אמיץ מיוחד בייחוד אחד עד אין סוף והפרי הנמשך מזה הייחוד כי השכינה סוד ה"א אחרונה שוכנת ביניהם ובתוכם למטה וזו היא סגולת פועל התורה ועסקה ומעשה המצות ובזה העולמות שקולים ומיוחדים לאחד להעיד על אדון יחיד ובורא אחד כי שרות השכינה בתחתונים סבת ייחוד כל העולמות ושקולן יחד והוא ייחוד עליוני' ותחתונים וכשהעולמות על מערכה זו בסבת שרות השכינה בתחתונים הנה אם הבנים שמחה מעטרת למלך שהשלום שלו עטרת תפארת כחתן יכהן פאר וזה סוד צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה אמו ביום חתונתו חתונתו ודאי חתן וכלה מתייחדים כי החתן נמשך ובא עד מעון הכלה בסוד השמים כסאי והארץ הדום רגלי שמים וארץ בייחוד אחד ובשקול אחד וזה סוד ביום חתונתו כי העטרה תלויה בחתונו וביחודו עם הכלה זה סוד וביום שמח לבו ודאי נמצאו ישראל הבנים בניו סבת כל זה הטוב והשלמו' בעשותם רצון אביהם שבשמים ומזה הצד שכינה בישראל צורך גבוה והוא סוד השם המושם על בני ישראל שהוא צורך המקום וזה סוד והאר פניך על מקדשך השמם למען אדנ"י ליודעי הסתרים ואם ח"ו אין ישראל עושין רצונו של מקום ועוברים ברית התורה וחוקה מפרידים אלופו של עולם מהכלה כנסת ישראל וגורמים סלוק השכינה מן התחתונים והבניינים נהרסים והעולמות קטטה ביניהם כי נפרדו איש מעל אחיו בהסתלקות השכינ' מביניהם ובהסתלקה מן התחתונים גם אם הבנים סוד שכינה עליונה מסתלקת מן העליונים ואך חלק וזהא אמרם ז"ל במדרש איכה רבתי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה כד"א באלקים נעשה חיל ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כח גדול של מעלה דכתיב צור ילדך תשי ע"כ • ובספרי צור ילדך תשי כל זמן שאני מבקש להטיב לכם אתם מתישים כח של מעלה ע"כ • ולרמוז לנו שהברכות צורך גבוה אמרו פ"ק דברכות ישמעאל בני ברכני וסודו יתבאר בספר זה בס"ד ובשבת פרק ר' עקיבה בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרי' לאותיות אמר לו משה אין שלום בעירך אמר לו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו אמר לו היה לך לעזרני מיד אמר לו ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר ירצו ע"ה להודיע כי זה העניין קשה עד מאד לא יפול תחת רשת שום שכל והוא כי לו ישער שכל האדם שיהי' תקון העליון מסור ביד התחתונים ושיהיו העבודות והתפלות צורך גבוה לולא שגלה הקב"ה הסוד המפלא הזה לאדון הנביאים עד שתמ' הוא על זה והוא אמרם קושר כתרים הוא קשר וחבור וייחוד האותיות סוד כחות השם המיוחד זה בזה ואותיות מלשון אתא בקר כי בקשר הכתרים האור והשפע בא תמיד ואינו פוסק ועל זה בנו הכחות ההם בשם אותיות על כי באים זה לזה ומתייחדים זה עמ זה והם הם האותיות והתורה היא נארגת מן האותיות והכל נאצל ובא מן הכחות ההם ולזה כנום בשם אותיות להודיע נאמנה כי היחוד שהוא צורך גבוה תלוי בעסק התורה וקיומה כי זה הוא הגורם הגדול אליו ובטול התורה גורם הפסק המעיין ופרוד הייחוד ולזה אמר אין שלום בעירך כלומר בשהשלום יהי' מסולק מעיר אלקינו מצד לקלול הבריות ועברם על התור' לזה אני מרא' אותך איך ובמה' לתוקן זה והוא בקשר הכתרים וייחודן מצד הטיבם מעשיהם ושובם אל דרכי התור' וקיום מצותיה ובזה יתוקן הלקלול ההוא אז בשמעו זה תמה ע"ה ואמר כלום יש עבד כלומר איפשר שהעובד השלם יהי' זה הכח בידו זה פלא ועוד איך ימשך זה מזה וכמו שכתבתי למעלה ומקובל היה ע"ה שהתפלות והעבודות יעוררו הרחמים אלא שהעיר שאלה דרך תימ' כדי שתבואהו התשובה על נכון מפיו ית' ויהי' נאמן בקבלתו אז השיבו ואמר לו היה לך לעזרני כלומר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם לעזרו בפעולתו ואם אין סבה לזה איך ימשך זה מושגת לא יעדר העוזר והפועל לסכלות הסב' ואיפשר שהוא ית' גלה סודו לעבדו נאמן ביתו מיד אמר לו כלומר כשחטאו ישראל הוצרך משה אל הלמוד ההוא והעצה הנכונ' אשר יעצהו ואשר הורהו דרך תקון אל קלקולם לקרב מה שהרחיקו ולהשיב נדחים אשר בעונם הדיחו וכמו שיתבאר סוד זה יפה במה שאמר ועתה יגדל נא כח אדני ובהזכרת המדות ההם שהזכיר בהתפללו בעדם ובתשובתו ית' אליו באמרו סלחתי כדבריך ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ והכל מתוקן ומבואר לחכמי לב ואמרו ע"ה כאשר דברת לאמר לומר כי אתה המורה דרך למצוא פחח סליחה ולמדתני סוד התפלה והבקשה בה תעתר ולולא רצונך למחול ולסלוח לא נדרשת ללו שאלוך: ובמציעא פרק המקבל ושכב בשלמותו וברכך יצא הקדש שאין צריך ברכה ולא והכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך אלא אמר קרא ולך תהי' צדק' מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה ע"כ •

הנה כי דבר גדול וסתר נפלא דברו ע"ה בסוד המצות כי הם צורך הקדש כלומר צורך גבוה שהרי אמרו יצא הקדש שאין צריך ברכה והקשו עליו ממה שכתוב וברכת את ה' אלקיך כי מה עניין זה לזה אלא ודאי משמע שהכוונ' בהקדש גבוה ואמרו שאינו צריך צדקה כי המצות נתנו להדיוט כדי לזכותם כי היטל עליהם מה שילך לפניהם דכתיב והלך לפניך צדקך כי הם צריכין צדקה והזכות יצא הקדש שאין צריך צדק' מכלל דברכה צריך וזה צורך גבוה מן המצות והעבודות שהם גורמי' לאצילות האור והמשכת הרחמים והשפע ממקור ההויה וזה סוד אמרם ולא והכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך ואם כן הקדש צריך ברכ' כי התפלות והברכות מעוררות הרחמים והשם הגדול מתברך • ובפ' הי' קורא אשרי אדם שגדל בתורה ועמלו בתורה ועוש' נחת רוח ליוצרו • והכוונ' כי וירד מתרגמינן ונחת והוא סוד הורדת הרצון ורוח הקדש על הראשי' העליוני' ומשם נחת רוח ורצון וברכה אל היוצר וכל זה בעסק התור' וקיום מצותי' לשמן והוא על הדרך והכוונ' שיתבאר בזה הספר בס"ד • זו היא דרך החיים האמיתיים אשר יחיו העובדים הנאמני' כל הימים אשר הם גרים בארץ עד שובם אל ארץ החיים עיר מולדתם כי כבר הוציאו אל הפועל השלם הרושם והציור אשר הביאו משם הוא סוד הייחור אשר הביאוהו בכח בנפש' והשתדלו באלה החיי' עד שהוציאוהו אל הפועל והשלימו תכלית' והכוונ' בבריאת' הלא הוא הדעת את השם הנכבד והנורא גם בדעת כלו את ימיהם ובו השלימו את נפשם והוא הנכסף אל השלמים כי יודעי נאמנה כי בזולת זה אין שלימות ואין תכלית נשלם וגם בלא דעת ההוא נפש לא טוב ועליו צוה והזהיר עובר השם דוד מלכנו משיח אלה יעקב לשלמה בנו והוא אמרו ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו • ודע את אלקי אביך הכוונה שישתדל כל ימיו בכל דרכיו אשר יפנה לקרב הדעת סוד תפארת ישראל וליחדו בה"א אחרונה שבשם הגדול סוד אלקי דוד כי זה תכלית העבודה ופרי כל התורה והוא אמרו ועבדהו כי זה הוא הייחוד האמיתי השלם הנדרש מן היצורי' כלם אשר לזה התכלית נבראו והוא ההצלחה והאושר שאין למעלה ממנו וזה כל האדם וכל העול' כלו לא נברא אלא לצוות לזה להשלימו להשיב דברי' אמת לשולחיו והאיש אשר בזה משרה שכינה בארץ ומייחד כל העולמות וכבוד המקום מתרבה בעבורו ומשמח את המקום והוא שכתוב עליו יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו • ואחר שכן חייב כל אדם לרדוף אחר תכליתו האמיתי ולהשלי' הכוונה אשר בעבורה נברא והיא השתדלו' לחיות החיים האמיתיים שהם העסק בידיעה הזאת אשר רמזנו כי היא המדרכת את האדם להכיר את בוראו ולעבדו עבודה שלימה באהבה לעשות הטוב והישר בעיני ה' כפי רצונו • וכמו שיתבאר בזה הספר בס"ד:

ואני הנני מאיר ב"ר יחזקאל בן גבאי זלה"ה הספרדי עמדתי על זה והתבוננתי בו ונתאמת אצלי אמת שאין אחריו שום ספק והוא כי הדעת את ה' והעבוד' אליו על הדרך אשר אבאר הם החיים האמיתיי' אשר יצטרך השלם לחיות ובזה הוא משלים חוקו וזוכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו למקו' אשר ממנו חוצבה נשמתו ולפי שהנדרש ממנו הוא לחיות אלו החיים בפועל לדמות אל המקו' אשר נחתם בחותמיו ובא רשום ממנו לזה ראיתי להעלות על ספר: אלה החיים והדרכים המביאים אליהם כיד ה' הטובה עלי ולהיות כי זה הוא סוף כל האדם ותכלית הכל קראתי שם הספר הזה עבודת הקדש והוא כולל העבודה השלמה אל השם ב"ה והוא המיישיר אל העבודה הרצויה אל המקום ב"ה וכוונתי בחבורו שלש תועלות האחד לעצמי והוא כי הדברים אשר בכח חסרים מאד ורחוקים מהשלימות המכוון והיתה הכוונה באדם שיהי' שלמותו בפועל כפי הרצון העליון לזה ראיתי לחקות על ספר הדרכי' המביאי' אל זה השלמות כדי שיהיו בין עיני תמיד בפועל כי בו אביט ואעבוד כי בהיות העבודה בפועל הוא הצלחת הנפש בפועל וזה טעם אמרו תורת ה' תמימה שלימה ואין שלימותה כי אם בהיותה בפועל ובזה היא משיבת נפש ולזה כוונו רז"ל באמר' פ"ק דבתרא אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כלומר בפועל.

וראיתי כי לרז"ל ייחסו ענין כזה לגדול העולמי' ית' ללמד דעת את העם ולהלהיב הלבבות אמרו בב"ר אמון אומן התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת האומן והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתריות ופנקסות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית ברא וגו ' ואין ראשית אלא תורה היך מה דאת אמר ה' קנני ראשית דרכו ע"כ • הרי בארו כי קודם הבריאה היה עניינה כתוב בספר וכשבקש לברא היה מביט בו ובורא והוא היות הדבר לפניו בפועל כי הוא השלימות ועם שיש עוד בדבריה' אלה סוד נסתר יבא באורו בחלק הרביעי מזה הספר בסתרי מעשה בראשית בס"ד מ"מ הנגל' בו נאות לכוונתי • התועלת השני לעצמי ג"כ והוא כי להיות שהכוונה באדם היתה שיהי' עבד נאמן ליוצרו היה הרצון לפניו שיהי' קיים באיש ולא ימות לעול' כדי שלא תפסק ותסור עבודתו וייחודו אבל שיהיה כל זה תמיד בפועל בזה המציאות התחתון כמו שהוא במציאות העליון להיות כל זה הוראה כי אין סוף וקץ אל הייחוד האמיתי ובזה יהיה כל העולמות שקילי' ותשלם הכוונ' בבריאתם וכשנטה לדעת אחר והביא המות עליו וראה שאבד נצחיותו וקיומו באיש בקש לתקן זה כפי האיפשר והוא בהשאיר לו זרע כדי שיושלם בו התכלית ההוא ולא יפסק חוט העבודה והייחור ובזה יהיה לו שם על פני חוץ ולא ימחה מספר החיים והיה כאחד המשרתים את פני ה' נמנה מכחות' הואיל והשהיר אחריו ברכ' • ומאז שם השם ב"ה זה הכוסף בטבע הבריאה שיכסיף האדם שיהי' לו בן עד שימשך ממנו שישתדל האדם כשאי איפשר להשאיר אחריו ברכה להניח לו איזה שם אם בספר אם כבניין או באיזה ענין אחר כדי שלא יאבד שמו וכמו שמצינו באבשלם שכתוב בו ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה • למדנו ממנו כי בראותו שאי אפשר לו להניח עצם מעצמו להיות לו לזכר ולשם בחר שיזכר לו זכר השם בדרך בנין • ואף אם הניח בן אם אינו הגון אז יגרום לאביו הפך מה שכוון בו כי תאבד תקותו וימחה שמו מזכרון החיים.

ובפרק יש נוחלין מאי דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא מפני מה נאמרה בדוד שכיבה וביואב נאמר בו מיתה דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה • הנה כי מי שאינו הניח בן הגון נקרא מת ואף אם נשאר לו שם על פני חוץ כי יקרא שמו על בנו הנה יקרא לרעה ולחרפה כי יאמרו ארור מי שזה ילד ארור מי שזה גדל • ואם כן אין האדם בטוח בבן כי מי יודע החכם יהיה או סכל • ובצוואת ר"א הגדול גרסי' עשה לך נר שיאיר לפניך ולא לאחריך שמא לא יאור ע"כ ובפ"ק דתעניות יעקב אבינו לא מת ע"כ לפי שמטתו שלימה ואין פסול בזרעו כי כל בניו צדיקים גמורי' כיוצא בו. ולתשוקה זו אמרו שיושג השלימות ההוא מהשארות השם והוזכר בהניח לו תלמיד כי התלמידי' הם הבני' האמיתי' והוא אמרם פרק הבא על יבמתו ר' עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקניתו היו לו תלמידי' בילדותו יהיו לו תלמידי' בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך וגו'.

ובפרק יש נוחלין אשר אין חליפות למו וגו' ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר כל מי שאינו מניח בן וחד אמר כל מי שאינו מניח תלמיד תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר תלמיד דאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר • הנה כי המניח בן או תלמיד יש לו חליפין ותכלית הכל לתקן קצת מה שקלקל אדם בחטאו כמו שקדם • ולפי שגם בזה אין בטחון ראו השלמי' לתקן זה ולהניח השם והזכר בספר יחברו ממה שפלפלו בחכמ' או ממה שחדשו מחכמתם בסתרי התור' ובפירושי התלמוד כי ידעו נאמנה כי זה להם טוב ושלמות יותר מבני' ובנות ורז"ל התעוררו לזה אמרו בפרק חלק מאי שם עולם אתן לו אשר לא יכרת אמר ר' תנחום דרש בר קפרא בצפירי זה ספר דניאל שנקרא על שמו • ושלמה אמר פרי צדיק עץ חיים כי הפרי האמיתי אשר יניח הצדיק אחריו היא התור' שהוא עץ חיים והוא מה שהוציא בו זמנו מפלפול החכמה וחדושי התור' סתריה וטעמיה ואלה הם מחיים האמיתיים אשר חיו השלמים וגם בזה ראיתי לצאת בעקבותיה'.

ועוד כי יש תועלת עצום וסוד נעלם בחבור הספרי' אשר ידרשו החכמה האמיתית אשר היא הגורם הגדול לדעת את ה' כי בהם תמצא היונה הנ"ז בשיר השירים מנוח לכף רגלה בגלותה ודי בזה הערה לחכמי לב : התועלת השלישי אשתתף בו עם זולתי כי מי שידבנו לבו לצאת ממחשכי הזמן ולעלות ממצולות הבליו ותאוותיו לבא להתבונן במה שיכללהו הספר הזה אז ידע את בראו ויעבדנו עבודה אמיתית שלימה • וגם בזה יצאתי בעקבי' הראשוני' שהיו ממצדיקי הרבי' ולזה רמז שלמה במה שסיים ואמר ולוקח נפשות חכם זהו מה שרציתי לזכרו בתועלות הנמשכים מחבור זה הספר:

הערה אני לדודי ועלי תשוקתו • שלשה ספרי' חבר שלמה המלך ע"ה ברוח הקדש כנגד שלש מדות שבהם ברא הקב"ה את העול' והם חכמה ובינה ודעת וכמו שגלה זה בספר משלי באמרו ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמי' בתבונ' בדעתו תהומות נבקעו וגומר משלי כנגד דעת שהוא כלול מחכמה ובינה ולזה הזכיר שלשתם במשלי שהוא כלול משניה' • קהלת כנגד בינ' • שיר השירי' כנגד הכמ' והוא השיר שמשוררת כנסת ישראל סוד ה"א אחרונה למלך שהשלום שלו סוד וא"ו שבשם ואמרו במדרש חזית הכד"א והלילו שירות היכל שבחו דהיכלא והוא ההיכל שהשם הגדול שוכן בתוכו והיכל בחשבון הכנוי שהוא אל"ף דל"ת: ואמרו עוד שם תני משה ב"ר נתן הקב"ה בכבוד גדולתו אמרה שנא' שיר השירי' אשר לשלמ' למלך שהשלו' שלו והכל אמת • שהשיר המקודש כולל שבח שני דודי' וכן רמזו שם ברם הכא הם מקלסים אותו והוא הקלסן הוא מקלסן הנך יפה רעייתי והם מקלסין אותו הנך יפה דודי אף נעי' • הכלה אומרת אני לדודי וידוע לחכמי' שהיא נקראת אני והדוד הוא החתן מלך שהשלום שלו והסוד אני לדודי תשוקתי להתעלות מעלוי לעלוי עד התיחד עמו בנשיקה וזה תלוי בהתעוררות התחתוני' בעסק התור' ובקיו' מצות' ועבוד עבודה שלימ' ועלי תשוקתו ובשבילי להתיחד עמי תשוקתו מהבני' שיהיו צדיקי' שומרי' משמרתו מקיימי מצותיו כי הוא הגורם להביא האהבה בין שני הדודים האלה כי כן היה הרצון מתחלה וזה כל חפץ וכל ישע ואל זה יכוין העובד השלם בכל עניינו לתקן הכבוד העליון על אופניו ועל הכל יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניו: