סמ"ג לאו לח
שלא לפנות אחר אוב, כגון בעלת אוב עצמה דשאול, שעושה מעשה אוב, שנאמר אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. והעושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון, חייב כרת שנאמר והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעוני' וגו'. ואם יש שם עדים והתראה, נסקל שנאמר ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני באבן ירגמו אותם דמיהם בם היה שוגג מביא חטאת קבועה.
שנינו בפ"ד מיתות [דס"ה] בעל אוב זה פיתום המדבר משיחיו ותניא בעל אוב זה המדבר בין הפרקים פירוש עולה המת ויושב בין פירקי המכשף או בין שיחיו ומדבר בקול נמוך מאד כאילו יוצא מתחת לארץ שנאמר והי' כאוב מארץ קולך ועוד יש מעשה אחר של אוב הנשאל בגלגולת של מת כדאי' התם ומדברת בלט על ידי לחשים שלו.