סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/לט
והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו'. איתא בגמרא (מגילה לא.) א"ר הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח ובין בסוכת מקרא קרינן ראה אתה וגו' אפטורי בפסח בעצמות היבשות ובסוכות ביום בוא גוג וגו' ואיתא במדרש (מובא שם בתוס') גמירי שמפלתו של גוג יהיה בסכות. והנה האר"י הק' ז"ל מבאר זה שאמרו ז"ל בגמרא (שם) רבותינו התירו לכתוב יונית משום שאין שום אומה קרובה כ"כ אל הקדושה כמו זאת הקליפה ונקראת קליפת נוגה כדכתיב ונוגה לו סביב וזה הוא קליפת גוג שכל הבירור כנגדה הוא רק בידו ית'. וסכות מרמז על גמר הבירור נגד זאת הקליפה ואז יהיה מפלתו של גוג וזהו כדאיתא בגמרא (ע"ז ג) אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו' אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה וכו' מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו' והא אמר רבא מצטער פטור מן הסוכה וכו' נהי דפטור בעוטי מי מבעטי מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן וכו' היינו כי מצות סוכה הוא הגמר מהבירור האחרון שישראל המה מקושרים תמיד בהשורש ית' והעכו"ם נפרדים הם מן השרש לגמרי. כי הרי ישראל מקבלים עליהם הצווי של השי"ת בלי שום פניה רק בתכלית הפשיטות שחפצם להיות נמשך אחר רצונו יתברך משא"כ העכו"ם אף שמקבלים נמי לפעמים עליהם הצווי מהשי"ת אולם כל חפצם הוא בזה כדי שיהיו מושלים על זה הצווי שיהיה בכחם מפאת זאת הצווי לנטות הנהגתו ית' כפי הישר בעיניהם ולכן כשמראה להם השי"ת אח"כ שהוא מנהיג אותם שלא מדעתם למעלה מתפיסתם ואין לאל ידם לנטות הנהגתו ית' כפי חפץ לבבם ודעתם אזי בעוטי קמבעטי. אמנם לא כן חלק יעקב כי ראשית עבודת ישראל הוא להכיר שהשי"ת חפץ חסד וכל רצונו יתברך הוא רק להיטיב לבריותיו ולכך כשרואים לפעמים הנהגה שאין בכח תפיסת דעתם להשיגה אזי מבטלים ישראל א"ע בכל נפשם נגד זאת ההנהגה ועושים ממנה אור מקיף ומתפללים ופרוס עלינו סוכת רחמים וחיים ושלום ועל זה מרמז מצות סוכה שישראל נמשכין תמיד אחר רצונו ית' והם בנייחא גם מהנהגה שאינה לפי דעתם אף שהיא רחוקה מתפיסתם ועושים מזה סוכה להיות עליהם אור מקיף לסכך עליהם מלמעלה וממילא נתברר חוזק התקשרותם בהשורש. אבל עכו"ם כשמראה להם השי"ת רצונו שהוא רחוק מתפיסתם ואינם מבינים אותו בדעתם אזי בעוטי מבעטי וממילא שמע מיניה אחר הוא היינו שהם נפרדין מן השורש לגמרי ואחר שיגמור השי"ת זה הבירור בשלימות הגמור אז יהיה מפלתו של גוג. ויען שקליפת נוגה הוא מעורב טוב ורע לזה אחר מפלתו של גוג יהיה נכלל כל הטוב שבנוגה בקרב ישראל ועל זה מרמז שם הכתוב והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל וגו' וענין קבורה מבואר בהאר"י הק' ז"ל שמרמז על תיקון היינו כשזה הטוב שבנוגה יתחלף בלבוש אחר אזי יהיה מתוקן לגמרי ויתכלל בתוך הקדושה ומה יהיה השארה לישראל מהרע שבנוגה ע"ז מרמז (שם) ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברומח ובערו בהם אש שבע שנים להורות שמזה הרע שבקליפה שהוחשך כ"כ בעד ישראל והסתיר מהם את האור בכל ההיקף של עוה"ז יהיה נשאר ממנו תמיד נצוח לישראל שיתעורר תמיד נגדם איך שהיה בהגלות חזק ועוצם התגברות כח עבודתם עד שהיו יכולין לבקוע בזה ההיקף שבעה כ"כ הסתרות חזקות וזה הוא ובערו בהם אש שבע שנים ואש מורה על גודל אהבה. היינו שיתעורר תמיד אותה אהבה שהיה גבי ישראל בתוך חשכת ההיקף מעוה"ז. והיקרות הטוב הנמצא בזה הנצוח יהיה נשאר בישראל לעולמי עד: