סמ"ק/ד

<< · סמ"ק · ד · >>

רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ב ופרק י דהלכות תשובה סמ"ג עשין סימן ד

לירא את הקב"ה כדכתיב (דברים י', כ') את ה' אלהיך ^{(ר"פ א)} תירא: ודרשו רבותינו את לרבו' תלמידי חכמים:

לירא פי' שיש לו לירא שלא לעבור על דעת קונו ומה שצוהו לא בשביל דאגת (פורענות בלבד אלא אפילו אינו ירא כלל ובטוח שלא יקבל פורענות יש לו לירא ולכוין ולדאג שלא יכעיס מלך גדול ונורא עליו: ואזהרה ^{(ר"פ ב)} מכאן למוציא שם שמים לבטלה: ^{(ר"פ ג)} והאהבה והירא' יכולין להיות במקום אחד כמו שמצינו באברהם שנקרא אוהב וירא: אוהב שנאמר (דברי הימים ב כ') לזרע אברהם אוהבך. וירא שנאמר (בראשית כ"ב) כי ירא אלהים אתה: ואם תאמר היאך יתכן להיות אם יהיה אוהב אינו ירא ואם ירא אינו אוהב: אשכילך: האוהב הוא הזריז במצות עשה ולא תעשה וכמו כן שלא על מנת לקבל פרס: כי כשיחשוב אדם הטוב' שעשה לו הקב"ה שיצרו ובראו ^{(הג' א)} מהבל וריק מטיפה סרוחה שנא' (איוב ו') הלא כחלב תתיכני ואחר כך נתן לו לחם לאכל ובגד ללבוש ושאר טובות אין מספר: ויש לו לחשוב במי שהוא למט' ממנו ^{(ר"פ ד)} בעוני וביסורין א"כ אם יטרח כל ימיו [פירוש בתורה ובמצו'.] ויחיה כפלי כפלי' לא' יספיק לגמול ליוצרו אחת מני אלף מן הטובות שעשה לו: ^{(ר"פ ה)} כי מה טיבו להחשב יותר מיתוש אחד רק ברצון בוראו הלא יוצר היתוש יצרו גם יחשוב בגדולתו של הקב"ה ובענוותנותו וחכו ממתקי': והנה אפי' לא נהנה האדם ממנו כביכול יש לאוהבו מפני מדותיו הטובות: ואהבה זו היא כמו שמצינו בבריותיו שברא: כי יש אדם נאהב יותר מאותו שלא נהנה ממנו כלל מפני מדותיו הטובות: מאותו שנהנה ממנו: ומדת האהבה זו היא זריזות להיו' זריז לעשות גדר לפרוש קודם שיבא החטא לידו ומדת האהב' שזהו זריזות גדול' ממדת הירא' שזהו זהירו' להיות זהיר כשתבא עבירה לידו אל יעשנה אבל האהבה היא זריזות מקוד' לכן שלא יבא לידי עביר': ועוד שזה לאלפי' דורות וזה לאלף דור: ^{(ר"פ ו)} גם אמרו חכמים זהירות מביא לידי זריזו': א"ה הזהיר הרי זה משובח והעושה מאהבת שכר או מיראת יסורין טוב הוא שמאמין בהקב"ה שיש בידו להטיב לו אם יעשה רצונו: ולהביא עליו פורענות אם יעבור על מצותיו: אך לא הגיע לעיקר המצוה אלא העוש' מאהב' שלא ע"מ לקבל פרס והעושה מאהבת אדם או מיראת אדם זו היא מדה רעה: אך מ"מ יעשה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: ^{(ר"פ ז)} ובאהבה וביראה כתיב את [ה' אלהיך] לרבות ת"ח: גם אמרו חכמי' מורא רבך כמורא שמים: על כן יש לאהבם ולירא מהם ועוד אמרו חכמים במסכת שבת דמוקיר רבנן הוו ליה חתנין רבנן משמע שמצוה לכבדם. ויש סמך לדבריהם דכתיב (תהלים ט"ו) את יראי ה' יכבד. וכתיב כבד את ה' מהונך. ואמרינן דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוה צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמעין מיליה כי צורבא מרבנן ^{(ר"פ ח)}:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

בכלל מצוה זו דאת ה' אלהיך תירא יש שלא להתרפאות בדברי תורה כגון הקורא פסוק על המכה ואפילו אינו רוקק ואם קורא ורוקק אין לו חלק לעולם הבא כדאמרינן בחלק ד' צ"א וק"א והיכא שאין המכה נכרת כגון נחש שעושין לעין הרע מותר לגמרי שהוא כמו להגין מן היסורי' דשרי התם ואפי' היכא דניכרח שרי אי איכא סכנה. ומה שמתיר דוקא להגין היינו כשאינו רוקק אבל ברוקק בכל ענין אסור ועוד נראה מתוך פירש"י דהתם אין קרוי מזכיר ש"ש על הרקיקה אלא היכא דרוקק ואח"כ מזכיר אבל מזכיר ש"ש ואח"כ רוקק אין לחוש. כך כתיב בשם ריב"ן עוד פי' רי"בן דדוקא בלשון הקדש אבל בלשון חול אין לחוש:

צ"ע בסמ"ג ולשם פי' כך אמרינן פ"ק דנדרים דף ז' השומע אזכרה מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נדוהו הוא עצמו יהא בנדוי. ופר"ת לא שיהא מנודה מאיליו אלא שגדולי הדור חייבין לנדותו ומסיק בנדרים ומיפר לו מיד אם רולה ואם נידוהו בפניו לא יתירלו אלא בפניו עוד אמרו במסכת סנהדרין (דף צא) ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא לכן יש ליזהר:

ובספרי פ' ואתחנן אמרו אין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במידת הקדוש ברוך הוא בלבד:

כמו שאמרו בעלי המוסר במעלות הבט למעלה ממך תביט חסרונך ותוסיף תומך. בממון הבט למטה ממך ותודה ביתרונך לנותן לחמך:

בצאתו מרחם אמו והוציאו מחשך לאור והכין והקדים מחייתו טהור מטמא חלב דדים מדם נידות עד יום הגמל. ומשם והלאה נתן לו חן בעיני אביו ובעיני אמו ויכינו טרפו ומלבושו ומלמדים לו תורה והדריכוהו בדרכי שמים ומצות ומעשים טובים. וחלמוד תורה בטוהר ובכשרון. טורחים ועמלים לטובתו. והם שותפין להקדוש ברוך הוא והוא חלק לו דעת עליון כדי להשיג דברי רבותינו ויסודי התורה במעלת הנביאים אשר זכו במחשבתן להגיע ולהשיג את הדברים עד מקום מוצא ומובא שלהם דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים על בוריים ואמתתם לזכות הנשמה הטהורה אשר היא מזיו וטוהר. ע"כ

פי' שכר האהבה לאלפים דורות דכתיב בפרשת ואתחנן ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולבסוף סידרא כתוב ולשומרי מצותיו לאלף דור. ולהלן פירש"י שומרי מצותיו אלו העושין מיראה והעושה מירא' אצל רבו כשרבו מטריח עליו מניחו והולך לו: אבל העובד מאהבה עובד לעולם. לכן מדת אהבה יתירה על מדת היראה:

בספרי פרש' ואתחנן כתיב ואהבת וכתיב עבדו את ה' ביראה ומשני ה"ק אם באת למרוד דע שאתה ירא ואין ירא מורד ואם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא לאהובו:

וקשה אחרי שפירש לעיל שמעלת האהבה יתירה על מעלת הירא' גבי הקב"ה. למה לא פירשו גבי חכמי' שכר האהבה גדול משכר היראה. ואומר מורי הר"ר יצחק מקורבי"ל שאהבת חכמים נזכרת במקרא בלא חכמה: שכל אדם מישראל מוזהר לאהוב חבירו אפי' בלא חכמה דכתיב ואהבת לרעך כמוך. אבל ביראה אין אדם מוזהר כי אם לירא מתלמידי חכמים וא"כ שכר אהבתם אינה גדולה משכר יראתם:

ד

ובראו מהבל כו'. פירש אף שבראו מהבל כו' ואעפ"כ עשה לו כל הטובות. כבעמוד. דאל"כ מה טובה היא זו. ועוד הרי אמרו טוב לאדם שלא נברא כו'. וכן פירש הרש"ל ז"ל בביאורו על הסמ"ג: