ספר יראים/קעח
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
וו רביעי.
הד'. חייבי לאוין. מ"ב:
לא תענה. גר לא תונה. לא תונה איש את עמיתך. ולא תלחץ (גר). אלמנה ויתום לא תענון. לא תהיה לו כנושה. לא תענה על ריב. ודל לא תהדר בריבו. ולא תטה משפט אביונך בריבו. אל תהרג נקי וצדיק. לא תכחשו. ולא תשקרו. לא תקלל חבירך ועצמך. דל לא תשא; וגדול לא תהדר. רכיל לא תלך. לא תשא שמע שוא. אל תשת ידך עם רשע. לא תעשו עול במשפט. אחיך לא תשנא. על דם רעך לא תעמוד. לא תקום. ולא תטור. בפרך לא תרדה. בעבד שלא תמכר. עבודת עבד לא תעבוד (בו). לא תאמץ ולא תקפץ. משפט לא תטה. חמור לא תראה, בה לא תתעמר, שור נדחה לא תראה, [חמור לא תראה] באבדה לא תתעלם, דמים לא תשים, לא תשלח בעלת בעל, אונס לא תשלח, עבד לא תסגיר, חרמש לא תניף, לבב אחיו לא ימס, משפט גר לא תטה, לא יוסיף להכותו, במדד. ומשקל ובמשורה לא תעשו (עול), (בכיסך) ובבתיך לא יהיה:
סימן קעח (רמג)
לא תענה. תירא ותעבוד את ה' אלהיך הזהיר וצוה שלא להעיד עדות שקר דכתיב בעשרת הדברות הראשונות ואחרונות לא תענה ברעך עד שקר. ונראה הדבר שבשני עדים הכתוב מדבר כדתנן בסוטה פ"א (ב' א') לא יקום עד אחד באיש ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד שמועיל לחייב ממון בב' עדים חייבין כדאמרינן בשבועות (ל"ב א') הכל מודים בעד סוטה פי' בעד טומאה דסוטה שחייב ובמעיד בב"ד במקום שאינו יכול לחזור ולהעיד הכתוב מדבר שכל עדות האמורה בתורה בב"ד הכתוב מדבר דילמוד סתום מן המפורש דכתיב גבי שמיעת קול אלה בפרשת ויקרא נפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עונו. ואמרינן בת"כ ובשבועות העדות (ל"ב א') השביע עליהן חוץ לבי"ד וכפרו בבי"ד פטורין וטעמא אמר אביי אם לא יגיד ונשא עונו, [ואמר אביי] לא אמרתי אלא במקום שאינו מגיד זה מתחייב זה בממון. וספק בידי אם ילמוד עד דהתם מעד דהכא וצריך שאלה. ר' אומר אינו נוהג אלא בראויין. ואם הוזמו עדים ענוש עליהם בפ' שופטים ושוטרים דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כל מה שרוצה לעשות לחבירו עושים להן סקילה שריפה הרג וחנק מלקות וממון. לא ידעתי מניין לאו' שהממון למי שהעידו עליו אחרי שהוא קנס יתנהו [ב]ב"ד לכל מי שירצה כדתנן (פ"ו דתרומות מ"ב) בחומש של תרומה ליתן קרן לבעלים וחומש לכל מי שירצה. וכן נראה לי עד יורו לי צדק. סוגייא נראה לעולם למי שהעידו עליו ונראה כי לא ידעתי מניין.
תנן במכות (ב' א') מעידין אנו את איש פלוני בן גרושה הוא אין אומרים יעשה זה בן גרושה וחלוצה תחתיו. מנא הני מילי אמר ר' יהושע בן לוי אמר קרא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לזרעו ולפסליה לדידיה ולא לפסליה לזרעיה בעינן כאשר זמם וליכא. ותנן מעידין אנו את איש פלוני שחייב גלות איני אומר [לא] יגלה זה תחתיו אלא סופג את ארבעים. מנא ה"מ (ב' ב') אמר ריש לקיש אמר קרא הוא ינוס ולא זוממיו. ותנן (ה' א') אין העדים נעשים זוממים עד שיאמרו עמנו הייתם במקום פלוני מה"מ אמר רבא אמר קרא והנה עד שקר ענה באחיו שהשקר גופה של עדות. ותנן (ה' ב') על פי ב' או ג' יקום אם על ב' יקום על ג' לא כש"כ אלא מקיש ג' לב' מה ג' מזימין לב' אף ב' מזימין את ג' מנין שאפילו מאה ת"ל עדים ר"ש אומר פירש ר' שמעון לא בא לחלוק אלא להוסיף מה שנים אינם נהרגין עד שיוזמו שניהן אף ג' עד שיזומו שלשתן ומנין שאפילו מאה ת"ל עדים (ו)מקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אהד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה כן ומנין שאפי' מאה ת"ל עדים. אין לשאול מאי שנא דמפקי מאה מעדים ב' ולענין דדרשינן ימים שנים רבים ג' ודרשינן במיעוט משמעותיו כדתניא (סנהדרין י"ג ב') וסמכו שנים זקנים שנים והרבה כיוצא בהן ואני צריך להביאם. התם היינו טעמא שהיה מדה שאינה קלה והכא היא מדה קלה. והכי תניא בת"כ ימים יכול אפילו הרבה אמר ר' עקיבא כל ששמועו מרובה וכו' ר' יהודה בן בתירא פי' מסביר ומפרש דברי ר"ע אמאי תפשת מרובה מועט תפשת וכו' ומסביר בלשון הזה ב' מדות אחת קלה ואחת שאינה קלה מודדין במדה קלה ואין מודדין במדה שאינה קלה ר' נחמיה אומר פי' מסביר דברי ר"ע בלשון אחר בא הכתוב לפתוח או לנעול והלא לא בא אלא לפתוח ואם אתה אומר עשרה אלא מאה וד' אלף כשאתה אומר ימים ב' פתחת הלכה בעדים נפרש במרובו שהרי כשאתה אומר אלף וריבוא לא ננעלת. ותניא ר' אומר לא הרגו נהרגים דכתיב כאשר זמם אלמא בלא הרגו משתעי קרא מדלא כתיב באשר עשה ואע"ג דבהרגו הוה ליה למימר מק"ו אמרינן אין עונשין מן הדין וילפינן מקראי במכות פ"א (ה' ב').