סידור בית יעקב (עמדין)/שער נקנור

נסגר שער המים ונפתח שער נקנור מב' פנים. מקרה אחד הוא לטהור, על שם נקנור הצדיק שנעשה ניסים לדלתותיו, ונעשה כמו כן נס לדלתות המקדש ולהיכל בחודש זה. ולטמא, על שם נצחון חשמונאים, שעשו נקמה באויב ה׳, נקנור היווני הרשע, בחודש הזה (חודש כסליו):

(א) מזלו קשת. שבטו גד. לר׳ אליעזר, נפתלי:
(ב) חל בימי אגדה״ו (בשנה זו בו׳. מולדו ו׳ ב׳ תקס״ו):
(ג) בכסליו בא חנני מירושלים אל נחמיה:
(ד) הוא זמן רביעה ב׳. עד זמן זה מהלכין בשבילי הרשות. ונפקא מינה נמי לנודר:
(ה) אם לא ירדו גשמים, בית דין גוזרין תענית כנזכר לעיל:
(ז) (ב׳ בו שנה זו. קורין תולדות):
(ז) ג׳ בו. יום טוב מגילת תענית. אתנטילו סמוותא מן דרתא:
(ח) בו נבא זכריה:
(ט) ז׳ בו. תענית מגילת תענית. שרף יהויקים את המגילה:
(י) בו יום טוב מגילת תענית. שמת הורדוס:
(יא) (ט׳ בו. שנה זו קורין ויצא):
(יב) י״ד בו, נולד ראובן, ומת בן קכ״ח:
(יג) (ט״ז. שנה זו קורין וישלח. העיקר להפטיר בתרי עשר):
(יד) כ׳ בו. נקבצו אל עזרא, אודות נושאי הנכריות, והבדילו עצת חקירה לדרוש הדבר:
(טו) כ״א בו. נולד שמעון, ומת בן ק״ו:
(טז) (כ״ג שנה זו. קורין וישב. מברכין החודש):
(יז) הוא יום טוב מגילת תענית. דהר גריזים:
(יח) כ״ד בו. נבא חגי. יום הוסד היכל ה׳ (בפרק זה נהרג הבל לדברי ר״א) עיין מו״ק סימן תר״ע:

מנורת זהב

פרק זה, קורא לו שם, מנורת זהב, ליומא דחנוכה (שנה זו, חל ב׳), גולה אשר על ראשה:

(א) מאי חנוכה? תנו רבנן. בכ״ה בכסליו יומי חנוכה. תמניא אינון. דלא למספד בהון ודלא להתענאה:
(ב) שכשנכנסו יוונים בהיכל, טמאו כל השמנים. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום. בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו ח׳ ימים. לשנה האחרת קבעום ימים טובים בהלל ובהודאה:
(ג) אם מותר להתענות לפניהם ולאחריהם עיין לח״ש:
(ד) וע״ש דבר חדש בענין חנוכה:
(ה) ושם מבואר דברים בגו בענין נס הפך. ופלפול ארוך בכמה דברים מחודשים בהלכות טהרות. והשגות רבות על האחרונים:

ב' צנתרות

ב׳ צנתרות. דברים האסורים והנוהגים בהם. א. אסורים בהספד

(א) (ואין אומרים צידוק הדין אם לא לחכם בפניו):
(ב) ובתענית יחיד. עיין בשער המטרה. ואין מתענין יום מיתת אביו ואמו:
(ג) תענית צבור אין גוזרין בהם. ואם התחילו אין מפסיקין:
(ד) המתענה בהם תענית חלום. צריך למיתב תענית לתעניתיה:
(ה) נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות. והוא עד חצות הלילה:
(ו) היכא דנהוג נמי גברי לאמנועי ממלאכה שפיר דמי. עיין לח״ש:
(ז) וכי נהגו איסור מלאכה אפילו כל היום, הוי מנהגא. והני מילי בתלמידי חכמים הראויים ליטול השם:

ב. נוהגים בהם יום טוב

(א) בהלל גמור כל שמונה:
(ב) והודאה בתפילה ובברכת המזון:
(ג) וכן מצוה לעשותן ימים טובים בשמחת סעודה. עיין לח״ש:
(ד) וקורין בתורה (המשמחת לב טוב) כל ח׳. ובהדלקת הנרות (ליהודים היתה אורה ושמחה) כל ח׳:

דיני הדלקה

נרותיה שבעה (ושבעה מוצקות) נר א. מי חייב בה:

(א) כל בני ברית בעלי דעת:
(ב) והקטן שהגיע לחינוך. אשה שאין לה בעל או שאינו בביתו, חייבת להדליק.
(ג) ומוציאה גם את הנשים ידי חובתם. עיין מו״ק. ופשוט דהוא הדין לעבד:
(ה) סומא מדליק ולא יברך לדעתי. עיין מו״ק. וכל שכן שאינו מוציא אחרים:
(ו) אכסנאי, משתתף בפריטי. ואם יש לו מקום מיוחד, צריך להדליק בפני עצמו. והוא הדין לבן אצל אביו:
(ז) אפילו עני, שואל על הפתחים או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק. ואם נר של שבת או כבוד שבת קודם נר חנוכה, עיין לעיל:

נר ב. כמה מדליקין והיכן

(א) בלילה א' מדליקין א'. מכאן ואילך מוסיף והולך בכל לילה א' עד שבלילה אחרונה יהיו ח' נרות. ונהגו בק״ק אשכנזים שכל אחד מבני הבית מדליק והולך ומוסיף. וצריך להדליק כל אחד במקום מיוחד. שיהא היכר לכל אחד כמה נרות מדליק. ואין להניחם בעיגול. אלא בשורה שוה. ולא א' נכנס ואחד יוצא:
(ב) מצוה להניח נר חנוכה על פתח הבית הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. ואם יש חצר לפני הבית, על פתח החצר, עיין מו״ק. היה דר בעליה, מניחו בחלון הסמוך לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו. וצריך נר אחר להשתמש לאורו. ואם יש מדורה אין צריך. ואדם חשוב צריך:
(ג) מניחו למעלה מג' טפחים ולמטה מי' טפחים. הניחו למעלה מכ' אמה לא יצא. הדליקו למעלה והורידו למטה לא יצא:
(ד) מצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל הכניסה. ואם אין מזוזה בפתח, מניחו בימין. ואף כשמדליק בפנים, יזהר שלא ידליק במקום שמדליקין בו כל השנה:
(ה) בבית הכנסת מניחו בכותל דרום. יש אומרים ממזרח למערב. והעיקר כדברי האומרים מצפון לדרום. עיין קונטרס בנין בית הבחירה ומו״ק:
(ו) חצר שיש לו ב' פתחים מב' רוחות. צריך להדליק בשתיהן. ומברך רק באחד מהן. ובזמן שהכל מדליקין בפנים, אין צריך להדליק בכל הפתחים, עיין מו״ק:
(ז) צריך שידליקנו במקום הנחתו. הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא. היתה מונחת במקומה שלא לשם מצות חנוכה, מדליקה שם ודיו. לפיכך עששית שהתקינה לנר חנוכה מערב שבת, והיתה הולכת ודולקת כל היום השבת, למוצאי שבת מכבה ומדליקה:

נר ג. זמנו

(א) משתשקע החמה ויאותו לאור הנר. עמו״ק:
(ב) שכח או נאנס ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה. וצריך ליתן בה שמן כשיעור זה. עמו״ק:
(ג) עבר זמן זה ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה. וספק ברכה להקל, עם שיש להתיר. עמו״ק:
(ד) עבר לילה ולא הדליק, אין לו תשלומין:
(ה) בערב שבת, מדליק נר חנוכה תחילה, ואחר כך נר של שבת. והעליתי בחיבורי, שגם בערב שבת אין לו להקדים אלא בשיעור הראוי לתוספת שבת (שנזכר בפרוזדור השבת). ואם הקדים וכבתה, לא מבעיא קודם זמן הראוי, דלאו מידי עבד, אדרבה מחויב לכבותה ולהדליקה כדלעיל. אלא אפילו כבר הגיע הזמן שאם קבל שבת הוי קבלה, מכל מקום כיון דאי לא קבליה לא אתסר, כי כבתה זקוק לה על ידי אחר שלא קיבל שבת עדיין. אבל כשכבתה בזמן שהיא ראוי להדלקה, אפילו אינו אלא מספק, שוב אינו זקוק לה ודאי, אף על ידי גוי לא. בליל שבת צריך להפסיק דבר בין הנרות להפתח:
(ו) מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר של שבת, נר של שבת קודם (אבל יין לקידוש ולהבדלה נדחה מפני נר חנוכה).
(ז) וכן במוצאי שבת מדליקין ואחר כך מבדילין. עיין ש״י סימן נ״ב ומו״ק דף נ׳. ואין מבדילין על נר חנוכה:

נר ד. שמנים ופתילות

(א) כולן כשרין לנר חנוכה:
(ב) אפילו בשבת של חנוכה מותר להדליק בנר חנוכה שמנים ופתילות שאסור להדליק בהן נר של שבת:
(ג) מכל מקום שמן זית מן המובחר. עיין מו״ק:
(ד) הדלקה עושה מצוה. כבתה אין זקוק לה:
(ה) אם העמידה במקום רוח, זקוק לה. עיין מו״ק:
(ו) יש להדליק בפנס. ונכון הדבר למי שאפשר לו. עיין ש״י סימן קמ״ט:
(ז) אין צריך לחוש לפתילות להחליפם כל לילה בחדשים. אבל הנר של חרס שהדליק בו פעם א׳, נפסל מלהדליק בו שנית. בדין מותר השמן, עיין ש״י סימן ד׳ תשובה ארוכה:

נר ה. איסור הנאתו

(א) אסור להשתמש לאורה:
(ב) אפילו להרצות מעות כנגדו:
(ג) וגם תשמיש מצוה וקדושה אסור. עיין מו״ק עיון ארוך:
(ד) לפיכך נוהגים לעשות נר נוסף המשמש להדלקה, ומניחו אצל הנרות מכנגדן והלאה, שאם בא להשתמש, ישתמש כנגדו:
(ה) אם נתערב נר חנוכה האסור בשאר נרות, אפילו באלף, לא בטיל. אלא ידליק מן התערובת אם ודאי נר של היתר דולק עם האסור אז מותר להשתמש נגדו. עיין מו״ק השגה על ט״ז:
(ו) מדליקין מנר לנר בלי אמצעי; אלא שנהגו להחמיר:
(ז) יש אומרים, נר של בית הכנסת ושל שבת ושל תלמוד תורה ושל חולה ושל חנוכה, כולן מדליקין מזה לזה. הזהיר בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים. ויזהר שיהא הכלי שמדליק בו נאה ונקי, ושידליק בשמן זית זך. ויתחזק לקיים המצוה מן המובחר לעשות נחת רוח ליוצרו. ומקודם יאמר:

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. הריני מוכן ומזומן לקיים מצות הדלקת נר חנוכה כמו שתקנו לנו רז״ל. ויהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו, שתעלה עלינו כאילו נתכווננו בכל הכוונות הראויות לכוון. ויעלה לפניך מצות הדלקת נר חנוכה שלנו עם מצות הדלקת נר חנוכה של בניך היודעים והמכוונים בכל הכוונות הראויות לכוין. ובכח סגולת מצות הדלקת נר חנוכה, תזכנו לנו ולזרענו לנר מצוה ותורה אור. ויאירו ויושלמו רמ״ח אברי נפש רוח ונשמה. ותבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושם נדליק המנורה ע״י כהניך הקדושים. וכשם שעשית נסים לאבותינו, כן עתה הושיענו וקבצנו והצילנו מן הגוים, להודות לשמך, להשתבח בתהלתך. אם לא בזכות, תעזור לנו ברחמים. וברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו: ויהי נועם וגו׳.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו. בשם כל ישראל. הריני בא לקיים מצות הדלקת נר חנוכה לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי. שיהיה עתה עת רצון לפניך. להיות עולה מצות הדלקת נר חנוכה, כאילו השגתי כל הסודות הנוראים אשר הם חתומים בה. ותעלה לפניך עם כוונות מעשה מצוה זאת הנעשית ע״י בני ידידיך המכוונים כל שמותיך הקדושים הראויים לבא בהדלקה זו המעלים יחוד וזיווג מדות הקדושות העליונות. ולהאיר בשכינת עוזך המאורות הגדולים. ומשם יושפע שפע לי אני עבדך (פב״פ) לאור באור החיים. כי אתה תאיר נרי ה׳ אלהי יגיה חשכי. שלח אורך ואמתך המה ינחוני ליראה ולאהבה את שמך. ללמוד וללמד את תורתך הקדושה. תורה שבכתב ותורה שבע״פ. בהתמדה גדולה ולכבוד שמך יתברך ויתעלה. ובכח סגולת נר חנוכה, תחכמנו באור תורתך, אנו וזרענו וזרע זרענו, ויקוים בי מקרא שכתוב: לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה׳ מעתה ועד עולם. ויהיו זרעי וזרע זרעי תלמידי חכמים וחסידים, אהובים למעלה ונחמדים למטה, ותחזיק את לבבם לתורה ועבודה. הכל ברצונך הטוב. ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות באמת. גל עינינו ונביטה נפלאות מתורתך הקדושה לכוון לאמיתה של תורה וסודותיה. ובזכות מתתיהו כהן גדול ובניו, הראנו נפלאות, ובאורך נראה אור. וטהר את לבבנו לעבודתך. והרחיקנו ממידות רעות ומחשבות זרות. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. בהעלותך את הנרות. ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות: יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי. ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך: ויהי נועם וכו׳:

נר ו. סדר הברכות והדלקה

(א) קודם שיתחיל להדליק בליל א', מברך. כוונת השם בברכה א', הויה אהיה במילוי יודין. "להדליק" עולה ע"ב ס"ג מ"ה. על ידי המשכת ג' אורות שמות הללו, היא דולקת ומאירה, ונעשית נר, שכולל ג' יחודים: הויה אדני, הויה אלהים, הויה אהיה (וכן גימטריא מאיר עם הכולל), ועוד האריך בכתבי אר"י. ותפסת מועט תפסת. חנוכה לפי המסורת הוא סוד כ"ו ס"ג. ולפי המקרא הוא ביסוד. עיין פתח ג' דהלל:

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנוּכָּה: כצ"ל עמו"ק ולו"א:

(ב) בברכה ב', תכוון י"ב הויה (מילוי ס"ג) ואלהים:

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ. בַּיָּמִים הָהֵם. בִּזְמַן הַזֶּה:

(ג) בברכה ג', לשם הויה דאלפין ואדני:

בָּרוּךְ אַתָּה יהוה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

(ד) יתחיל להדליק בליל א' בנר היותר ימיני. מכאן ואילך מברך שתים, להדליק ושעשה. ומתחיל בנר הנוסף ופונה לימין. המתחיל במצוה אומרים לו גמור. עמו"ק, דלא כמגן אברהם:
(ה) אחר שהדליק אומר:

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אֲנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת. שֶׁעָשִֹיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל מִצְוַת שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנוּכָּה. הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קוֹדֶשׁ הֵם וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן. אֶלָּא לִרְאוֹתָן בִּלְבָד. כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעוֹתֶיךָ:

[חתום מרדכי חזק]

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ. לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:

רָעוֹת שָֹבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָּה. חַיַּי מָרְרוּ בְּקוּשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה. וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה. חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה:

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי. וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי. וּבָא נוֹגֵשֹ וְהִגְלַנִי. כִּי זָרִים עָבַדְתִּי. וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי. קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשָׁעְתִּי:

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ. אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא. וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ. וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה. רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ. וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ. רוֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי. אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי. וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמַנִּים. וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים. נַעֲשֶֹה נֵס לְשׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה. יְמֵי שְׁמוֹנָה. קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:

חֲשֹוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ. וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה. עֲשֵׂה נָא לְמַעַן שְׁמֶךָ. לִהְיוֹת לָנוּ תְּשׁוּעָה. כִּי אָרְכָה לָנוּ הַיְשׁוּעָה. וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה. מְחֵה פֶשַׁע וְגַם רֶשַׁע. הָקֵם לָנוּ רוֹעֶה שִׁבְעָה:

אומרים ז' פעמים ויהי נועם (תהלים צ, יז-תהלים צא). למנצח בנגינות (תהלים סז). אנא בכח. מזמור שיר חנוכת (תהלים ל). שיר המעלות הנה מה טוב (תהלים קלג). רננו צדיקים (תהלים לג):

(ו) מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה. כשרואה נר חנוכה מברך שעשה. ובליל א׳ מברך גם כן שהחיינו. אם אחר כך בא להדליק. אינו חוזר ומברך זמן:
(ז) גס בבית כנסת מדליקין ומברכין כמו בבית. עמו״ק שאין לברך אם לא כשיש עשרה בבית הכנסת:

נר ז. סדר הימים והנהגת בית הכנסת

(א) כל ח׳ ימים אומר על הניסים בתפילה ובברכת המזון בברכת הודאה. אם לא אמר אין מחזירין אותו. מיהו אם נזכר באותה ברכה. כל זמן שלא הזכיר את השם (אפילו נזכר בין אתה להשם) חוזר. יש אומרים אם שכח בברכת המזון. כשמגיע להרחמן יאמר. הרחמן יעשה עמנו ניסים ונפלאות. כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו׳. ואם נמשך בסעודה ביציאת חנוכה. נזכר דינו לעיל כמה פעמים:
(ב) כל ח׳ ימי חנוכה גומרין הלל. ואומר חצי קדיש. ואין אומרים תחנון ולמנצח ולא מזמור לאסף. ואומרים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ערב ובוקר. שיר של יום, אם נהגו לאומרו בסיום התפילה, הוא קודם. ובראש חודש, גם של ראש חודש קודם:
(ג) כל ח׳ ימי חנוכה קורין בתורה בקרבנות הנשיאים. שלשה בכל יום. ומתחיל ביום כלות משה (ויש מתחילין בברכת כהנים). וקורא הכהן כל אותה פרשה עד זה קרבן נחשון. לוי ביום הראשון עד קטורת. ישראל עד זה. חצי קדיש. ויש נוהגין לקרות, כהן עד המשכן. לוי עד המזבח. ישראל ביום הראשון עד סוף הפרשה. וכן נראה. ביום ב׳, כהן ביום השני עד קטורת. לוי מסיים הפרשה. ישראל ביום השלישי. וכן בכל יום. ביום ו׳ אחר ההלל קדיש שלם. מוציאין ב׳ ספרי תורה. בא׳ קורין פרשת התמיד. כהן עד רביעית ההין. לוי עד ונסכה. שלישי פרשת ראש חודש כולה. רביעי בספר תורה ב׳, ביום הששי. וקדיש אחריו. מתפללין מוסף ואומרים על הניסים בהודאה. ביום ז׳, אם הוא ראש חודש, מתפללין וקורין בתורה כבאחמזל. בספר ב׳ קורא רביעי ביום השביעי. ואם אינו ראש חודש, מנהגו כשאר ימי חנוכה. ביום ח׳, קורא כהן ביום השמיני. לוי פרשה שלאחריו. שלישי מסיים כן עשה את המנורה:
(ד) בשבת שבחנוכה. מוציאין ב׳ ספרי תורה. בא׳ קורין ז׳ גברי בפרשת השבוע. אומר חצי קדיש. וקורא בב׳ בשל חנוכה. ומפטיר רני ושמחי. ואם חלו בו ב׳ שבתות. מפטיר בשני נרות דשלמה. וכשחלה חתונה בשבת זו, מפטירין בשל חנוכה ואומרים מקצת שוש אשיש. ויש אומרים, כשחתונה בשבת ב׳ מפטירין שוש אשיש:

(זמר נאה לשבת חנוכה וחתום אברהם. הוא אבן עזרא)

אכלו משמנים. וסולת רבוכה. תורים ובני יונים. שבת וחנוכה: האי האי בית כור. תמכור תחכור תשכור. בית כור לצורך חנוכה: ברבורים אבוסים. בשפודים צלוים. וכליל לאישים. אחד מן המנוים: האי וכו'   רך וטוב יחדלון מניסוך המים. בבית היין נלין. בכל יום פעמיים: האי וכו'   מקולות מים רבים. תצילנה אזניכם. וכל משרת דם ענבים. לא ימוש מפיכם: האי וכו'

(ה) כשחל ראש חודש טבת בשבת, מוציאין ג' ספרי תורה. קורין ו' בפרשת השבוע. בב' קורא הז' בשל ראש חודש וביום השבת, ואומר קדיש. בג' קורא למפטיר בשל חנוכה. קרא והפטיר בשל שבת, מכל מקום צריך לקרות בשל ראש חודש בכל אופן, ולעולם בברכה (עיין בית הספר). הפטיר בשל ראש חודש, אם לא הוציאו ספר תורה ג' אין משגיחין בחנוכה. ואם הוציאו, קורין בו. טעה והתחיל של חנוכה, רצה מפסיק מיד (כמו שכתוב בסמוך בחול); רצה, גומר ג' פסוקים ומברך, וקורא של ראש חודש לשמיני, ומוסיף וקורא תשיעי לשל חנוכה, והוא יפטיר:
(ו) בחול אם טעה וקרא רביעי בשל ראש חודש, אם לא הוציאו ספר תורה ב' אין צריך לקרות יותר. אבל אם הוציאו, צריך לקרות חמישי בשל חנוכה, ויאמר קדיש אחריו; ואם אמרו על הרביעי, אין צריך לומר שנית. טעה והתחיל לקרות בשל חנוכה תחילה, צריך להפסיק לקרות בשל ראש חודש. ועיין מור וקציעה שביארתי בס"ד, שאם הוציאו ב' ספרי תורה אין כאן ספק שצריך להפסיק ולברך. ואם אין כאן אלא אחד, אם רוצה מפסיק מיד קודם שיקרא ג' פסוקים ואינו צריך ברכה לאחריה (והכי שפיר דמי נמי, ואין לחוש לספקו של בעל ט"ז, עיין שם), וכשחוזר לקרות בשל ראש חודש אינו צריך לחזור לברך לפניה. ואם ירצה יקרא ג' פסוקים בשל חנוכה ויברך לאחריה, וקורא בב' בשל ראש חודש; אחר כך חוזר לשל חנוכה וקורא רביעי כל הפרשה של יום. ומאן דעביד הכי או הכי לא משתבש:
(ז) כ"ט, ערב ראש חודש:
(ח) כסלו, פעמים מלא פעמים חסר (שנה זו, מלא):
(ט) ל', הוא יום א' דראש חודש טבת (שנה זו, שבת, קורין מקץ), עיין פתח ד' דשער החדש:

נסגר שער ניקנור