לדלג לתוכן

ספורנו/במדבר/כז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

"והוא לא היה" בעדת קרח. שהיה דינם שיאבד ממונם בחרם שהחרימם משה רבינו באמרו סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו וכן נדונו בדיני שמים כאמרו ואת כל הרכוש: " כי בחמאו מת" לא היה עונש חטאו אלא שימות לא שיאבד ממונו מן היורשים:


"אשר יצא לפניהם" בענין המלחמה: " ואשר יוציאם" בעניני הנהגת המדינה:


"איש אשר רוח בו" מוכן לקבל אור פני מלך חיים כענין, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:


"וצויתה אותו לעיניהם" תמנה אותו לנגיד עליהם לעיניהם כדי שיקבלוהו וישמעו בקולו כי יאמר צווי על המינוי כמו וצוך לנגיד ולמן היום אשר צויתי שופטים:


"ונתתה מהודך עליו" הוד מלכות תן לו איזה שררה בחייך שיתחילו לנהוג בו כבוד: " למען ישמעו" וטעם המנוי לעיניהם ונתינת ההוד בחייך הוא למען ישמעו בקולו כל העדה שהם הסנהדרין וזקני העם: