סמ"ע על חושן משפט רפו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]ודוקא כשמיחו כו'. ויש מי שחולק כו': עד"ר ופרישה שם כתבתי טעם אלו החולקין כאן וס"ל דיכול לתבוע מותר חלקן אפי' לשעבר במה שכלה ונאבד וגם לא חלקו בין מה שעליהן ובין מה שעל אשתו ובניו ובסי' רפ"ח חלקו הטור והמחבר באלה ושאין שמין מה שכבר כלה ע"ש שכתבתי כמה ישובים ואינם נוחים לי מפני סתימת דברי הטור והמחבר לכן היה נראה לחלק דדוקא לקמן בסי' רפ"ח דלא איירי בגדולים וקטנים אלא הן שוין וקפידתן אינו אלא בבגדים מה שתיקן אחד לנפשו או לאשתו ובניו יותר מאחרים בזה י"ל דמתחלה כ"ז שלא גילו דעתן להקפיד היה כוונתן שלא להקפיד אלא כל א' יכסה במה שירצה וכשיראה שחבירו יעשה לו ולאשתו בגד טוב גם הוא יעשה כן משא"כ כאן דאיירי בגדולים ובקטנים שגדולים צריכים יותר בבגדים מה שאין שייך בקטנים והקטנים צריכין יותר במזונות שאין שייך בגדולים אין סברא לומר שנתרצו בתחלה לזה מ"ה ס"ל לר' ישעיה דיכולין לתבוע זה את זה אף במה שכבר כלה:
סעיף ג
[עריכה]ה"ג נשאו הגדולים לאחר מיתת אביהן מהאמצע: וכ"כ בטור אבל ברמב"ם ליתא:
אין נוטל הנדוניא אלא מחלקו שהרי לא זכה בו: במהרי"ו סי' ק"ד כ"כ וכתב דאפי' נתקשר אביו בקנין האי קנין לא קאי אאותו בן אלא קאי אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר שיתן לקנס שכנגדו ומסיק שם בסי' ק"ה בשם תשובת מוהר"ם דכשמת האב קודם שהגיע זמן הנשואין ואין המשדך והאחין רוצים לקיים מה שקיבל עליו אביו פטורים מהקנס וע' בא"ע סי' נ' סעיף ו' בהג"ה:
שהרי לא זכה בה בחיי אביו: ז"ל מהרי"ו שם בסי' ק"ד נראה דלא זכה הבן בכל מה דקצב לו אביו אלא יחלקו בשוה דמאיזה טעם יזכה דאין כאן מתנת שכ"מ ולא מצוה מחמת מיתה ואי משום מצוה לקיים דברי המת הא כתבו התוס' דלא אמרי' מצוה לקד"מ אלא היכא דהושלש מתחלה לכך ואי משום אומדנא דעת אביו כיון דנדר לו כ"כ אמדינן דעתי' דניחא ליה לקיים מאן לימא לן דדעתו הי' שיטול כל זה בראש דוק לאידך גיסא דלמא כל מה שקצב לו היינו דוקא בחייו אבל לאחר מותו כיון דנפלו נכסיו קמיה בניו ולהאי בן נמי אית ליה חלק בהדייהו לא ניחא ליה להאב להעביר נחלה משאר בנים כ"ש היכא דחלק ירושתו יגיע לשיעור הנדוניא שקצב לו אביו כו' ע"ש ודומה לזה חזר וכתב מהרי"ו בסי' קמ"ב בראובן ששידך בתו ופסק לה נדוניא ומת ראובן קודם שהשיאה ופסק דפשוט הוא דלא ליקח דבר זה מן האמצע רק אותה הבת המשודכת תתנה מחלק ירושתה כו' עד ולכל היותר אין ליקח מן האמצע אלא סך המבואר בכתב הקנס ואין לדמות האי מילתא למה שפסק מוהר"ם (לפטור אותה מהקנס) ל"ד דהתם לא הי' שט"ח רק קנס בעלמא ומ"ה פטורים באונס אבל היכא דאיכא שט"ח הוא כמו הלואה דלא מהני טענת אונס עכ"ל:
סעיף ה
[עריכה]עד שישמחו בו כלם: פירוש בשעה שישאו נשים וישמחו בו כדרך ששלחו לו בשעת נישואין ודוקא כשישאו כולם אז משלח לכל א' חלקו בשעת נישואיו וזהו שמסיק וכ' שהרי כולם שושביניו ור"ל בשעה ששלח אביהן הי' דעתו על כל בניו לחזור ולשלוח לכל אחד חלקו ולפיכך אם שמח במקצתן פי' אם מקצת מהן נשאו נשים מחזיר אותו חלק דכל א' לבדו ואפי' אם יתרצו כל האחין שישלח כל דמי שושבינות בנשואים דאחר מהאחין וישמחו שם עמו כולן יחד אין זה שנשתלח לו מחוייב לשלחן ביחד אלא לכל אחד חלקו כשישא אשה וכן מוכח ומבואר בגמ' ובפוסקים וק"ל:
ומ"ש והרי הוא לאמצע: פי' שיחלקו כל האחים באותו חלק כן הוא דעת הרמב"ם אבל הראב"ד וגם ר"י הלוי והטור כתבו דהוא של אותו שנשא והמ"מ כ' טעם לדברי הרמב"ם ז"ל כיון דאם לא ישאו אחרים נשים או ישאו אלא שלא ישאו כדרך שנשא זה שנשתלח לו השושבינות (בדרך שנתבאר בא"ע סי' ס' ע"ש) אזי יהי' זה שנשתלח לו פטור מלשלוח לו והרי אביהן דעתו הי' לזכות בהמתנה ששלח לכל בניו ואיך יהנה זה שנושא במה שנשלח לו לבד והאחרים לא יבואו להנות מחלקן דאין אומרים בזה להניח הודאי על סמך הספק ועוד דפשטא דברייתא הכי משמע דקתני חוזרת לאמצע עכ"ל ודעת הטור ואינך הנ"ל נראה דהוא דבשעה ששלח אביהן בשם כולם דעתו הי' כאלו נתן לכל אחד מבניו חלקו מהמתנה שכל אחד ישלחנו בשמו לזה שנשתלח לו ואז הי' זה שנשתלח לו חייב להחזיר לכל א' מהן חלקו לבדו בשעה שישא כמו שנשא היא וע' דרישה: