ספר יראים/רפה
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
וו הרביעי
חייבי מיתה ח':
זר ששימש, טמא ששימש, טבול יום, מחוסר כפורים, שלא רחץ ידים ורגלים, שתויי יין, פרועי ראש ששמשו במקדש.
סימן רפה (שלז)
זר ששימש. תניא בסנהדרין בשלהי אלו הן הנשרפין (פ"ג א') ואלו הן שבמיתה זר ששימש מנה"מ דכתיב בפ' ויקח קרח והזר הקרב יומת ותניא בספרי והזר הקרב יומת לעבודה אתה אומר לעבודה או אינו אלא (אף) שלא בעבודה אמרת ומה בעל מום שלא ענש מיתה לא ענש אלא לעבודה זר שענש מיתה אינו דין שלא ענש אלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה, הקרב יומת עבודה בטהרה או אינו אלא עבודה בטומאה אמרת ומה הנכנס בטומאה שלא לעבוד חייב ק"ו לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת אפי' עבד בטהרה יומת. זה יומת בידי שמים קאמר מנ"ל שאינו חנק כשאר מיתות האמורות בתורה סתם, יש לומר שלא מצינו מיתת ב"ד בקודש ומקדש הלכך נראה הדבר להעמידו במיתה בידי שמים ובספרי תניא פלוגתא על ברייתא זו דתניא ר"ש אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת פי' במקלל אביו ואמו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה ר' יוחנן בן נורי אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן בנואף ונואפת יומת מה להלן בחנק אף כאן בחנק ותניא עונש שמענו אזהרה לא שטענו ת"ל וזר לא יקרב אליכם.