ספר הישר לרבינו תם/צ
ענין מצוה לקיים דברי המת
כל היכי דאמרינן מצוה לקיים דברי המת כשבאו ליד שליש כן מוכח בכתובות בפרק מציאת האשה על המשנה המשליש מעות לבתו אמרינן בגמרא אמר להן הא מני ר' מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת ועוד מוכיח הא דאמרינן לעיל והא לא משך ולא תירץ משום דקיימ' לן מצוה לקיים וכו' והא דאמרינן בהשולח פלונית שפחה עשאת לי קורת רוח יעשה לה קורת רוח כופין משום מצוה לקיים דברי המת כבא ליד שליש דמי כדאמר גבי גר שמת בין קטנים ובין גדולים קנו עצמן בני חורין דזכו בעצמן גם זאת זוכה בעצמה והוי כשליש ותי' רבינו שלמה לא נראה קאמר האי דקפריך הא לא משך אליבא דמאן דלית ליה מצוה לקיים קפריך דאפילו אליבא דמאן דאית ליה מצוה לקיים (קפריך) דכיון דלא בא ליד שליש לא שני ליה ממצוה וכו' דהא צבורין ומונחין בקרן זויות ועוד שפוסק בכתובות רבא אמר נחמן הלכ' כר' מאיר ורב בתראי היא ועוד לקבמן בפ"ד (אמרינן) פריך והא איימא לן מצוה לקיים אלמא פשוט לתלמוד מצוה לקיים ועוד למאי דאסיקנא ר' מאיר כר' אליעזר דאמר לא אמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי לפי פי' הקונטרס שאמר שאפילו היכ' דלא בא ליד שליש אמרינן מצוה לקיים וכו' א"כ עדיף כח מתנת בריא מכח מתנת שכיב מרע ששכיב מרע אם מת אינו נותנים ור' אליעזר דאמר בני רוכל תקברו אמן לא ככתובים וכמסורין דמי אבל בבריא אם מת נותנין לר' מאיר דקאי כר' אליעזר שכיב מרע ומשום מצוה לקיים וכו' אלא וודאי כדפרישית שבא ליד שליש אמרינן מצוה כי ההיא דהמשליש וכי ההיא דתנו לבני סלע דבאו ליד אפטרופסים כי הך דהכא הולך מנה לפלוני דמת משלח דאמרינן אי נותנו ליורשי מי שנשתלחו לו המעות ועתה יש חילוק דבבריא אם בא ליד שליש הרי הם למי שנשתלח לו ואם לא בא לא אבל בשכיב מרע למאן דאית ליה ככתובין וכמסורין כי לא באו נמי הרי הם למי שניתנה לו וקיימא דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי וקיימא לן מצוה לקיים דברי המת ולא דמי' הך מצוה למצוה על יתומים לפרוע חובת אביהן דאמרינן אי בעי עבדי ואי בעי לא עבדי ובמי שהיה נשוא בראש מוכיח כן גבי במעשה דרב קטינא אלא לפריעת ב"ח צוה דכפינן ליה כדמוכיח בכתובות פ' הכותב הכי נמי מצוה לקיים בע"כ דשליש כדמוכחו כולא שמעתתא