ספר העקרים/מאמר ב/לא

<< · ספר העקרים · מאמר ב · לא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק לא

כאשר עייננו במציאות בכללו נמצא אותו מתחלק לשלשה חלקים אי אפשר להכחיש מציאותם, החלק האחד העולם התחתון שהוא עולם היסודות וההויה וההפסד, והחלק הב' עולם הגלגלים, והחלק הג' עולם המלאכים.

ואלו השלשה חלקים נבדלים זה מזה תכלית ההבדל, כי אנחנו נמצא העולם התחתון שהוא עולם ההויה וההפסד כל אישיו נפסדים אין להם קיום באיש כלל, ועולם הגלגלים כל אישיו קיימים באיש ובלתי נפסדים, ואבל הם גשם וישיגום מקרי הגשם, שיש להם תמונה ותואר, וממלאים מקום, והם כמה, ומחוברים מחלקים.

ואלו השני חלקים עם היותם נבדלים זה מזה נמצא אותם פועלים קצתם בקצת ומתפעלים קצתם מקצת, כי מתנועת הגלגלים וחלופי מצביהם יתחדשו ביסודות תנועות וחלופים, כי פעם יגבירו היסוד הלח ופעם יגבירו הפכו שהוא היבש, ופעם הקר ופעם החם, ויתחדש מזה התערבות היסודות קצתם בקצת, ויתחדש מזה ההתערבות המחצבים למיניהם, ואחר יתעלה זה ההתערבות ויתמזג מזג יותר נכבד ויקנה צורת הצמחים למיניהם, ואחר יתעלה ההתמזגות הזה ויזדכך יותר ויומזג באופן שיוכן לקנות צורת החי.
וההקנאה הזאת לא יתנוה הגלגלים מאשר הם גופים מתים, אבל בלי ספק מאשר כח בהם לתת החיות לנמצאים המורכבים בהיותם מוכנים לכך מצד התנועה הגלגלית, ואותו הכח הנותן החיות נקראהו נפש הגלגל.

ומאשר נראה הגלגל מתנועע תמיד תנועה תדירה סבובית ונראה כל גלגל מתחלף בתנועתו לגלגל האחר, אם בשהאחד מתנועע למזרח והאחד למערב ואם בשהאחד מהיר והאחד מתאחר, נשפוט בהכרח שיש לכל אחד ואחד סבה חוצה לו זולת נפשו תיחד לו תנועה, ואותה הסבה המיוחדת לכל גלגל תיחד לו תנועה מיוחדת, ואותם המיחדים תנועות הגלגלים הם המניעים אותם, והמניעים ההם נקראים שכלים נבדלים לפי שהם נבדלים מחומר, כמו שהתבאר בחכמה הטבעית, ויקראו בלשון התורה מלאכים.

ונמצא לפי זה שיש במציאות חלק שלישי בהכרח ונקרא עולם המלאכים.
והחלק הזה עם היותו נבדל תכלית ההבדל לשני החלקים האחרים שזכרנו, הנה הוא פועל בעולם הגלגלים כמו שאמרנו, בשהם מניעים את הגלגלים תנועות מתחלפות תכלית החלוף זה למזרח וזה למערב, ואחד נוטה לצפון ואחד לדרום, ובפאה האחת גם כן אין תנועת אחד מהם מסכמת לתנועת האחר, ובתנועות המתחלפות הללו נראה חלקי המציאות מתאחדים ונקשרים קצתם בקצת ונשמר הסדר תמיד בעולם הגלגלים ועולם ההויה וההפסד, נשפוט בהכרח שאי אפשר מבלי שיהיה לשלשת החלקים האלה כח אחד מנהיג ומאחד ומקשר קצתם בקצת.

וכמו שנמצא בבעלי חיים ג' כחות נבדלים קצתם מקצת, והם הנפש הזנה אשר בכבד והנפש החיונית אשר בלב והנפש המרגשת אשר במוח, ואלו הג' כחות או נפשות הם נבדלות זו מזו בפעולותיהם, כי הנפש הזנה אשר בכבד תדמה אל עולם ההויה וההפסד, לפי ששם יתהפך המזון מצורתו וישתנה אל צורת הדם, ותתחלף לנפש החיונית אשר בלב, כי הנפש החיונית אשר בלב תדמה אל עולם הגלגלים, כי כמו שבתנועות הגלגלים ימשך החיות אל כלל העולם התחתון שהוא עולם השנויים וההויה וההפסד, ואם ינוח הגלגל כהרף עין מתנועתו יפסד העולם כפי המנהג הטבעי, כן בתנועת הלב ימשך החיות אל כלל הגוף, ואם ינוח הלב מתנועתו לשעתו ימות הבעל חי.
והנפש המרגשת אשר במוח תדמה אל עולם המלאכים, לפי שממנה יצאו כחות החושים החמשד ושאר הכחות הנפשיות, כמצייר והמדמה, והכהות שאינם גשמיים ואינם מושגים בחוש אלא שהם מושגים מצד פעולותיהם הנושכות מהם, כמו שיושגו השכלים הנבדלים מצד פעולותיהם גם כן.

וכמו שיש לשלשת הכחות הללו אשר בגוף הבעל חי כח אחד מאחד נקרא הכח המנהיג הגוף, והוא מקשר כל חלקי הגוף וכחותיו קצתם בקצת, נקרא אצל הרופאים הטבע, כן יש בעולם בכללו כח אחד קושר כל חלקי המציאות וכחותיו קצתם בקצת ומנהיג אותם.

ואין דעתי עתה לדבר על הכח הדברי אשר באדם בלבד, אשר בעבורו נקרא האדם עולם קטן, להיות בו כח שכלי משכיל ומוציא הדברים אשר בשכלו מן הכח אל הפעל כרצונו, כמו שיש לעולם התחלה שכלית המציא את כל הנמצאים בכחו הגדול יברצונו הפשוט, מה שאין כן בשאר הבעלי חיים שאין בהם כח פועל ברצון יוכל לפעול פעולות הפכיות אלא כח טבעי בלבד, כמו שהתבאר במקומו בספר הנפש, אבל דעתי בכאן הוא על הכח המנהיג גוף הבעל חי בכלל, שזה הכח הנמצא בכל אחד מהבעלי חיים, אף על פי שיש יתרון בו לקצתם על קצת, מכל מקום מזה הכח בכללו ילקח ראיה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל על מציאות נמצא אחד מנהיג מקשר כל פרטי המציאות וחלקיו קצתם בקצת, ומן הכח הדברי אשר באדם ילקח ראיה על שהנמצא ההוא דבר שכלי פועל ברצון, כמו שבאדם כח שכלי פועל ברצון, שלכך נצטווה צוויים אלהיים.

ואין הבדל בדמיון הזה מכחות הגוף אל כלל המציאות, אלא שבכחות הגוף כל כח מהם הוא נותן שפע ומקבל שפע מחברו המושפע ממנו, כי הלב נותן כח החיות אל הכבד ושאר האברים, והכבד נותן כח הזן אל הלב, והמוח נותן החוש והתנועה אל הלב והכבד ומקבל מהם החיות וההזנה.
ובעולם בכללו אין הענין כן, אבל הנותן השפע לא יקבל שום שפע מן המושפע ממנו, כי יושפע השפע מהעליונים על התחתונים על צד הנדיבות וההטבה לבד לא לקבלת שום תועלת מהם.

וכל זה הענין שכתבנו בזה הפרק מהתחלק המציאות אל אלו השלשה חלקים והמצא נמצא אחד מנהיג הכל נבדל מהם תכלית ההבדל, נרמז לאליהו באופן יותר נכבד ויותר שלם במראה ההוא שראה בהר חורב, כשנאמר לו מה לך פה אליהו, כשהיה בורח מפני איזבל והיה מצטער על היותו נרדף ממנה ואמר קנא קנאתי לה' צבאות אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל וגו' ויבקשו את נפשי לקחתה, ונאמר לו צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עובר והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה', וזה לרמוז על הכח המנהיג עולם ההויה וההפסד, שהוא מפרק הרים ומשבר סלעים, ואמר בו שהוא לפני השם כי הוא משגיח בו לעשות רצונו ואינו רק כגרזן ביד החוצב בו, ואמר לא ברוח ה', לרמוז שאין הטבע שהוא הרוח המפרק הרים ומשבר סלעים המנהיג את עולם ההויה וההפסד.

ואמר עוד ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', לרמוז על עולם הגלגלים, שנאמר בהם והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים, שרומז על הגלגלים שנקראים חיות הקדש, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מן החלק הג', ואמר לא ברעש ה', להורות שאין השם יתברך נפש הגלגל כמו שחשבו הקדמונים.

ואמר עוד ואחר הרעש אש, לרמוז על עולם המלאכים שקראם הכתוב אש, שנאמר משרתיו אש לוהט, ונקראו אש לרמוז כי כמו שיסוד האש אין אדם יכול להשיגו בחוש הראות, כי האש היסודי אין העין שולטת בו, ואף על פי כן הוא מושג מצד הפעולות, כן המלאכים יושגו מצד פעולותיהן אף על פי שאין העין שולטת בהם.
ומזה הצד בעצמו ידמה הכתוב את השם לאש, אמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, כלומר שהוא מושג מצד פעולותיו אף על פי שאינו מושג בחוש, ובעבור זה יקרא הכתוב את עולם המלאכים אש במראה הזאת.

וכן נמצא רבותינו ז"ל יקראו המלאכים אש, אמרו במסכת חגיגה מאי חשמל, חיות אש ממללות, כלומר חיות אש שאינן מושגות בחוש כאש, אבל חיות הקדש שהם הגלגלים המושגים בחוש אינן נקראין חיות אש, אלא המלאכים נקראים חיות אש, ואמרם ממללות כלומר שהם מושגים מצד פעולותיהן שהוא דבורם.
וכדי שלא ישתבש אדם לחשוב שיאמר חיות אש על הגלגלים, ויקראום ממללות על דרך השמים מספרים כבוד אל, הביא בעל התלמוד הברייתא המפרשת משמעות לשון חשמל באופן אחר שיורה על המלאכים בהכרח כמו שאמר רבי יהודה, ואין ביניהם אלא משמעות דורשין.

ואמרו במתניתא תאנא עתים חשות עתים ממללות, בשעה שהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות.
וכוונת הברייתא לפרש כאן עיון פילוסופי דק מאד, והוא כי העלול ישכיל דבר מה מעלתו וישכיל עצמותו, ובמה שישכיל מעלתו שהוא המושכל היותר חשוב יושפע ממנו מלאך, רצה לומר שכל אחד נבדל, ובמה שישכיל מעצמו יושפע ממנו גלגל, כמו שנתבאר כל זה בפרק י"א מזה המאמר, ולזה אמר בעל המתניתא בשעה שהדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא חשות, כי בבחינת מה שישיג העלול הראשון על דרך משל מהשם יתברך יושפע ממנו שכל נבדל אחד בלתי מושג לחוש, וזהו חשות, ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא ממללות, וזהו בבחינת מה שישכיל העלול מעצמותו יושפע ממנו גלגל המושג לחוש, ואמר ממללות על דרך השמים מספרים כבוד אל, הרי מבואר מדבריהם שהם קורין לשכלים חיות אש, וכן במקומות רבים יקראום רבותינו ז"ל שרפי אש.

ואמר הכתוב לא באש ה', כלומר שהשם יתברך נבדל ממציאות המלאכים, כי המלאכים הם עלולים ואפשרי המציאות והוא יתברך עלה ומחויב המציאות.
ולפי שמהותו יתברך נעלם תכלית ההעלם ופשוט בתכלית הפשיטות מה שאין הפה יכולה לדבר, אמר הכתוב אחר זה ואחר האש קול דממה דקה, לרמוז על המנע השגת מהותו יתברך, עד שאי אפשר שיולץ ממנו ולא מתארי השלמיות אשר בו אלא בשלילות שהם קול דממה דקה.
ואמר דממה דקה, לרמוז למה שכתבנו בפרק הקודם לזה מענין הדקות שיש בהבנת השולליות שיאמרו עליו יתברך.

ונאמר לו באותו מעמד לך שוב לדרכך מדברה דמשק ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך, ובאר לו בזה כי אלו השלשה עולמות שהזכיר למעלה הם מונהגים מהשם יתברך, וזה כי בעולם ההויה וההפסד, שדרך הבעל חי להתגבר האחד על חברו או על האדם ולהרגו, כמו חזאל שהתגבר על מלך ארם והרגו, לא היה זה במקרה רק בהשגחה מהשם, לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו ולעשות על ידו דין בעוברי רצונו, כמו שאמר והיה הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא.

ואמר ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, להורות כי השגחת השם היא על הוראת המערכת לבטל אותה ולעשות חפצו ורצונו, וזה כי מדרך הוראת המערכת להורות על הרשע טוב ועל הצדיק רע לפעמים, ועל יד יהוא נהרגו כל הרשעים עובדי הבעל בלבד ונמלטו כל הצדיקים עובדי השם, וזה ממה שיורה היות הדין ההוא נעשה בהשגחת השם לא בהוראת המערכת, ואמר אחר כך ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא, להורות כי השפע הנבואיי המגיע לנביאים מעולם המלאכים לא יגיע אלא ברצון השם ומצותו.

והעולה בידינו מזה הוא כי בזאת המראה הגדולה נרמז לאליהו התחלק המציאות לג' עולמות, שהם עולם ההויה וההפסד ועולם הגלגלים ועולם המלאכים, ושיש עליהם נמצא אחד מקשר כל חלקי המציאות זה בזה ומנהיג אותם ומשגיח בכל מה שיעשה על ידם בעולם השפל לעשות חפצו ורצונו, הוא האלוה יתברך, ושהנמצא ההוא נבדל תכלית ההבדל מהם, כי מהותו נעלם תכלית ההעלם, עד שאי אפשר שיולץ ממנו אלא בתארי השוללות הנקראים קול דממה דקה לסבה שזכרנו, וזאת היתה כונת זה הפרק.

ובכאן נשלם המאמר השני בביאור העקר הראשון שהוא מציאות השם והשרשים המסתעפים ממנו, והשבח לאל יתברך האחד ואין שני לו, והוא ראשון והוא אחרון, ומבלעדיו אין אלהים.