ספר יראים/שיב

סימן שיב (קמח)
לא תבשל גדי בחלב אמו. צוה והזהיר היוצר שלא יבשל אדם בשר בחלב בפרשה ואלה המשפטים ובכי תשא ובראה אגבי לא תבשל גדי בחלב אמו אע"ג דגדי כתיב לאו דוקא כדתנן בחולין פ' כל הבשר (חולין קי"ג א') בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אסור לבשל ואמרינן בגמרא מנה"מ אמר קרא וישלח יהודה את גדי העזים כאן גדי העזים הא כ"מ שנאמר גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע וניליף מינה מיעוטא כתיב עזים העזים. אמר שמואל (שם ב') גדי לרבות החלב גדי לרבות את המתה גדי לרבות את השליל. גדי להוציא את הדם גדי להוציא את השליא גדי להוציא את הטמאה. בחלב אמו ולא בחלב זכר בחלב אמו ולא בחלב שחוטה בחלב אמו ולא בחלב טמאה. ואמר רב נחמן המבשל בחלב גדייה שלא הניקה חייב כיון דאתי לכלל אם. ת"ר (קי"ד א') בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב פרה ורחל מנין ת"ל בחלב אמו תניא אידך בחלב אמו בחלב אחותו הגדולה מנין ת"ל בחלב אמו. תניא המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב פטור העצמות הגידין הקרנים והטלפים שבשלו בחלב פטור. יש לשאול דתני הכא המבשל במי חלב פטור ובפרק אלו עוברין (פסחים מ"ב א') אמרינן כותח המטמטם את הלב משום נסיובי חלב ובפרק כיצד צולין (פסחים ע"ו ב') ינן פת שאפאה עם צלי אסור לאוכלו בכותח ואין לתרץ דמי חלב הוי חלב מדרבנן דאי מדרבנן לא היו מחמירין כ"כ לאסור את הפת שאפאה עם הצלי ואומר אני דמי חלב שאמרו חכמים דלא מקרי חלב ונסיובי חלבא אין הכל אחד. נסיובי היינו היוצא מתחת עשיית הגבינה שיש בו עדיין חלב שהרי מרתיחין אותו ונעשה דומה לגבינה מטון בלע"ז ומי חלב היינו הצלילה המעורב עם המטון לאחר הרתחה ואינו נקרא חלב ונראה לי דמאחר שמי חלב אינו נקרא חלב אסור לאכול שהרי בא מן החי ואמרינן בבכורות פ"א (ו' ב') חלב שמותר חידוש הוא ואין לך דבר שבא מן החי ושרי אלא חלב דרחמנא שריא דכתיב ודי חלב עזים ללחמך ומאחר שמי חלב לא איקרי חלב לא היה בכלל שריית חלב דחלב התירה תורה ומי חלב לא התירה והוא אסור שהרי בא מן החי הוא ואפילו מי רגלים דסוסים וגמלים דמיבעיא לן בבכורות פ"א אי שרי אי לא ונשאר בתיקו משום דאיכא למימר מיא על מיא נפוק וא"ת חלב דשרא רחמנא חיכי משבחת לה הלא מי חלב מעורבין הם הא לא קשיא שאע"פ שיש בו מי חלב נקרא שמו חלב ואין עליו שם מי חלב וכל הנקרא חלב שריא רחמנא וכאשר עשו הגבינה והרתיחוהו אחרי כן ונפרש זה מזה נקרא מי חלב והופקע ממנו שם חלב ויצא מכלל שריית חלב ואל תתמה שהרי מצינו כיוצא בו בשר שיש בו דם בעוד הדם באברים מותר שאין עליו שם דם אלא שם בשר פירש נולד בו שם דם ונקרא דם והוי בלאו כדאמרינן בכריתות פ"א (ד' ב') ה' לאוי כתיבי בדם וכו' ואמרינן נמי בחולין פ' כסוי הדם (חולין פ"ז ב') דצללתא דדמא לא הוי דמא ואלמלא מראה אדמומית שבו פסול לזריקה ואינו נקרא דם כשהוא לבדו ובעודו מעורב עם הדם נקרא דם ולא מקרי צללתא דדמא אלא כולו נקרא דם וכשפירש מן הדם ואין עליו מראה אדמומית הפסיד שם דם ונולד לו שם אחר ונקרא צלילתא דדמא ואסור לזרוק ע"ג המזבח ואינו מכשיר. מי חלב לגבי חלב נמי לא שנא קודם שפירש אינו מי חלב לאחר שפירש נולד לו שם מי חלב ולא מקרי חלב לכל דבר ובאשר אינו נקרא חלב לאסור (בשר) ה"נ לא מקרי חלב להתירו מטעם שם חלב דשרא רחמנא וזהו בריה חדשה שם אחר ומיתסר מטעם בא מן החי כאשר פירשתי. תולדות הבישול חיה ועוף אליבא דר"ע כדתנן (חולין קי"ג א') רע"א חיה ועוף אינו מן התורה שנאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה פי' אינו מן התורה אלא מדברי סופרים דלא קי"ל כר' יוסי הגלילי דשרי בשר עוף בחלב דתניא (קט"ז א') במקומו של ריה"ג היו אוכלין בשר עוף בחלב שמעינן אבל בשאר המקומות לא ועוד תני רב יוסף דמן אספורק עוף וגבינה נאכלין באפיקורן הוא תני לה והוא מתני לה בלא קינוח והדחה אבל לאכול זה עם זה אסור ותנן בפ' כל הבשר (חולין ק"ג ב') כל הבשר אסור לעלות עם הגבינה על השלחן חוץ מבשר דגים וחגבים וטעמא מסיק בגמרא (ק"ד ב') גזירה שמא יעלה באילפס ראשון פי' ועובר משום לא תבשל גדי. ואע"ג דשרינן לעיל חלב שחוטה דאורייתא אבל מדרבנן אסור דתנן בפ' כל הבשר (חולין ק"ט א') הכחל קורעו ומוציא את חלבו וכאשר גזרו חכמים שלא לאכול כך גזרו שלא לבשל.