ספר הבדיחה והחידוד/אכסניות ואכסנאים
| דרויאנוב | |
| ספר הבדיחה והחידוד | |
|---|---|
| אכסניות ואכסנאים | |
| →קרתנים, יושבי-כרכים והולכי-דרכים | אכלנים ושתיינים← |
א
768
אורח בא לעיירה ונכנס לאכסניה. ערבית אכל שליש ושתה שני שלישים והלך לישון. למחר שאל לו בעל-האכסניה: - רבי אורח כיצד ישנת? החזיר לו האורח: - ברוך השם. נחלק עלי הלילה. עד חצות הייתי אני שתוי וישנתי; אחר-חצות היו הפשפשים שתויים – ושוב ישנתי.
769
אורח נכנס למסעדה והזמין כוס טה. כשהביאו לו אמר לדייל: - טרח והבא כפית אחרת; זו כולה חלמון של ביצה. התריס הדייל: - אדוני, שמא חלמון של ביצה יש בו משום שעטנז?
770
אורח בא לברדיטשב וירד לאכסניה, וכשפתח בעל-האכסניה את פנקסו בשביל לרשום את האורח, הגיח פשפש ממחבואו והתחיל אץ ברגליו המהירות על-פני הפנקס. אמר האורח לבעל-האכסניה: - הרבה כרכים עברתי והרבה חידושים ראיתי. אף-על-פי-כן מודה אני, שמימי לא ראיתי חידוש מופלא זה: פשפש המבקש לדעת תיכף מספר חדרו של אורח חדש...
771
אורח בא לעיירה ונכנס לאכסניה. נסתכל בחדר, שהקצה לו בעל-האכסניה, ואמר לו: - חוששני, דודי, שפשפשים מטיילים כאן. הציץ עליו בעל-האכסניה בתרעומת והחזיר: - ואתה מה רצונך? שיהיו פילים מטיילים כאן? [נוסח אחר: אורח בא לעיירה ונכנס לאכסניה. למחר אמר לבעל-האכסניה: - מוכרח אני, דודי, לבקש לי אכסניה אחרת: פשפשים טיילו במיטתי כל הלילה. פקפק בעל-האכסניה: - בשביל דבר קטן כזה אין אדם מכובד משנה אושפיזה. החזיר לו האורח: - ואתה מה רצונך? שיהיו דווקא דובים מטיילים במיטה?]
772
אורח לן באכסניה. למחר אמר לו בעל-האכסניה: - כיצד ערבה לך שנתך באכסניה שלי? הסביר לו האורח פנים ואמר: - ברוך-השם, יפה ישנתי. ברם, פשפש מת מצאתי על הכסת. - מה-בכך? - נענה בעל-האכסניה דרך ביטול. - פשפש מת אינו ולא כלום. החזיר לו האורח: - הדין עמך. אבל אי אתה יודע, כמה גדולה היתה הלוויה שלו...
773
אורח לן באכסניה. למחר אמר לו בעל-האכסניה: - מובטחני, שבאכסניה שלי ערבה לך שנתך. - כן, – החזיר לו האורח. – א נ י ישנתי, אבל הפשפשים העלובים – ה ם לא ישנו כל-הלילה...
774
עייף מן הדרך נכנס אורח לאכסניה, לקח לו חדר, עלה למיטתו ונרדם. פתאום – הך דופקים בדלת. קפץ האורח מעל המיטה, פתח את הדלת – והחדרן לפניו: - באתי להודיעך, שהביאו את מזודותיך מבית-הנתיבות. - הנח לי – כעס האורח. – לישון אני רוצה. שב למיטתו ונרדם. ופתאום – הך! דופקים בדלת. חזר וקפץ מעל המיטה, פתח את הדלת – והחדרן לפניו: - באתי להודיעך שטעיתי: אותן המזוודות לא שלך הן...
775
אורח בא לאכסניה לפנות בוקר, עלה למטתו ושינה מתוקה כבשה אותו. פתאום – יד כבדה נחתה עליו והתחילה טורדתו. - מי כאן? – חרד האורח משנתו. - אני כאן, – נענה קול זר. - מי אתה? - אני – הדייל. שמא תקום? - חמור! – רתח האורח – לישון אני רוצה ולא לקום. - אפשר, – הסכים הדייל. – אבל יש לנו עוד אורח, והוא כבר קם לאכילה. - מה זה עניין לי! – צעק האורח. – כלום אני צריך להאכילו? - חס ושלום – החזיר הדייל. – אבל אתה ישן על המפה של השולחן.
776
אורח נכנס לאכסניה, לקח לו חדר ועלה למיטתו לנוח. נפתחה הדלת ונזדקר ראשו של בעל-האכסניה לתוך החדר: - בבקשה ממך, רבי אורח, שתמהר לישון. שם, בחדר שני, יש לנו עוד אורח, והוא מחכה לכר...
777
שמריל שניסקבר בא לעיירה, ירד לאכסניה, התיר את צרוריו ופקד שיביאו לו סעודה לחדרו. נכנסה אשה מפוחמה והביאה פרפרת – תערובת של צנון ושומן, אחר כך חזרה והביאה מרק ובשר. נתן שמריל עינו בפרפרת תחלה: הצנון מרובה והשומן מעט. נתן כף לתוך המרק והעלה - קילקי של שערות. קצה נפשו ולא אכל גם את הבשר. עד שישב ותהה על סעודה זו, נכנס בעל האכסניה ושאל אותו: - רבי שמריה, מה דעתך על האכסניה שלי? השיב לו שמריל: - הכל טוב ויפה באכסניה שלך, אלא שלחינם אתה כופה את ההר על אכסנאיך ונוטל רשות-הבחירה מהם. תמה בעל-האכסניה: - מאי משמע? הסביר לו שימריל: - הנה, לדוגמה, פרפרת זו של צנון ושומן. מוטב, שהיית נותן צנון לחוד ושומן לחוד. שמא יש אדם המרבה דווקא בצנון, – יטרח ויעשה כרצונו. כיוצא בזה, המרק. מוטב, שהיית נותן מרק לחוד ושערות לחוד. שמא יש אדם, הרגיל דווקא לאכלם יחד, – יטרח ויעשה כרצונו. והוא הדין הדיילה. מוטב, שהיתה נערה-בתולה. שמא יש אדם, שדווקא אשה ולא בתולה הניא לו, – יטרח ויעשה כרצונו...
778
אורח בא לאכסניה, וכשנכנס לחדרו נכנסה אחריו החדרנית לסדר את החדר. נסתכל בה האורח וראה, שלחיה נפוחה. אמר לה: - מה זה היה ללחיך, כי נפחה? השיבה החדרנית: - בשיני אני חשה. אמר לה האורח: - תיכף ירפא לך. רופא אני וסגולה בדוקה אני יודע לכל מיני כאב. אני נושק במקום-הכאב ומיד פוסק הכאב. אמר ועשה... הסמיקה החדרנית וברחה. לאחר שעה קלה נכנס בעל-האכסניה ואמר לאורח: - מפני ששמעתי עליך, שכוחך גדול לרפא כל מיני כאב בנשיקה, שמא יגדל חסדך לרפא גם אותי? אמר לו האורח: - כאבך מהו? החזיר לו בעל-האכסניה: - לא עליך, רבי אורח, זה לי עשרים שנה טחורים מצערים אותי...
779
שבוע תמים ישב הירשל אוסטרופולר באכסניה, אכל ושתה, וכשהגיע שעת-תשלומים אמר: - אני הירשל אוסטרופולר וכסף אין לי. התחיל בעל-האכסניה צועק: - אני לא חילק אני יודע, ולא בילק אני יודע. שלם תשלם! הסה אותו הירשל ואמר לו: - למה תצעק? הנה אני יוצא לחזור על הפתחים, וכל מה שיאסף בידי – לך הוא. שמא אין אתה מאמינני – בוא ונחזור על הפתחים יחדו. אלא מה, אין זה לפי כבודך להלוך עמי יחדו? צא וחזור על הפתחים לבדך.
780
כלב כץ נכנס לביח-מחיה לסעוד, והביאו לו דגים. שהה שהיה קלה, הרכין ראשו כלפי הדגים והתחיל לוחש עליהם, לוחש ופוסק, לוחש ופוסק. תמהו כל המסובים. נגש אליו בעל-הבית ואמר לו: - רבי אורח, מה אתה לוחש? ענה כלב ואמר: עם הדגים אני סח. נתתי להם שלום והחזירו לי שלום. אמרתי להם: "טוב ויפה לכם בעולמכם?" אמרו לי: "הן, טוב ויפה לנו בעולמנו – בחמאה ושמנת אנו טובלים". אמרתי להם: "מהיכן אתם באים לכאן?" אמרו לי: "מנהר-הדוינה אנו באים לכאן". אמרתי להם: "מה חדשות יש במקומותיכם, בנהר-הדוינה שלכם?" אמרו לי: "חדשות אין אנו יודעים – עוד לפני שבועים עלינו משם"...
781
אורח נכנס לבית-מחיה לסעוד. הזמין דגים והביאו לו. טעם בקצה-המזלג, עיקם חטמו ודחה את הפנכה: - עפוש ולא דגים! נעלבה בעלת-הבית: - היום אתה אומר כך, ולפני שבועים אכלת ושבחת. אמר האורח: - ודאי שבחתי. אותם הדגים שלפני שבועים היו טובים. צחקה בעלת-הבית: - עכשיו צאו ועמדו על אופיים של אורחים: חייך, שמאותם הדגים נתתי לך גם היום...
782
אמר אורח לדיל של בית-מחיה: - חוששני, שהדגים משל אשתקד הם. השיב הדיל: - איני יודע ; זה רק ששה שבועות אני משמש כאן...
783
אורח ישב בבית-מחיה ואכל דגים. כשראה בעל-הבית, שלתיאבון הוא אוכל, ביקש להתפאר לפניו ונכנס עמו בדברים: - הדגים הללו מה הם בעיניך? השיב האורח: - לא רעים. ברם, כבר אכלתי גם טובים מהם. נעלב בעל-הבית והחזיר: - אבל לא אצלי...
784
בבית-מחיה. אורח: ברי לי, שתרנגולת זו זקנה מופלגת היתה. בעל-הבית: מנין לך? אורח: לפי השיניים אני דן. בעל-הבית: לפי השיניים? שמא יש לתרנגולת שיניים? אורח: תרנגולת אין לה שיניים, אבל אני יש לי שיניים...
785
רסטורן "כשר". היום באו אורחים יותר מכפי הרגיל, ולפיכך היתה הסעודה סעודה שאינה מספקת: בשר מעט ועצמות הרבה. עד שישבו האורחים וגרמו את העצמות, אמר אחד מהם לחברו: - שמעתי עליך, שאתה עומד לעלות לארץ-ישראל. השיב הלה: - אמת; אם ירצה השם, תיכף אחרי יום-טוב אני עולה לשם. מיד עמד הראשון על רגליו, הרים את הפנכה שלפניו ואמר: - משביע אני אותך. שתעלה את עצמותי מזה אתך...
786
אורח נכנס לבית-מחיה לסעוד. הזמין מנה בשר והביאו לו. נסתכל במה שלפניו וראה: עצם וגידים. מתחלה תהה, אחר-כך השלים והתחיל גורס את העצם ומגרם שיניו בה. ניגש אליו בעל-הבית ואמר לו: - בבקשה ממך, רבי אורח, אל תרבה גריסה כל-כך... שם יושב אורח שני ומחכה לעצם...
787
אפרים גרידיגר נכנס לבית-מחיה והביא לו הדיל צלי. הסתכל אפרים במנה שלפניו והתחיל בוכה. נבהל הדיל ואמר לו: - רבי אורח, מה אירע לך, שאתה בוכה? החזיר לו אפרים: - כיצד אתאפק ולא אבכה, אם בשביל חתיכת-בשר קטנה כזו נשחט שור גדול?...
788
אורח נכנס לבית-מחיה לסעוד והגישו לו אטריות. טעם, הניח את הכף וביקש מאת הדיל, שיביא לו חומץ. אמר לו הדיל: - חומץ למה לך? החזיר האורח: - כדי להוסיף חמוץ לכרוב. תמה הדיל: - לא אטריות אתה אוכל? - אה, – נענה האורח. – אם אטריית הן הללו, הרי הן חמוצות דיין...
789
אורח נכנס לבית-מחיה והזמין ארוחת-צהרים. הלך הדיל והביא תבשיל ראשון – מרק. נסתכל האורח במה שהביאו לו, ואמר לדיל: - קובל אני עליכם, שאין אתם מסננים את המים קודם בישול. נעלב הדיל: - שמא יודע תעלומות אתה? החזיר האורח: - עינים יש לי, ברוך-השם, ואני רואה: – גריסים צפים על-פני המים...
790
שנים שנכנסו לרסטורן לאכול. לאחר שאכלו ושתו ויצאו אמר אחד לחברו: סעודה זו שאכלנו מח היא בעיניך? החזיר לו חברו: - חבל, שנתחלפו ה"יוצרות". תמה הראשון: - מה ענין "יוצרות" לכאן? הסביר לו חברו: - אילו היה המרק שאכלנו צלול כיין ששתינו, ואילו היה היין ישן כאוז שאכלנו, ואילו היה האוז שאכלנו שמן כדיל ששימש אותנו – היה הכל טוב ויפה...
791
ראובן-אשר ברודס נכנס לבית-מחיה חדש לסעוד. אכל ושתה ועמד לצאת. אמר לו בעל-הבית: - אורח חשוב אתה לי, מר ברודס, ומבקש אני לדעת, מה המטבח שלי בעיניך. החזיר לו ברודס: - מעיד אני על "המרק המזויף" שלך, שכשמו כן הוא: מזויף לכל הדעות. ואם כך אתה עושה גם למרק האמתי, שיהיה אמתי לכל הדעות – מובטח לו למטבח שלך, שיצאו לו מוניטין בעירנו.
792
אורח נכנס לבית-מחיה לאכול, וכל מה שהציע לו הדיל לא הניח את דעתו. לסוף אמר לו הדיל: - מאכל יפה יש לי בשביל בררן כמוך: לשון-עגל צלויה, שופרא דשופרא. - חלילה! – החזיר האורח. – בחלן אני מטבעי, וכשאני נזכר, שהלשון היתה בפי העגל תחלה, מיד נוקטת עלי נפשי. הרהר הדיל ואמר לו: - אם-כך, איני מוצא לך מאכל טוב, אלא – ביצים...
793
אורח נכנס לבית-מחיה לאכול והגישו לו תבשיל. ראה שהפנכה מלוכלכת מאחוריה ואמר לדיל: - כיצד אין אתה מתביש להגיש לכלוך כזה? העיז הדיל פנים ואמר: - כלום מאחוריה אתה אוכל? מפניה אתה אוכל, ומפניה הפנכה נקיה. החזיר לו האורח: - וכשאתה נכנס למרחץ, כלום רק פניך רוחץ, ואחוריך אין אתה רוחץ?
794
אורח נכנס לבית-מחיה לאכול והזמין צלי. יצא הדיל והביא את הצלי כשידו שרויה עליו. התרגז האורח והתחיל צועק: - לכלכנים, וכי כך מגישים אוכל לבני-אדם? התנצל הדיל והחזיר לו: - ואתה מה רצונך, שהצלי יצנח שנית לקרקע?
795
אורח ישב בבית-מחיה ואכל. פתאום קפץ ממקומו ורקק: - טפו מנוולים! שפכים הם מאכילים את אורחיהם. הרי שמצאתי בתבשיל, – סמרטוט! התריס בעל-הבית והחזיר: - שמא בשכר שני הזהובים שלך אתה מבקש דוקא טלית של משי?
796
רבי אבא. – שאל בעל בית-מחיה לאורחו הקבוע, – על מח אתה נאנח? השיב האורח: - על מבשלתך היפה ה צ ה ו ב ה אני נאנח, שהלכה מעמך ואיננה עוד. תמה בעל-הבית: - רבי אבא, מי גילה לך רז זה, שהיא הלכה מעמי. החזיר האורח: - זקן אני, ברוך-השם, אבל עיני לא כהתה עדיין, ואני רואה: שערות ש ח ו ר ו ת טובלות במרק.
797
ברסטורן "כשר למהדרין מן המהדרין". אורח: חביבי, שכחת להביא מסרק. דיל: מסרק? למה? אורח: למה? לסרוק את המרק...
798
אורח נכנס לבית-מחיה, תפס מקום באמצע השולחן הארוך והתחיל מפרט לדיל: - קודם כל – כבד כתוש... אחר-כך – מרק-אטריות... אחר-כך – צלי ותפוחי-אדמה מטוגנים... ולקנוח... לקנוח – פשטידה של שזיפים... התפלא הדיל: - אצטגנין אתה: כל התבשילים שיש לנו היום, אתה יודע מראש. השיב האורח: - איצטגנינות למה? המפה שעל השלחן לפני...
799
אורח איסטניס התנה עם בעל בית-המחיה תנאי מפורש, שכל יום יסדר לו מפה נקיה על השלחן אשר לפניו, וגם מפית נקיה לקנוח-הידים. - הוצאות-הכביסה, – אמר האיסטניס, – תזקוף לי על חשבוני. שני ימים קיים בעל בית-המחיה את התנאי, ובשלישי מרד: המפה שעל השלחן זרועה שיירי אוכל, מפית לקנוח-הידים – אין. כעס האורח: - התנאי שהתניתי היכן? החזיר לו בעל בית-המחיה: - איני יכול לעמוד בו. כל האורחים התחילו חוששים לכשרות...
800
אורח נכנס לרסטרון "כשר" של גארובר בברלין, נגש אל השלחן והתחיל מכין עצמו לסעודה: פשט את המקטורן, התיר צוארון-הכתונת והפשיל את השרוולים עד למעלה מן המרפקים. הסתכלו המסובים בהכנות אלו וצחוק פרץ מפיהם. - מה-זה? – קפץ בעל-הבית אל האורח. – כלום למרחץ נכנסת? - כך מנהגי, – השיב האורח. – איני מסב בסעודה אלא מתוך הרוחה. - ואלו אצל קמפינסקי היית סועד? – שאל בעל-הבית. - ממנהגי איני משנה בשום מקום, – השיב האורח. משם אני בא, מקמפינסקי, וכשראה אותי מתערטל התחיל צועק. אמרתי לו: "כך מנהגי". ומה אמר הוא? - הוא אמר: "אם כך מנהגך – לך-לך אצל גארובר...
801
אחרי הסעודה הביא הדיל את החשבון לאורח. קרא האורח ומצא כתוב: "שני בקבוקים יין – ארבעה רובליםיי. טמן את החשבון בכיסו ואמר לדיל: - לא אדון עמך על הבקבוק השני, שהוספת מסברה: הואיל ולא ראיתיו ולא שתיתיו, אפשר שבאמת היה משובח. אבל הבקבוק הראשון ששתיתי, הלא יודע אני, שלא היה משובח כלל, ותמה אני: מפני מה מחירו שני רובלים?
802
לאחר שהאורח אכל ושתה והגישו לו את החשבון, שאל את הדיל: - רואה אני, שכתוב בחשבון: "כוס-יין, דיסא, דיסא" - אם שלוש כוסות שתיתי, מפני-מה לא נשתכרתי? הסביר לו הדיל: - לא קשיה: כך רצונו של מקום: ייו משכר, "דיסא" אינו משכר...
803
ההוא שסיפר לחברו: - אתמול נכנסתי לרסטורן לסעוד. הרסטורן מזוהם, הסעודה – כמאכל בן-דורסאי, וכשקמתי לצאת ושאלתי "כמה?" השיב הדיל: "שלושה רובלים". - שלושה רובלים? – השתומם חברו. – ואתה שלמת? - ודאי שילמתי, – החזיר הלה, – אלא מה עשה הקדוש ברוך-הוא? גנבתי אני כף של כסף.
804
אורח בא לכפר ונכנס לפונדק לסעוד. - במה אתה סועד? – שאלה הפונדקית. - בבשר ודגים, – השיב האורח. - דגים אין לנו, – אמרה הפונדקית, – בכפרנו אין נהר... בשר יש לנו רק משבת לשבת. - אם-כן, הביאי חמאה, שמנת, גבינה. - אין, רבי קרוב, – נאנחה האשה. – זה כמה חדלו הפרות את חלבן. - אין עצה – תני דג מלוח. - אין, רבי קרוב. בעלי עדיין לא שב מן העיר. - ולחם יש לך? נעצה בו הפונדקית עינים זועפות ונהמה: - מימי לא ראיתי יהודי זולל כזה!
805
אורח נכנס למרתף לשתות כוס בירה. מזגו לו. הסתכל בכוס וראה: שני שלישים בירה ושליש – קצף. אמר לבעל-המרתף: - כמה אתה מוכר בירה בשבוע? - בערך חבית, – השיב בעל-המרתף. - רצונך שאלמדך, כיצד למכור שליש יותר? - ודאי אני רוצה. אמר לו האורח: - אין כך קלה מזו. דייך, שתמזוג כל הכוס כולה בירה...
806
אורח נכנס למסבאה והזמין כוס בירה. הסתכל בכוס ואמר למוזג: - כוס שלמה הזמנתי, ואתה שני שלישי כוס מזגת לי. החזיר לו המוזג: - בכונה עשיתי כך, משום שרק עד כאן סבלו את הכוס.
807
כלב לץ נכנס למסעדה לשתות קהוה. לאחר ששתה וניגש אל הקופה לשלם, אמר לו בעל המסעדה: - רבי כלב, הקהוה שלי מהי בעיניך? השיב לו כלב: - יפה היא הקהוה שלך, שאין בה עולשים. אבל גם חסרון יש לה... - ומח חסרונה? – ביקש בעל-המסעדה לדעת. - חסרונה, – החזיר כלב, – שאין בה קהוה...
808
קרתני בא לכרך, נכנס למסעדה, שתה כוס קהוה ושאל לדיל: - כמה? - עשרים קופיקה, – השיב הדיל. - כל-כך למה? – תמה הקרתני. השיב הדיל: - לפי שהוצאותינו מרובות. בוא וראה: תמונה זו שעל הקיר מימין עלתה לנו במאתים רובל, וזו שמשמאל – בשלש מאות. שילם הקרתני עשרים קופיקה וחזר והזמין עוד כוס קהוה. וכשהביא הדיל את הקהוה נתן לו הקרתני עשר קופיקות. לא קיבל הדיל ואמר: - עוד עשר. סרב הקרתני והחזיר: - דייך! שכר-הנאה בשביל התמונות כבר שלמתי...
809
אורח נכנס לקונדיטוריה והזמין לחמניות. הביאו לו. נמלך והחזיר את הלחמניות והזמין תופינים במקומן. הביאו לו – ואכל. וכשעמד לצאת עכבה אותו המלצרה: - לא שלמת עדיין בעד התופינים. השיב האורח: - כלום לא החזרתי לחמניות במקומם? - הן. – אמרה המלצרה, – החזרת, אבל גם בעד הלחמניות לא שלמת. - אמת, – הודה האורח, – לא שלמתי. אבל כלום אכלתי לחמניות?...