סמ"ג לאו שנז
שלא ישבור עצם בפסח שני שנ' בפ' בהעלותך ועצם לא ישברו בו שנינו כפ' כיצד צולין [דף פ"ד] השובר עצם בפסח טהור סופג את הארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים ואומר בגמ' [שם] שובר בטמא מנלן אמר קרא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול, מותיר בטהור מנלן [שם] דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר וגומר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו, אומ' שם [בדף פ"ד] שאם שבר העצם מבעוד יום הר"ז לוקה שהר"ז פסח כשר הוא וכן אם שבר אחר כמה ימים הר"ז לוקה לפיכך שנינו [שם דף פ"ב] העצמות והגידים והנותר ישרפו לשש' עשר כדי שלא יבאו לידי תקלה ומסיק שם [דף פ"ד] שאין חייבין אלא על שבירת עצם שיש עליו כזית בשר או שיש בו מוח, [שם] והשורף בעצמות והמחתך בגידין אין בו משום שבירת עצם.