לדלג לתוכן

ספר חרדים/הקדמה למצוות/א. חיוב מצות ציצית.

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


א חיוב מצות ציצית [סגולתה לזכירת המצוות]

[עריכה]

במסכת דרך ארץ זוטא פרק רביעי אמר: הוי חרד דרש על כל המצוות

גם במצות ציצית רמז לנו יתברך שנהיה חרדים ונרתעים על מצותיו כדאיתא ברעיא מהימנא פרשת שלח לך ג קעה וז"ל: ציצית פקודא דא לאדכרא כל פקודי אורייתא בגינה כמד"א: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם דא איהו סימנא דמלכא לאדכרא ולמעבד וכו' כל זימנא דברא חמי רצועה דאבוי דחיל מאבוי וכו מאן גרים ליה לאשתזבא ההוא רחמי בעינוי ההיא רצועה וכו' אוף הכא וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ודאי אי לא הא רצועה עכ"ל ומפרש התם איך התכלת הוא רמז לרצועה שהרי תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד הוא כסא דין שדנין בו דיני נפשות.

וציצת כתוב בתורה חסר יו"ד ועולה במספר קטן עם ד' אותיות כמנין חרדה (חרדה במספר קטן + ד' אותיות - כמו ציצת במספר קטן. [ח=8 +ר=2 +ד=4 +ה=5 +ד'אותיות=4 =23.] - [צ=9+י=1+צ=9+ת=4=23.]) סימן לדבר חרדות ילבשו (חרדות ילבשו - לבישת ציצת הנקראת חרדה) הכתוב בספר יחזקאל כו מז

וארבע ציציות כנגד ארבעת שפטיו הרעים הכתובים שם חרב ורעב וחיה רעה ודבר

וחייב אדם ליקח שתי ציציות שלפניו בידו השמאלית ולשומם נגד לבו בשעת קריאת שמע שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם. ויסתכל בהם כשיגיע לפסוק וראיתם אותו וזכרתם וגו' וכדאיתא במדרש על הפסוק כל עצמותי תאמרנה תהלים לה י

וכתב הרב רבי יוסף גיקאטיליי"א שתי ציציות שלפניו הוא שיקח יען כי בשתים יש ט"ז חוטין וקשרים עשרה שעולים כ"ו כמספר הו"ה והרקיעים הקטנים עם הגדולים עשרים ושש במספרם כדכתב הרמב"ם יסוה"ת פ"ג ה"ה והרמז: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ישעיה מ כו ואז יכנע לבבם הערל.

גם טעם לקיחת שתי ציציות רמז לשני שפטיו היותר מצויים והפחד והמורא מהם רב כדכתיב ונזבחה לה' אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב שמות ה ג

הרי לך ראיות ברורות כי מצות ציצית שהיא מזכרת כל המצות היא סימן לחרב ה' מלאה דם להנקם מהרשעים הפושעים בו כדכתיב דברים לב לה מא אם שנותי ברק חרבי, לי נקם ושילם.

ולכן כל איש יפחד ויירא וילבש חרדה וישמור מעבור מצוותיו כמפני חרב

וכן כתב הרב החסיד רבי יוסף יעב"ץ על משנת הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה אבות ד ב

וכן כתב רשב"י: כל פקודא דלאו היא בדחילו ורחימו לאו פקודא היא

והיראה הגדולה מביאה האהבה כדכתב בספר חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ג, ובהדיא כתיב: מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו' דברים י, יב

ועל כן חבור קצר שחבר הרב רבי אליעזר ממיץ על המצוות קרא שמו ספר יראים

ואני לא כתבתי רק המצות הנוהגות היום לעשותם וגם הבאתי אור תורה מספרי רבנן קמאי ורבנן בתראי ועטרתים במילי דרשב"י ע"ה וקורא לו שם חדש לחבורי קטן אשר פי ה' יקבנו שנתרעם עלינו ביד ישעיה הנביא כט יג ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה כלומר הם חשבו שמה שכתבתי להם בתורה דברים י' יב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך היא יראה קלה מצות אנשים מלומדה

ואין הדבר כן אלא כדכתיב באנשי נינוה וייראו האנשים יראה גדולה יונה א י והיראה הגדולה נקראת חרדה כדפירש יתברך על ידי ישעיה עצמו סו ה החרדים על דברו, וחרד על דברי שם ב

על כן מזכרת מצוות זה קראתי ספר חרדים ויחרדו בנים על מצות אבינו מלכנו מלכו של עולם

ולא יטעו לומר ה' צבאות מלא רחמים וירחם על הרשעים ולא ידונם כדאמרו חז"ל ב"ק נ. שהאומר הקב"ה וותרן יותרו מעוי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה וכן כתוב שמות לד ו ונקה לא ינקה ופירש יתברך למשה בסיני מנקה הוא לרשעים ששבו בתשובה ואינו מנקה לרשעים שלא שבו וכתיב שם: כ ה פוקד עון אבות על בנים וגו'

וכתב רשב"י: דאותיותיו יתברך רמז לחרבו הקשה והגדולה שבה מתנקם מן הרשעים כיצד? י' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא ה"ה תרין פיות דילה ומי רואה את המלך וחרבו שלופה בידו ולא יחרד חרדה גדולה 

והיינו דרמז יתברך בפרשת ציצית והיה לכם לציצית וראיתם אותו וגו' כי תיבת והיה רמז לשם הנכבד והנורא שיש לו י"ב צרופים וזה אחד מהם תיבת לכם בהיפוך אותיות מלך (והיה לכם = הוי' מלך) לציצית לשון הסתכלות לשון מציץ כדפרישית לעיל,(אתם הסתכלו בעיני שכלכם באותיות ה'... וה' מלך מציץ בכם תמיד) שהוא מלכו של עולם וראיתם אותו בהיפך אותיות ויראתם אותו.

כלומר: הסתכלו בעיני שכלכם באותיות ה' שהוא מלכו של עולם שמורות שחרב נוקמת בידו ותפול עליכם אימה ופחד ויראה גדולה וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם וגו'

ועוד כיון בתיבת לציצית שה' מלך שהזכיר הוא מציץ בכם תמיד וזה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים.

כתוב בתורה שנאמר: אתה אל ראי בראשית טז יג וכתיב: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ופירש הרמב"ן: שמות כ ג כמו אם לא על פניך יברכך כי הדבר העשוי בפניו של אדם והוא עומד עליו יקרא על פניו והנה אמר לא תעשה לך אלהים אחרים כי על פני הם שאני נמצא עמך תמיד בכל עת ובכל מקום ורואה אותך בסתר ובגלוי ע"כ

ושנוי בנביאים שנאמר: ירמיה לב יט גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וכתיב: זכריה ד י עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ

ומשולש בכתובים שנאמר: איוב לד כא כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יספור, ומזמור: תהלים קלט ה' חקרתני ותדע מיוסד על פרטי השגחתו התדירה בם בכל יצוריו וזה שאמר דוד: תהלים טז ח שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט כלומר: פתחתי עיני שכלי ושמתי בדעתי כי ה' נגדי תמיד והוא מסתכל בי ואיך לא אירא ואבוש מפניו? גם לשון נגדי לשון יסורין ומלקות בלשון גמרא ממנו אניגודא וכן פירשו ז"ל: עזר כנגדו לא זכה מנגדתם והכא הכי קאמר: שמתי בדעתך כי ה' אף על פי שהוא רחמים גם הוא שופט ומכה בחרבו את המורדים בו אלא מאריך אפיה ובסוף נפרע כשאני משים זה על לבי ודאי לא אמוט מן התורה כחוט השערה כדאמרו חז"ל אין ימין אלא תורה שנאמר מימינו אש דת למו.

וכן רמז יתברך בהתחלת ספר תורתו בתיבה ראשונה שהיא בראשית שפירש רשב"י בתיקונים בהקדמה ה אחד מצירופיה ירא בשת שתהיה ירא בשת שתהיה ירא וחרד מפחד כי ברא עולמו בדין ויתפרע מהרשעים גם תבוש מפניו כי עומד עמך בכל מקום ורואה מחשבתך ודבורך ופעולתך והאיש הרשע שעובר על מצות מלכו של עולם אם אינו כופר בהשגחה ודאי עז פנים הוא ועליו תנן ען פנים לגיהנם ועל שומר מצותיו תנן ובושת פנים לגן עדן אבות ה כ והרי אנו מתפללים לפניו יתברך בסוף תפלתינו: ואחרי מצותיך תרדוף נפשי וחובה עלינו כל היום לרדוף אחריהן בכל עוז, וכשנותן לב שלפניו יתברך אנו עומדים תמיד כמו דאמר: מלכים-ב ה טז חי ה' אשר עמדתי לפניו יש לנו להתחזק ולא להתרשל מלקיים מצותיו בזריזות ושמחה רבה דכתיב: דרך מצותיך ארוץ תהלים קיט לב וכתיב: ונדעה נרדפה לדעת את ה' הושע ו ג ואנו מתפללים והאר עינינו במצותיך ונשמח ונעלוס בדברי תלמוד תורתך לכן ראוי לשנס מתנינו לקיימן בשמחה.