סמ"ק/ריט

<< · סמ"ק · ריט · >>

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ו: סמ"ג עשין סימן מ' טור א"ח סימן תעה לאכול ^{(הג' א)} מצ' בליל ט"ו בניסן דכתי' (שמו' יב) בערב תאכלו מצות ואפי' בזמן הזה דהכתוב קבעו חובה: ודוקא בלילה ממש ולא קודם לכן אפי' קבל עליו יום טוב ^{(ר"פ א)} וצריך שימו' לשם מצה לכל הפחות משע' טחינ' ואילך ^{(ר"פ ב)} וצרי' שתהא מחמשת המינים שהזכרתי למעלה גבי חדש: והעושה מאורז או מדוחן ומאחד מחמש' המיני' אם יש בה טעם דגן יוצא ידי חובתו וגם יוצא ידי חובתו במעשה אילפ' בלא משק' ^{(ר"פ ג)} בתוך המחבת דאי איכא משק' אפילו רבי יוחנן מוד' דלאו לחם הוא כדאיתא בירושלמי: ועוד דגבי משקה שמא איכא חששא דחימוץ בין שהדביק ולבסוף הרתיח בין שהרתיח ולבסוף הדביק וצריך לאכול המצוה של אפיקומן ^{(ר"פ ד)} שאנו עושים זכר לפסח קודם חצות הלילה כרבי אלעזר בן עזריה: וגם נשים חייבות כמו אנשים: ולא יאכל אדם מצה הראויה לצאת בה בערב הפסח ואמר בירושל' דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיו: ^{(ר"פ ה)} אך מצה עשירה יכול לאכול: אך לא יתחיל מתשע שעות ולמעלה: ואיזו היא מצה עשירה שמותרת שנילושה ביין או בשמן או בדבש. או בבצי' בלי מים כלל דאי יש בה מים קדמי ומחמצי ^{(ר"פ ו)} ורבי' תם היה רגיל לאכול מצה שנילושה בבצים ביום ארבעה שחל להיות בשבת בסעודה שלישית ושמעתי שגם בלא שבת נמי הי' אוכל אותה מצה בערב פסח כשהיה רוחץ גופו בחמין אך רבי נתנאל היה מקפיד במי ביצים כשהיו לשין העולם שיעור חיוב חלה מפני שהיא טהורה שמי פירות אין מכשירין ומה יעשה בחלתה ^{(ר"פ ז)} ונהגו העול' לעשות מצות של מצוה מעשרון אחד ^{(ר"פ ח)} זכר לחלות תודה שהיו באין שלש מעשרון אחד ולעשות בהן סימן לדעת איזו נעשית ראשונה ושניה ושלישית כדאמרינן גבי שלש קופות שהיו תורמים בהם את הלשכ'. והאמצעית חולקים כדי להניח חציה לאפיקומן זכר לפסח: ועוד כדי לבצוע בפרוסה ונהגו רבותינו מאוי"ורא לבצוע בשתיה' בראשונ' שהיא שלימה ובחצי שהיא האמצעי ומברכין על שתיהן ^{(ר"פ ט)} המוציא ועל אכיל' מצה: ובשלישית כורכין את המרור זכר למקדש כהלל:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ואף על גב דאמרינן מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס משום דמוסיף מחול על הקדש. ומסתמא הוא הדין לענין יום טוב. מכל מקום מצה שאני, דרחמנא קבע מצות אכילת' בליל' דכתי' בערב תאכלו מצו': כדפי' רבינו יעקב מאורלינ"ש במשנה פרק ערבי פסחים, והוא הדין לענין אכילת סוכה לילה הראשונה כדפרישית שם עכ"ל.

בהרבה מקומות נוהגין לברור החטין של פסח מאכילת עכבר ויש רוצים להתיר משום דהוי כמו מי פירות, מיהו קשה לדבריהם דהא אנן תנן לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שמחמיצות אלמא לא חשיב לחלוחית הפה מי פירות, ומסתמא הוא הדין לאכילת עכבר, דאין להקל בלא ראיה, ועוד דמי פירות משמע דוקא מי פירות קאמר מדלא קאמר אין מחמיץ כי אם מים ועוד יש חששא טפי גבי אכילות עכבר לפי שאחרי כן מערבין בו מים בשעת לישה דהא דמי פירות אין מחמיצין היינו דוקא מי פירות לבדן בלא תערובת מים כדפירש רבינו תם בפרק כל שעה, ועל חטה שנמצא' בתוך המצה אפויה אם היתה האפייה קודם הפסח אפילו לאחר שש שעות של ארבעה עשר מותר על ידי קליפה כדפרישית לעיל משו' דהוי שלא בזמנו רק שלא יחממוהו משנכנס הפסח בעוד שהחטה שם אבל אם נאפת תוך הפסח דהיינו בזמנו יש אוסרין כל המצות שנאפו עמה בתנור, ואומר אף על גב דקיימא לן דריחא לאו מילתא היא במעשה דתנו' כי אם במעשה דפטום: כדמוכח בעכו"ם בההיא דתנור שהסיקהו ברימון של תרומה נהי דלאו מילתא היא לחשב נתינת טעם, מכל מקום משהו מיהא איכא, ומיהו גם לפי דבריו נראה שאם נאפה חד בכירה שקורין פו"יר אין לאסור כי אם אותה מצה ולא האחרות דלא שייך ריחא כי אם על ידי תנור המכוסה למעלה, ואפילו אותן המצות שנוגעות באותה מצה אשר שם החיטה מכל מקום שרי שהרי גבי חלב דמפעפע מוכח פרק כל הבשר דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כי אם על ידי רוטב. ויש מתירין אפילו אותה מצה על ידי קליפה משום דחמץ אינו מפעפע ונרא' לאסו' אותה מצה ולהתיר האחרות אפילו בתנור, עכ"ל.

כרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס חייב בחלה אלמא לחם הוא: ומיהו טוב לעשות בתנורים ולא באילפס לאפוקי נפשייהו מפלוגתא דהא ריש לקי' פליג אדרבי יוחנן דאמר מעשה אילפס פטורים מן החלה אלמ' לאו לחם הוא ואף על גב דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש מכל מקום איכא מאן דפסיק כר"ל בהא משום דקאמר תלמודא גבי כתנאי דכולי עלמא מעשה אילפס פטור: ואע"ג דבתוספות דחו להו ופסקו כרבי יוחנן גם בהא מכל מקום אין לסמוך על שינוייא דחיקא:

ואם שכח ולא אכל אפיקומן עד לאחר שבירך ברכת המזון אין צריך לחזור ולברך משום דשאר מצות נמי חשובות של מצוה שהרי עושין. להם שימור כן פירוש במחזור ויטרי עד כאן: ומיהו אם אמר בע"ה הב לן ונבריך קודם שאכל אפיקומן ונזכר קודם שהתחילו ברכת המזון יאכל אפיקומן. ואף על גב דאמרינן בערבי פסחים דהב לן ונבריך הוי היסח הדעת: ואסו' לאכול ולשתות. מכל מקום כיון דאפיקומן מצוה הוא דרמא רחמנא עלן איכא למימר אנן אתכא דרחמנא סמכינן ולא הוי הב לן נבריך היסח הדעת: כי היכי דאמרינן בברכות אתכא דריש גלותא סמכינן. ואף על גב דפרישית כי שאר מצות חשיב נמי כמצות מכל מקום מן המובחר לא הוי כ"א השלש מצות של מצוה עכ"ל:

שהרי כמו שיש ז' ברכו' בברכת חתני' כן יש ז' ברכו' קודם אכילת מצה של מצוה עכ"ל.

אך אמר רש"י בתחילה נהגו בצרפת ללוש מצות בבצים: ועכשיו נהגו בו איסור: ויש מי שאומר להחמיר שלא ללוש בבצי' יותר ממי פירו': לפי דאיכא נפחא ואם יש מים עמם אסור אפי' במי פירות: והר"ר מאיר ז"ל לא רצה ללוש בביצים לפי ששאל לרבו עיסה שנילושה בביצים אם יכולים לאוכלה בפסח ולא אמר בה לא איסור ולא היתר: איסור לא אמר בה לפי שאין מי פירו' מחמיצין היתר לא אמר בה לפי שנופח במי ביצים: לכן הר' מאיר ז"ל היה רגיל לסחוט תפוחים או אגסים ללוש במימיהם כדי לעשות סעודה שלישית ונראה דהיינו דוקא לחסידים שאינם מבטלים כלל כל השנה סעודה שלישית בשבת אבל אנשים אחרים שפעמים בלא אונס אין מקפידים לעשות סעודה שלישי' אין להם להכניס עצמם בזה הטורח דגזרינן מי פירות בלא מים אטו כשיש בו מים דכשיש בו מים קדמי ומחמצי:

דאף על גב דעכשיו בזמן הזה שאין לנו מי חטאת אין אדם טהור מטומאת מת מכל מקום כיון שנילוש' בבצים שלא הוכשרו בשום משקה אינה מקבלת טומאה ואם כן מה יעשה מחלתה: לשורפה אינו יכול כיון שהיא טהורה: וגם לאוכלה אינו יכול כיון שאין אנו מטוהרים ומיהו היה יכול ליתנה לכהן קטן כדאיתא בבכורו': עכ"ל: מנהג קדמונינו הקדושים שאינן מולחים המצות ויש אומרים הטעם מפני שאומר התלמוד מצה לא מליח ולא קמיח ולא עפיץ אם כן משמע דהמצה אין להיות מלוחה: ואני אומר שהוא הטעם שאומר בספר מליח הרי הוא כרותח ולא יהא אלא כחמי חמה בלבד ויהא אסור:

ומיהו אם רבים בני הבית יכול להוסיף רק שלא ילוש יותר מעשרון אחד ביחד: וכמו כן לא יפחות מעשרון לשלש מצות ולא ימדוד העשרון ביום טוב דאסור למדוד ביום טוב: ואע"ג דאמרינן בביצה מודדת אשה קמח לעיסתה ביום טוב כדי שתטול חלה בעין יפה: עכשיו לא שייך עין יפה שהרי אין מפרישין חלה כי אם משהו ולא אחד מארבעים ושמנה כמו שהיו רגילין לעשות. ואם כן אסור למדוד בי"ט עכשיו וכיצד יעשה לכוון אותו עשרון ילוש בשני פעמים בכל פעם ופעם מעט יותר מחצי עשרון מאומד בלא מדידה ואחר הלישה יצרפם יחד: עכ"ל.

והעולם נהגו לברך ברכת המוציא על השלימה ועל הפרוסה על אכילת מצה: ונכון לעשות כדברי הגדולים: עכ"ל:

ריט

גרסינן בפ' ערבי פסחי' ד' קט"ו ע"ב אמר רבא בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בלע מצ' ומרור ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא כן הוא הגירסא שלפנינו וכן קיימו הגירסא שם גדולי הראשונים ז"ל עיין שם בהרשב"ם ובהר"ן ובמ"מ בפ"ו מהלכות חמץ ומצה. והנה הרי"ף ז"ל השמיט מימרא זו דרבא ולא ראיתי להמאור והמלחמות וכן להר"ן והמ"מ שנתעוררו בה רק ראיתי להבעל מגדול עוז בפ"ו מהלכות חמץ ומצה שהזכיר זה שהשמיט הריף ז"ל מימרא דרבא אבל לא מצאתי בדבריו ז"ל טעם לשבח על הרי"ף ז"ל ולענ"ד נראה שבכונה גדונה השמיטה הריף ז"ל ודחאה מהלכה מחמת הסוגיא דברכות בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט:) בהסוגיא דשלקות דמוקי שם רב נחמן הפלוגתא דאמוראי קמאי שמואל ורבי יוחנן גבי שלקות אי מברכין עליהן בפה"א או שהכל דתלוי במחלוקת דרבי מאיר ורבי יוסי בברייתא דיוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח לרבי מאיר ולרבי יוסי אין יוצאין במבושל אע"פ שלא נימוח וכשם דלרבי יוסי מבושל דמצה לאו במילתי' קיימא לענין מצה ה"נ לענין ברכה לא קיימא במילתא קמא ומברכין עליו שהכל ודחי שם הש"ס לא היא דכ"ע שלקות מברכין עלייהו בפה"א ועד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא ע"כ ומביא זה הריף ז"ל שם בברכות ובפסחים בפ' כל שעה המסקנא דהש"ס משום דבעינן טעם מצה וליכא ונמצא דלרב נחמן דמוקי גבי שלקות לענין ברכה בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי לגבי מצה ע"כ לא ס"ל דבעינן טעם מצה כמסקנא דהש"ס ועיין שם בחדושי הרשב"א ז"ל דמביא בשם רבינו האי גאון ומקיים הגירסא שם בפ' כיצד מברכין לא היא בלא ויו והיינו דסתמא דהש"ס דוחה דברי רב נחמן ולא כמו שיש גורסין ולא היא בויו דהוי דברי רב נחמן עצמו ומשום זה סובר הריף ז"ל דרבא דערבי פסחים דס"ל בלע מצה יצא אזיל בשיטת רב נחמן רבו דלא בעינן טעם מצה אבל לפי מסקנות הסתם גמרא בברכות דדחו דברי רב נחמן וסובר דבעינן טעם מצה אם בלע מצה ה"נ דלא יצא וכן אמוראי בתראי שם בפסחים דף קט"ו ע"א רבינא ורב אשי גבי הא דהלל הי' כורך מצה ומרור ואוכלן ביחד וכל הסוגיא שם דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא וסובר הריף ז"ל דאינהו פליגי ארב נחמן ורבא וסברי כסתם גמרא דברכות דבעינן טעם מצה אף בדיעבד וכמו לרבי יוסי גבי מבושל דאין יוצא אף בדיעבד ולא ס"ל להריף כמ"ש הרשב"ם שם בע"פ גבי מילתא דרבא דבלע מצה לחלק בין לכתחילה לדיעבד אלא רבא סובר כרב נחמן דברכות דלא בעינן טעם מצה כלל וכן כתבו התוס' בפ' כל שעה (פסחים דף מא.) בד"ה עולא אמר. דגם עולא דסובר שם בפ' כיצד מברכין גבי שלקות דמברכין עלייהו שהנ"ב הוא משום דס"ל כרבי יוסי דברייתא גבי מצה דאין יוצאין במבושל משום דלאו במינתי' קאי ולא ס"ל דבעינן טעם מצה וכמו רב לחמן ורבא ולפי דהסתם גמרא דברכות ורבינא ורב אשי דע"פ גבי הלל פליגי על עולא ורב נחמן ורבא פוסק הריף ז"ל כותייהו דהוי אמוראי בתראי וכן מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו פ' כיצד מברכין דלרבינא ורב אשי בהסוגיא דע"פ לא ליכרוך אינש כו' דאתי מרור דרבנן ומבטל לטעם מצה דאורייתא סברי ממש הטעם דבעינן טעם מצה אף דיעבד וכמו לרבי יוסי גבי רקיק המבושל ודלא כהרשב"ם וסייעתו שמחלקים בין לכתחילה ודיעבד דמקש' שם הרשב"א מהא דלא לכרוך אינש מצה ומרור על רבי מאיר דבריית' ועולה כהוגן פסק הריף ז"ל וגם אין מהצורך לדחוק בלשון הש"ס דפרק כיצד מברכין דבעינן טעם מצה וליכא היינו משום דהוי כמו מצה עשירה וכמו שכתבו שם התוספת בפ' כל שעה (פסחים דף מא.) בד"ה אבל לא במבושל משום דהוי מצה עשירה וכן מביא בברכות בפ' כיצד מברכין הרבינו יונה בשם רבני צרפת דהוי מצה עשירה ובאמת פשטא דלישנא דהש"ס לא משמע הכי ודוק ודע דדברי התוספ' בפר' כל שעה ודברי רבינו יונה ז"ל בפרק כיצד מברכין אשתמיטתי' לגדולי האחרונים ז"ל הלבוש והט"ז והמ"א שנדחקו לתרץ ולחלק בין הא דבלע מצה יצא בסימן תע"ה ובין הא דאין יוצאין במבושל בסימן תס"א ותמהני איך לא זכרו שם דבריהם ז"ל וגם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מצה הלכה ו' גבי מצה מבושלת דאין יוצאין בה שהרי אין בה טעם פת עכ"ל ואפשר לפרש כדברי התוספ' דהוי מצה עשירה ולכן שינה הלשון גמרא דבעינן טעם מצה וליכא הארכתי בזה כי לדעתי כיונתי האמת בדעת הריף ז"ל ויש להזהר בזה באכילת מצה כזית ראשון ללעוס המצה ולא לבלוע כיון דלהרי"ף ז"ל אף בדיעבד לא יצא וגם מדברי הרשב"א ז"ל בחדושיו משמע ג"כ שדעתו כדעת הריף ז"ל וכדלעיל והריף ז"ל הביא הא דרבינא דלא ליכרך אינש וכו' עד דאתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא וכל הסוגיא דשם שלדעתו ז"ל מיירי הכל אף בדיעבד לא יצא משום דבעינן טעם מצה וכמו מצה שבישלה לר' יוסי דברייתא וגם מה שמחלקים התוספ' והר"ן בין בלע מצה ומרור לבין אכל להו על ידי לעיסה ג"כ לא משמע לי' להרי"ף ז"ל לחלק בכך. כי באמת נראה זה לדוחק וכן הרשב"ם ז"ל נראה דלא ס"ל החילוק רק שמפרש הא דרבא בלע מצה או מצה ומרור יצא ידי מצה היינו דיעבד והא דרבינא דלא ליכרך אינש מצה ומרור היינו לכתחילה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל: