ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/ה
לשחוט ביום ארבעה עשר בניסן בין הערביים, שה תמים זכר בן שנה או גדי, בבית הבחירה. וזה נקרא קורבן הפסח. שנאמר "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" (שמות יב, ו).
וענין המצוה הוא שמתקבצין אנשים מישראל לחבורות, ולוקחין מן השוק או מביתם גדי אחד או שה תמים זכר בן שנה, ושוחטין אותו בעזרת בית המקדש, ביום ארבעה עשר בניסן בין הערביים. ואחר כך לערב אוכלין אותו בין כולם, אחר מאכלם, שמצותו לאוכלו על השובע.
משרשי מצוה זו כדי שיזכרו היהודים לעולם הניסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ביציאת מצרים.
דיני המצוה כגון זמן שחיטתו ביום אימת, ושהוא נשחט בשלוש כתות בעזרה, וכי דוחין שבת עליו, ודיני מנויו, וקריאת ההלל עליו, ותקיעת חצוצרות ויתר פרטיה מבוארים במסכת פסחים (פסחים נח. ואילך).
ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית.
והעובר עליה במזיד ולא עשה פסח חייב כרת. בשוגג אינו מביא קורבן, לפי שהוא אחד משלושה חטאים שבזדונן כרת ואין בשגגתן חטאת, והן: זה, ומגדף, ומבטל מילה.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: tryg/mcwa/005