ספר יראים/קמא
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן קמא (שנד)
פדיון פטר חמור. צוה הקב"ה בפ' בא אל פרעה ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכתיב בפ' ויקח קרח ואת בכור הבהמה תפדה ופטר חמור אינו אלא בזכרים. כדתנן משניות כמה בבכורות פ"א ובגמרא (ט' א') מפיק לה מדכתיב הזכרים לה'. ותנן בבכורות פ"א (ג' ב') הכהנים והלוים פטורים. וטעמא מפרש בגמרא (ד' א') מדכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה והני כהנים ולוים הואיל ואינם בבכור האדם מק"ו שפטרו של ישראל במדבר אינן בבכור בהמה (טמאה) ותנן בפ"א (י"ב א') אין פודין שה בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי שנאמר בשה. והני מילי שלא בשויו של פטר חמור אבל בשויו פריק בכל מילי כדאמרינן בבכורות פ"א (י"א א') אמר ר' יצחק אמר ר"ל מי שיש לו פטר חמור לפדותו ואין לו עושה לפדותו פודיהו בשווייו אליבא דכולי עלמא. וטעמא מפרש לא יהא פדיונו [פדיונו] חמור מן ההקדש שלא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו. רב נחמן בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי בשויו:
אמר רב שזבי אמר רב הפודה פטר חמור של חברו פדיונו פדוי וזה שפודה אין קצבה לדמיו. דתניא (י' ב') תפדה מיד תפדה בכל שהוא ואע"ג דאיתקש בכור בהמה טמאה לבכור אדם כדפרשית לעיל והיה לנו לומר מה בכור אדם לשלשים ולא מיד (ו) בחמש סלעים ולא בבל שהוא קמ"ל קרא לאפוקי דר' יוסי בר יהודא [בר יהודא] דאמר אין פדייה פחותה משקל. אמר רב נחמן (י"א א') הלכה כדברי חכמים דאמרי בכל (שהוא) וכמה אמר רב יוסף אפילו פטרוזא בת דנקא ותניא בבכורות פ"א (ב' ב') ר' יהודא אומר המקבל בהמה מן הגוי מעלין אותה בשוה ונותן חצי דמיו לכהן וחכמים אומרים כל שיד הגוי באמצע פטורה מן הבכורה וטעמא דכתיב כל בכור בישראל למעוטי גוים והלכה כחכמים דרבים נינהו ועוד דסתם לן תנא כותיהו דתנן (ב' א') הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי פטור מן הבכורה שנאמר כל בכור בישראל ולא באחרים ואמרינן בפ"א (ג' ב') אמר רבה לית דחש ליה לר' יהודה דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה. יד גוי באמצע בבהמה פליגי בה אמוראי בבכורות בשמעתא קמייתא דאמרינן התם (ג' א') כמה תהא שותפות גוי ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו רבא אמר אפילו דבר שעושה אותה נבילה. רב חסדא אמר דבר שעושה אותה טריפה במאי קא מפלגי בטריפה חיה רבא סבר אינה חיה הלכך טריפה כנבלה ורב חסדא סבר חיה. ומאחר דקימ"לן דטריפה אינה חיה כדפסקינן בחולין פ' אלו טריפות (חולין נ"ח א') והלכתא בזכר בי"ב חדש ובנקבה עד שתלד (ו)די לנו בשותפות גוי בדבר שאתה עושה אותה טריפה ואפילו אזנו דקימ"לן כרב הונא ומסקינן לא שנא בעובר ולא שנא באם העובר שותפות נוי (פוטרת).
יען לשאול דבתמורה פ"א (י"א ב') שמעינן לרבא ולרב חסדא איפכא דתניא ר' יהודא אומר האומר רגלה של זו עולה אין כולה עולה ואמר רב חסדא מודה ר' יהודא בדבר שעושה אותה טריפה ורבא אמר בדבר שעושה אותה נבלה. מאי איכא בין רבא לרב חסדא איכא בינייהו טרפה היה רב חסדא סבר טרפה אינה חיה ורבא סבר חיה. איכא לתרוצי, אליבא דרבי יהודא פליגי בתמורה. רב חסדא קיבל מרבותיו דסבר ר' יהודא טריפה אינה חיה ורבא קבל מרבותיו דסבר ר' יהודא טריפה חיה ואינהו לא סבירה להו אלא כדאיתא סוגיא בבכורות ומסקינן התם כרב הונא דאמר אפילו אזנו כדאמרינן (ג' ב') רב מרי בר רחל אקני ליה לאונייהו לגוים ואסר להו בגיזה ועבודה וכלו חיותא דרב מרי ומסקינן משום דכ"ע לא ידעי לאקנויי קנין נטור כוותיה ואתו לידי תקלה מ"מ למדנו אלמלא תקלה דטעותא דעלמא בקניין אוני מפטרי ולא שנא באם ולא שנא בעובר ואיזהו קניין שהיה נעשה דלא חיישינן לטעותא שהיה מקנה לגוים עובר בכור והיה אומר לגוי משוך פרה זו לאוני עוברי דכי האי גוונא קני דאפילו למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל ה"מ באומר פירות דקל אני מוכר לך אבל דקל לפירותיו קנה דהא דקל איתיה בעולם ובקניין זה טעו אינשי דסברי שאין חלוק בין פרה לאוני עוברה אני מוכר לך בין אוני עובר פרתי אני מוכר לך (ו)ההוא לא קני דקימ"לן כרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מיהו להקנות אוכל בקנין דלא אתי למטעי דליכא תקלה בקנין אוני די כגון שמשך הגוי פרה לקנות אוני פרה או היתה פרה מעוברת ומשך פרה לקנות אוני עובר דעובר דבר שישנו בעולם חשבינן ליה לענין להקנות שנידון העובר המונח במעי אמו כחתיכת בשר אבל עובר אינו נידון כילוד שבא לעולם שיוכל לקנות דכחתיכת כשר דמי דניקנית ואינה קונה והיינו דאמרינן בב"ב פ' מי שמת (בבא בתרא קמ"א ב') המזכה לעובר לא קנה וטעמא שאינו בעולם לקנות אבל אי הוי דבר הנקנה כגון עובר פרה נקרא ישנו בעולם להקנות ליו. אפילו לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ההיא דמזכה לעובר לא קנה ומסקינן התם אפילו לר' מאיר וטעמא דאפילו [ל]ר' מאיר לא אמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא באומר תקנה כשיבאו לעולם אבל אי מקנה קודם שיבאו לעולם לא קנה, דהא אינו בא לעולם ומה יקנה. והיינו דאמרינן (יבמות צ"ג א') בהמוכר פירות דקל לחברו פי' שאמר לו קנין זה שאני מקנה יקנה לך לכשיבאו לעולם שיהיו לך עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו לעולם אינו יכול לחזור למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכענין המזכה לעובר ואינו מזכה אלא לכשתלד ויהיה ראוי לקנות קנה ואפילו לר' מאיר ומ"ד התם לכשתלד לא קנה סבר דלכשתלד משמע סמוך כשתלד דעדיין קטן הוא וסבר כמ"ד זכין לקטן. ופלוגתא דר"א ור' יהושע בפ' מי שמת (בבא בתרא קנ"ו ב') הלכתא אינו ראוי לקנות. ולפי פי' שפירשתי אין להקשות על ההיא דמי שמת דאמר דמודה ר' מאיר המזכה לעובר לא קנה וטעמא קאמר דאימור דקאמר ר' מאיר לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם מי אמר. ואין להקשות מההיא דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת (לי) לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי ר' מאיר אומר הרי זו מקודשת דלדבר שאינו בעולם פי' שאמר לו קנה מיד כשיבאו לעולם. אבל אם אמר לו בעוד שאינו בעולם אני מזכה לו שיועיל לזכות לכשיבאו בעולם דהיינו כמו לאחר שאתגייר קנה לר' מאיר כאשר פירשתי למעלה. וקימ"ל בע"ז פ' אחרון (ע"א א') ובבכורות פ"ב (י"ג ב') דמשיכה בגוי מישראל קונה ולא כסף דקימ"לן כר"י דאמר דבר תורה מעות קונות ומיעט הכתוב או קנה מיד עמיתך מדכתיב עמיתך למדנו שאין קנין גוי ועמיתך שוה הלכך דרשינן לעמיתך בכסף הא לגוי במשיכה ולא קימ"לן כריש לקיש דאמר משיכה מפורשת מן התורה. דאמרינן ביבמות בהחולץ (ל"ו א') בכולי תלמודא ריש לקיש ור' יוחנן הלכה כר"י לבד מתלת דמפרש התם. הלכך הרוצה להפקיע פטר חמור מקדושת בכור יקנה לגוי במשיכה [במשיכה] אוני פרה או אוני עובר אם כבר נתעברה הפרה אבל אם לא נתעברה הפרה אע"ג דפרה לאוני עוברה קנה לא יעשה כן דכי האי גונא אתי למיטעי ואיכא תקלה ולהכי כלו חיותיה דרב מרי ולא כתב רבנן שפי' דרב מרי במשיכה קונה ודין גוי בכסף והא ליתא דהא משיכה בגוי קנה קימ"לן כאשר פרשתי למעלה. והא דאמרינן בקדושין פ"א (י"ד ב') אשכחן גוי הואיל וכל קנינו בכסף קניינו בעבד עברי קאמר דכתיב בישראל הנמכר לגוי מכסף מקנתו אבל בשאר דברים אין כסף קונה בגוי אלא משיכה כדפרשינן:
ושה שפדה בו אין בו שום קדושה. דתנן בפ"א בבכורות (ט' א') ופטר חמור תפדה (בשה) מן הכשבים או מן העזים זכר ונקבה גדול וקטון תם ובעל מום ופודה בו פעמים הרבה נכנם לדיר להתעשר ואם מת נהנים ממנו. ופטר חמור שלא נפדה קודם מחלוקת אם מותר כהנאה. לאחר עריפתה אמרינן בבכורות פ"א ובקדושין פ' האיש המקדש דדברי הכל אסור בהנאה ולמעלה פרשתיו בהלכות איסורי הנאה (סי' ק"ו). והשה נותן לכהן דכתיב בפ' ויקח קרח כל פטר רחם לכל בשר באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם וגו'. ואם ספק בכור הוא פודהו בשוה להפקיע ספק איסורו והשה שלו והמוציא מחברו עליו הראיה כדתנן (ט' א') זכר ונקבה מפריש טלה אחד והוא לעצמו. ובשעת פדיונו מברך ב' על פדיון פטר חמור [ועל] ושהחיינו שהרי מצוה לפדותו כבכור אדם דתנן (י"ג א') מצות פדיה קודמת למצות עריפה שנאמר ואם לא תפדה וערפתו.
תולדה למצוה זאת גזרו חכמים אעפ"י שמן התורה יכול לפדותו בכל שהוא תקנו חכמים שיהא השה שוה שקל בינוני. כדאמרינן בבכורות פ"א (י"א א') ר' יהודא נשיאה הוי ליה פטר חמור שדריה לקמיה דר' טרפון אמר כמה בעי למיתן לכהן א"ל הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינוני ברגייא ואמר רבא הלכתה ברגייא וכמה רגייא תלתא זוזי רגיל להכא רגיל להכא. ופטר חמור נוהג בין בארץ בין בחו"ל שהרי מצות חובת הגוף הוא ותנן כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל.