לדלג לתוכן

סמ"ג לאו קלו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · סמ"ג · לאו · קלו · >>


מצות לאו קלו - לא לאכול אבר מן החי

לא תאכל הנפש עם הבשר מפרש [בחולין דף ק"כ] שזה המקרא בא לאסור אבר מן החי דאבר קרוי נפש שאם יחתכנו לא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת וכן משמעות המקרא לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר כלומר בעוד החיות עם הבשר ועל אבר מן החי הוא אומר לבני נח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו.

ואמר בחולין [דף ק"א] שאיסור אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף הטהורים אבל לא בטמאים כדברי חכמים. ומסיק שם שבן נח מוזהר על הטמאים כטהורים. אמר רב אבר מן החי צריך כזית פי' משהו בשר וגידים ועצמות משלימם מ"ט אכילה כתיבה ביה וכל אכילה עד דאיכא כזית. תניא [בחולין דף ל"ג] הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתי' לה עד שתצא נפשה ואחד עכו"ם ואחד ישראל מותרין בו.

בחולין [דף ס"ח כל הסוגיא] מסקינן הלכה כרב ושמואל דאמר שהעובר שהוציא את ידו ואת רגלו נאסר אותו אבר לעול' בין שנשחטה אמו קודם שחתכו בין שחתכו קודם שנשחטה אמו ואפילו החזיר אותו אבר למעי אמו ואחר כך נשחטה ואף אם נולד הוולד אחר שחיטת האם וחיה כמה שנים הרי אותו האבר אסור משום טריפה שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר בבשר שפירש מן החי שנ' ובשר בשדה וגו' כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה טריפה כמו שבארנו שדברי ר' יוחנן שמתיר האבר עלו בתיובתא' הוציא מקצת האבר ונשאר מקצתו בפנים אפילו לא נשאר אלא מיעוטו היוצא אסור ושבפנים מותר כרבי יוחנן שמדבר זה לא עלו דבריו בתיובת'

שנינו בחולין [דף ע"ד] שהשוחט את הבהמה ומצא בה עובר חי אע"פ שהוא בן תשעה חדשים גמורים ואפשר שיהיה אמרו שם חכמים ששחיטת אמו מטהרתו [שם בדף ע"ה] ואם הפריס על גבי הקרקע צריך שחיטה מפני מראית העין וכן פוסק שם רב אסי ואע"פ שר"ש בן שזורי חולק על זה מסיק שם שאין הלכה כמותו אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי הם שני דברים ואע"פ שדרסו זאב לאחר שיצא קודם שנשחט התירו שם רב אשי מפני שמהתורה חשוב כשחוט מתחילתו [שם דף ע"ד ודף צ"ב]

תניא ג"ה נוהג בשליל הוא העובר הנמצא בבהמה וחלבו אסור, דברי ר"מ. ורבי יהודה אומר חלבו וגידו מותר. ומפרש שם רבי אושעיא מחלוקת בבן תשעה שרבי יהודה הוא חכמים שאומר שבן תשעה חי שחיטת אמו מטהרתו ולכך מתיר חלבו וגידו אפס דמו אסור דאמר רבי יוחנן [שם] אף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו קי"ל כרבא שאומר בחולין [דף ע"ה] שארבעה סימנין הכשירה תורה בעובר בן תשעה שנמצא בבהמה שאם נמצאת האם טריפה שעכשיו אין שחיטת סימני אמו מועילים לו יועילו לו סימני עצמו וישחטוהו ומותר אבל כן שמונה הרי הוא כנפל ואין שחיטת עצמו כלום לכך כשנמצאת האם טריפה טוב לאסור כל הוולדות הנמצאות בתוכה מספק שמא אינן בני תשעה חדשים.