ספר יראים/נא

סימן נא (קיט).
האוכל ביום הכפורים. צוה הב"ה בפ' אמור אל הכהנים שלא יאכל אדם ביוהכ"פ ולא מצאנו הלאו ואמר רבא ביומא פ' יוהכ"פ (פ"א א') תנא עצם עצם גמר לה ממלאכה, נאמר כאן וכל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונאמר במלאכה. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה מה במלאכה הזהיר אף בענוי הזהיר. ועונש כתוב בהדיא בל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. ומנלן דחסרון אכילה איקרי ענוי. דאמרינן בפ' יוהכ"פ (ע"ד ב') דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי (נפש) ונאמר להלן עינוי, דכתיב ויענך וירעיבך מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון. ויש מוצאין אזהרות עינוי מגזרות שוות אחרות התם בפ' יוהכ"פ. ושתייה בכלל אכילה, דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך ביין ובשכר וכתיב ואכלת. וגמרינן שכר שכר מנזיר, מה להלן יין אף כאן יין (ע"ו ב'). ושעור אכילה ושתייה דקאי עלייהו בלאו וכרת כדתנן (ע"ג ב') האוכל ככותבת הגסה ביום הכפורים כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו חייב. וטעמא (פ' ב') דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא מייתבה דעתיה (דאינש) ונפיק ליה מכלל עינוי. כמוה וכגרעינתה, פי' בירושלמי הדא אמרה צריך למעך חללה. וחצי שעור אע"ג דלא מחייב עליה כרת, אמר ר"י חצי שעור אסור מן התורה (ע"ד א') וקימ"ל כוותיה, וצריך להוסיף מחול על הקדש דתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש יכול יתענה בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקדש. אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ? ת"ל מערב עד ערב . על שאר ענוים לא מחייב כרת, וטעמא מפרש בפ' יוהכ"פ ולפנים אפרשינו במצות עינוי יוהכ"פ (סי' ת"כ) בעזרת היוצר: תולדה. דתנן בפ' יוהכ"פ (פ"ב א') התינוקת אין מענין אותן ביוהכ"פ אבל מחנכין אותם קודם שנה וקודם שתים סמוך לפרקן פי' חנוך שעות. אמרינן התם היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו בג', בג' בד', ואפילו למאן דאמר ביבמות פ' חרש (קי"ד א') קטן אוכל נבילות וטריפות אין ב"ד מצווין להפרישו והכא בעי חנוך להסירו מהרגלו שהורגל לאכול ביוהכ"פ, אבל שאר איסורים לא הורגלו: פסק רי"ה ז"ל. קיימא לן כר' יוחנן דאמר בן עשר בן י"א מחנכין אותן לשעות, בן י"ב בתינוקות משלימין מדאורייתא, אבל השלמה דרבנן לית לן: