סמ"ע על חושן משפט קפב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]בכל דבר שלוחו של אדם כמותו: (הגה הטור כתב בר"ס זה דין איסור להשתתף עם העכו"ם ושאם נשתתף עמו מותר לקבל ממנו שבועתו משום הפסד ממנו ואח"כ כתב דאסור לעשות סחורה בנבילות וטרפו' ואם עבר כו' וכל זה שייך להל' שותפות והמחבר השמיטו כאן וסמך אמ"ש דין שותפות עם העכו"ם וקיבל שבועתו בס"ס קע"ו ובא"ח סי' קנ"ו ובי"ד סי' קמ"ז ע"ש ואיסור סחורה בנבילות אמ"ש בי"ד סי' קי"ז גם כתבו המחבר בסי' קע"ו סי"ב דאם עבר א' מהשותפין ועשה סחורתו בנבילות וטריפות דהשכר לאמצע ושאם הפסיד הפסיד לעצמו כיון דיש בו איסור מחשב שינוי ויאמר האחר לא ניחא לי בשותפות דהוי באיסור) בפרישה כתבתי דילפינן בגמרא מגירושין ומדין קרבן פסח דכתיב בהו שליחות בתורה ולא הוה שני כתובים הבאים כא' כי לא ראי זה כראי זה וצריכים לתרווייהו ע"ש ומאתם גם אתם דכתיב גבי תרומה ילפינן דשליחות דנלמד מגיטין וקרבן בעינן שיהיה להשליח דומיא להמשלח וכמ"ש הטור והמחבר דינו בסי' קפ"ח אבל אי לאו דנלמד דשלוחו של אדם כמותו מגיטין וקרבן לא הי' מוקמינ' לאתם גם אתם אדין שליחות או לא הוה אמרי' דהשליח צ"ל דומיא להמשלח משא"כ עתה דאמרי' בן מכח יתורא וכמ"ש בפרישה בסי' קפ"ח:
חוץ מלדבר עבירה: דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ויכול המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי לעשותו לכך אין המשלח חייב אבל אם אין השליח בר חיובא לא שייך האי טעמא:
אלא באמירה בעלמא: ואע"ג דבקידושין ובגירושין אין מעשיו קיימין כשלא נתן כסף הקדושין או הגט בפני שנים וכמבוא' בא"ע סי' כ"ז ול"ה התם לאו מטעם שליחות הוא דהא איהו עצמו כי נתנן מידו בעי נמי שיתנם בפני שנים ומטעם דקי"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים:
אלא לגלות הדבר כו': ז"ל הגמרא לא איברי סהדי אלא לשקרא פירוש לענין אם יש בפירה ביניהן:
לא יכול לחזור בו: היינו המשלח ולענין השליח נתבאר דינו לקמן בסימן קפ"ג סכ"ד:
סעיף ב
[עריכה]שמשך או המשיך: פי' כשקנה השליח ומשך או מכר והמשיך למי שלקח ממנו:
סעיף ג
[עריכה]שעשאו שליח בין לתיקון בין לעיוות כו': בס"ב בעבר על דעת משלחו לא כתב שאם התנה עמו בין לתיקון בין לעיוות דלא מצי הדר ביה דשם מיירי דשם בפיו לעשות כך וכך והוא עבר על דבריו ותו לא שייך לומר שהתנה עמו בין לתיקון כו' כיון ששם בפיו לעשות כך וכך ועד"ר:
סעיף ד
[עריכה]שהתנה עמו בין לתיקון כו': אע"פ שהמשלח טוען ברי והמוכר המוחזק שמא מ"מ אמרי' ביה המוציא מחבירו עליו הראיה כמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' רכ"ג ורכ"ד וגם יש סברא לזה דמסתמא התנה השליח עמו שיהא שליח אפילו אם יעוות כדי שלא יתחייב בתיקון שליחותו אם יעוות מאחר שאינו מקבל שכר על שליחותו משא"כ לקמן סי' קפ"ה וע"ש:
סעיף ה
[עריכה]דינו כשאר כל אדם כו': וכ"כ הטור והמחבר לעיל ס"ס ק"ט בב"ד שמכרו ע"י שליח ע"ש אבל אם מכרו הב"ד בעצמן מנכסי הלוה כדי לפרוע למלוה פסק שם דגם אם נטע' הלוקח בכ"ש המקח בטל דגם הלוקח סמך אב"ד ולא שם לבו לחקור כמה הוא שוה משא"כ כשהלוקח או המוכר יש לו עסק עם שליח של ב"ד ועפ"ר ולא כמ"ש בע"ש ז"ל לעולם הוא אינו סומך במקחו על המוכר לו כו' כמו אם הב"ד הם המוכרים עכ"ל ולשיטתיה אזל דפסק כן בסימן ק"ט ס"ה וכרמב"ם דס"ל כן גם בב"ד שמכרו אבל הר' יונה והרא"ש פליגי בזה עליו וכמ"ש הטור בשמם בסי"ב והביא' מור"ם שם בהג"ה בס"ה וא"כ לא ה"ל לע"ש לתלות דין זה דקנה משליח בדין הקונה מב"ד דבקנה מב"ד רוב הפוסקים לא פסקו כן ובקנה מהשליח רוב הפוסקים ס"ל דאין הלוקח יכול לבטל המקח וכמ"ש ודו"ק:
סעיף ו
[עריכה]והשליח לוקח אותה לעצמו: פי' ישאר בידו כמו שלקחה בלא אחריות וא"צ קנין חדש והטור מסיק וכתב ע"ז דהראב"ד כ' שכן הדין בכל שליח שעיוות שאם ירצה המשלח לקיים המעשה יתקיים וצריך השליח לתקן מה שעיוות ומה שאמרו דאם עבר השליח אדעת המשלחו דהמקח בטל היינו כשאין המשלח מבקש שיקיים המעשה אבל אם רוצה מחוייב השליח לתקן לו העיוות והרמב"ם והרא"ש מחלקים וכתבו דאם הודיע להמוכר שהוא שליח ויכול לברר שלא א"ל בין לתיקון בין לעיוות אז המכר בטל ואין להמשלח דין עם השליח אלא שהשליח חוזר ומוציא מעותיו מהמוכר ואי לא הודיעו כלל שהוא שליח אלא קנהו ממנו סתם ס"ל שאין כופין המוכר לחזור ולבטל המקח ודין זה מיירי בגמ' שלא הודיעוהו ואז אין יכולין לכפות להמוכר לבטל המקח כי המוכר יאמר אין לי עסק עם המשלח ומ"ה אמרו דצריך השליח לתקן העיוות א"נ מיירי בהודיעוהו להמוכר שהוא שליח אלא שאין המשלח יכול לברר שלא עשאו שליח בין לתיקון בין לעיוות יכול המוכר לומר שעשאו המשלח שליח אפי' לעיוות והמקח קיים והשליח צריך לתקן העיוות למשלח כיון שהוא מודה שלא עשאו שליח אפילו לעיוות כל זה הוא דעת הרמב"ם והרא"ש וכ"כ הטור בשמם וכמ"ש המחבר הני חלוקים לפני זה בס"ב וד' והמחבר קצר כאן במקום שהי' לו להאריך:
הואיל וקנה אותה במעותיו: כ"כ הרמב"ם ועד"ר שם כתבתי דר"ל לאפוקי אם קנאה השליח במעות של עצמו דאז לא הי' צריך לתקן להמשלח העיוות דה"ל כמו מי ששולח לחבירו לקנות לו סחורה ידוע והלך וקנאה לעצמו במעותיו דמה שעשה עשה אלא שנקרא רמאי וה"נ לא הי' צריך לתקן להמשלח העיוות:
סעיף ז
[עריכה]שיתנם לו כשעת הזול: המחבר נקט ל' הרמב"ם ובטור מבואר יותר ז"ל הנותן מעות לחבירו ופוסק עמו שיתן לו פירות כל השנה כשער של עכשיו דקי"ל (בי"ד סי' קע"ה) שצריך להתנות עמו שאם יוזלו מאשר הן עכשיו שיתנם לו כשער הזול ואם לא התנה צריך שיקבלם כשער שהן בשעת נתינת המעות ואם יחזרו בו צריך לקבל עליו מי שפרע (לקמן סי' ר"ז [ר"ד] נתבאר דינו) ואם פסק ע"י שליח וטעה השליח ולא התנה כו':
לא השליח ולא המשלח כו': הטעם דהמשלח יאמר לתקוני שדרתיו כו' והשליח מה יעש' כיון שחוזר בו המשלח ואדעת' דהכי לא נתן המעו' שישאר המקח לנפשו ועמ"ש בסימן קפ"ג בסמ"ע בס"ד בסק"י:
ואפילו לא הודיעו שהוא שליח כו': ואע"פ שכבר נתבאר שכל שלא הודיע השליח להמוכר שהוא שלוחו אזי המקח קיים ה"מ כשעשה עם המוכר קנין גמור משא"כ זה שלא נתן אלא מעות על המקח והמעות אינן קונות כמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ח אלא שהחכמים תקנו שהחוזר יקבל עליו מי שפרע ואכזה שהוא אונס לא תקנוהו:
סעיף ח
[עריכה]הרי זה מוסיף על דבריו: כלומר אין זה נקרא עובר על דברי המשלח לאמר שיוכל לחזור בו המשלח בכולו אלא מוסיף על דבריו הוה דמכר יותר ממה שא"ל למכור והמקח קיים במה שצוהו להשליח ובמותר לבדו הוא חוזר מיהו הברירה ביד הלוקח וכדמסיק:
סעיף ט
[עריכה]הרי זה מעביר על דבריו: דכיון דא"ל מכור לי בית סאתי' גילה דעתו שצריך מעות כדי בית סאתים והשתא דמכר לו בית סאה יצטרך למכור גם בית סאה שניי' ונמצא שירבו עליו שטרות המכירה ולא ניחא ליה לאינש בזה משא"כ אם מכרם יחד בפעם אחת דאז היה מכרם שניהם בשטר א':
סעיף י
[עריכה]ומכרה לשנים ממכרו בטל: הב"י כ' דלגיר' ר"ח ורי"ף אפי' מכרן להן בשטר א' מיקרי מעביר על דבריו דהרי קפיד ואמר לא' דגילה דעתו דלא ניח' ליה להיות עסק עם הרבה בני אדם לבא עמהן בדינא ודיינ' אם יבא עליהן ערעור וכתב שזהו דלא כמ"ש הטור בשם הרי"ף ועד"ר שם כתבתי דהטור ס"ל שגם להרי"ף דינא הכי ע"ש:
סעיף יא
[עריכה]ולא פירש: ר"ל שלא פי' דבריו ואמר מכור לאחד אלא א"ל סתם מכור שדה שלי:
או כשמכרם בב' שטרות כו': זהו דעת ר"ת שחילק בין החתימם השליח דאז לא ישאר לו טירח' להמשלח ובין אם לא החתימם וכמ"ש בדרישה בשם ר"ת והב"י תמה על הטור שלא חילק בזה ובדרישה כתבתי שתמיהתו אינו תמיה כי הטור ס"ל כר"י שלא רצה לחלק בזה אלא חילק בין אם מכרם בב' שטרות דאז אפי' אם החתימם השליח המכר בטל אפי' אם לא גילה המשלח דעתו שקפיד בזה ובין אם מכר בשטר אחד ע"ש וכתבתי בדרישה והוכחתי מהגמרא דדברי ר"י הם עיקר וא"כ יש לתמוה על המחבר שכ' כחן להלכה דאפי' אם מכרם בב' שטרות המקח קיים אם החתימם השליח וגם תימה על מור"ם שלא הזכיר דעת ר"י כלל ובד"מ כתבוהו סי"ד:
סעיף יב
[עריכה]נתבאר בטור י"ד כו': ע"ש בס"ג דכ' המחבר דהפירו' שאכל יוצאת בדיינים והטור כאן ושם כ' דהוה אבק ריבית ואינה יוצאה בדיינים וכ' עליו ב"י שם בי"ד ז"ל ואע"ג דמהאי עובדא אמרי' שם דעבד רבינא עובדא ואפיק פירי כשיטת הרא"ש והתוס' קי"ל דלא מטעם ריבי' קצוצה אפיק אלא משום דהוי מחילה בטעות כו' עד ומתוך דברים אלו נתבאר דמש"כ כאן ואינה יוצא' בדיינים היינו מטעם ריבית אבל מטעם מחילה בטעות יוצאה והוא לדעת התו' והרא"ש והראב"ד כו' עכ"ל ב"י שם גם כאן כ' כעין זה וע"ש בדרישה וגם בכאן כתבתי דדברי ב"י דחוקים הם דאיך סתם הטור וכ' בשני המקומות הנ"ל דאינה יוצאה בדיינים כיון שעכ"פ יוצאה בדיינים מטעם מחילה בטעות וכנ"ל לסברתו וכתבתי שאף שהרא"ש כ' אהאי דרבינ' הנ"ל דמשום מחיל' בטעות יוצאה בדיינים לא כ"כ אלא לשיטת התוס' אבל הוא עצמו לקח שטה אחרת וס"ל כרב אשי כי שם בפ' א"נ (דף ס"ז ע"ב) הביא הא דאמר מר בריה דרב יוסף האי משכנתא באתרא דמסלקי אם אכל טפי מכשיעור זוזי לא מפקי' ליה וכן עש' רב אשי עובדא אפי' ביתומי' קטני' כו' וע"ש מ"ש הרא"ש שסעוד עליו דס"ל דר"א פליג ארבינ' וק"ל היכי דפליגי רבינא ור"א הלכ' כר"ח ע"ש בדרישה שהארכתי בזה בתוכחו' וכתבתי שם דס"ל להרח"ש דעובד' זו דאת ונוולא לא הוי ביה מחיל' בטעות דלא שייך מחילה בטעות כ"א כשמתחיל' הענין נעש' בהלוא' משא"כ עובדא הנ"ל דמתחילת הענין נעשה בזביני וראייה לזה דשם בשמעתין (סוף דף ס"ו) בדין לוה לחבירו על שדיהו וכו' דקאמר ר"נ הדרא ארעא והדרא פירי הקשה לרבי נחמן אהדדי דאמר בהמוכר פירות דקל לחבירו כו' ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקי' ומשני התם זביני הכא הלואה עכ"ל ע"ש ודוק: