ספר יראים/רכג
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן רכג (לז)
הוכיח תוכיח. צוה בוראינו הרואה דבר בחברו שאינו הגון שיוכיחנו וידריכנו לטובה דכתיב בפ' קדושים הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ואמרינן בב"מ באלו מציאות (ל"א א') הוכיח תוכיח אפילו ק' פעמים ממשמע תוכיח אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל תוכיח מכ"מ ובמקבל תוכחתו וחוזר בו אם הוא חברו או שאינו רבו ואינו מקבלו חוזר להוכיח דאמרינן בערכין (ט"ז ב') הוכיחו ולא קבלו מנין שיחזור ויוכיחנו ת"ל הוכיח תוכיח ולרב במקבלו ולחברו כשאינו מקבלו תרווייהו נפקא להו מהוכיח שנראה לו בתלמוד שקולים הם ויבאו שניהם פירשתיו למעלה בלאו דלא תשא עליו חטא (סי' קצ"ה). וכשאינו מקבלו כמה צריך להוכיחו אמרינן בערכין פ' יש בערכין עד כמה תוכחה רבא אמר עד הכאה ושמואל אמר עד נזיפה לכתיב ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וגו'. ולמ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה לקללה שאני התם דאגב חביבותיה יתירותא דהוה ליה ליהונתן בדוד מסר נפשיה וקיי"ל עד נזיפה כר"י דאמר בסוטה פ"א רב ור"י הלכה כר"י כ"ש גבי שמואל והלכתא כר' יוחנן דרב ושמואל והלכתא כרב באיסורי (בכורות מ"ט ב').
וצריך המוכיח להוכיח במקום שלא יתבייש חברו כדתניא בערכין יכול אתה מוכיחו אע"פ שפניו משתנות ת"ל לא תשא עליו חטא פי' הוכיח את עמיתך באותו ענין שלא תחטא בו שלא ישתנו פניו אבל אם אי אפשר להפרישו מעבירה אלא אם כן יביישהו ויוכיחו ולא יקום לבושתו שאין חכמה ותבונה נגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב ולמעלה פירשתי יותר בלאו דלא תשא עליו חטא (סי' קצ"ה) וכל מי שרואה בחברו דבר שאינו הגון ואינו מוכיחו הקב"ה תובע מידו דכתיב ביחזקאל ואתה כי לא הזהרתו רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. ומצינו שנענשו על זה צדיק כדאמרי' בשבת (נ"ה א') וממקודשי תחלו אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו ומתוך שלא מיהו ברשעים נענשו כדאיתא התם. ואם ברור לך למוכיח שלא יקבלו ממנו והם העוברים שוגגים טוב לו לשתוק כדאמרינן בביצה בהמביא כדי יין (ל' א') הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. כדאמרי' התם תוספת יום הכפורים מן התורה והיכי אכלו ושתו עד חשיכה אלא הנח להם לישראל שיחיו שוגגין ואל יהיו מזידין וה"מ בשוגגין אבל מזידין אע"פ שאתה מרבה עונשו שחטא בהתראה אין בכך כלום ועל זה נאמר הלעיטהו לרשע וימות (ב"ק ס"ט א') וכאשר פירשתי למעלה שחייב להוכיחו אפי' אינו מקבלו ועל זה נאמר ביחזקאל הוא בעונו ימות ודמו מידך אבקש ועון הוא זדון כדאמרינן ביומא (ל"ו ב') עונות אלו הזדונות. והא דאמרינן בשבת (נ"ה א') אם שרים חטאו זקנים במה חטאו אמר הב"ה מפני שלא מיחו בשרים אמרה מדת הדין לפני הב"ה והלא גלוי לפניך שאם היו מוכיחים לא היו מקבלים אמר להם הקב"ה אם לפני גלוי לפניהם מי גלוי משמע שאם היה גלוי להם היו פטורין אע"פ שהעוברים מזידין היו התם מעונש היו פטורין כדאמרינן בכל הנשבעין וכשלו איש באחיו בעון אחיו ומוקמינן ליה ביש בידו למחות אבל מעשה דהוכח תוכיח לא מיפטרי. ועל המוכיח להוכיה בנעימות ובנחת כדי שיתקבלו דבריו כדאמרינן בשבת (ל"ד א') עשרתם ערבתם הדליקו את הנר ואמר רבה בר בר חנה צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה.