סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/לג
בגמ' (שם) אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו'. הענין הוא כדכתיב כל פעל ה' למענהו, היינו שכל כוונת השי"ת מבריאת עולם הוא כדי שיקבלו עול מלכותו ית' ובאמת נקרא השי"ת מלך קודם בריאת עולם ג"כ כמאמר אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא ובריאת עולם לא פעל כלל אצלו ית' שום שינוי ח"ו כ"ש אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם, אכן איתא בזוה"ק (פנחס רנז) קודם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אינון דרגין על שם בריין דעתידין להבראות דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא על שם בריין דעתידין להבראות וכו' וא"כ כיון שקודם דברא עלמא היו כל אינון דרגין על שם בריין דעתידין להבראות ולאחר בריאת עולם הם אלו הדרגין בפועל ואיך אמרינן אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם הלא יש שינוי שמקודם לא היה בפועל רק בכח ואחר דברא עלמא יצאו לפועל אך באמת מצד השי"ת אין שום חילוק בין כח לפועל ואין שום שינוי ושום נ"מ מקודם הבריאה לאחר הבריאה וכל החילוק והנ"מ בין כח לפועל הוא רק מצד הבריאה שהעמיד השי"ת שכל ותפיסה כזה בהבריאה שיהיה נראה בדעתם שיש חילוק בין כח לפועל אבל מצד השי"ת אין באמת שום חילוק וזאת התפיסה שיש בהשכל של זה העולם שיש חילוק הוא נמי רק שכל נברא וכן העמיד השי"ת תפיסה בעוה"ז שאין מלך בלא עם אבל באמת הוח זאת התפיסה בעצמה נמי רק שכל נברא כי באמת הוא השי"ת מלך בלא עם רק שבאותה המלוכה שהוא בלא עם לא הציב השי"ת שום תפיסה להבריאה כי כל התפיסה שנתן השי"ת להבריאה במלכותו ית' הוא רק כדי שהבריאה יקבלו עליהם עול מלכותו ית' ובזה יהיה נקרא השי"ת עליהם מלך וכיון שהעמיד השי"ת ברצונו הפשוט תפיסה כזו בעוה"ז שאין מלך בלא עם והאציל רצון כזה שיהיה נקרא מלך דוקא ע"י שיהיו ממליכים אותו בדעת ובבחירה מחיוב הבריאה למלאות רצונו ית' ולקבל עול מלכותו ברצון ובדעת אמנם ישראל מקבלים עליהם ביותר עול מלכותו ית' ומוסרים זאת התפיסה ג"כ להשי"ת וממליכים את השי"ת על זאת התפיסה ג"כ כמו שהוא באמת שהשי"ת הוא מלך אף בלא עם ג"כ וזהו אמרו לפני מלכיות, היינו שתקבלו עליכם עול מלכותו ית' כמו שהוא באמת שהוא ית' מלך אף בלא עם, כדי שתמליכוני עליכם, היינו כדי שתכללו בזאת המלכות שהוא גם בלא עם ועי"ז תשיגו הכרה אמתית במלכותו ית' איך שהשי"ת הוא באמת מלך בלא עם ג"כ: אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. והלא כתיב ואין שכחה לפני כסא כבודך. אכן הענין הוא כמו שמצינו בזוה"ק (בכמה דוכתי) האי בזעיר אנפין אתמר וכדאיתא נמי בזוה"ק (בא) ותסיתני בו לבלעו חנם ביה בדעתו קיימא מלתא, היינו כמו שקובע האדם בדעתו זכירה בהשי"ת כך מראה לו השי"ת כנגדו שאין שכחה לפני כסא כבודך וכמבואר בזוה"ק (וירא) על הפסוק נודע בשערים בעלה לכל חד וחד לפי מה דמשער בנבו, וכפי מה שקובע האדם בלבו שיהיה זוכר ולא ישכח בהשי"ת ככה ממש מנהיג השי"ת וזוכר אותו ג"כ וזהו אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר, היינו שאלו השנים מלכיות וזכרונות צריכין לשופר, כי ענין שופר איתא בזוה"ק (יתרו פא:) שמרמז על הנסתרות לה' אלהינו והוא כמבואר (בא מב: שם) על מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה והא כתיב וכל העם רואים את הקולות אלא לא ראיתם כל תמונה קאי על הנסתרות שהם השלש ראשונות וזה שנאמר וכל העם רואים את הקולות קאי על שבע המדות שהם נגלות ולהבין זאת כיון שאין באמת בהשלש ראשונות שום תפיסה שהם מהנסתרות לה' אלהינו מדוע נאמר עליהם כי לא ראיתם כל תמונה ומזה הלשון משמע שיש מעט תפיסה אלא שחוש הראיה אינו שולט שם והיה צריך הכתוב לומר כי לא ידעתם כל תמונה כיון שאין שום ידיעה והכרה שם, אכן הענין הוא כדאיתא בזוה"ק (בא שם) מאן דאשתמודע לקב"ה קדם דברא עלמא אסור למיעבד ליה גוון אפי' כקוצו של יו"ד וכו' ומזה הלשון משמע שיש מאן דאשתמודע אלא שאסור למיעבד ליה גוון וכו' אבל מעט הכרה יש הלא קדם דברא עלמא אין שום תפיסה והכרה וכן איך אמרינן אתה הוא עד שלא נברא העולם והלא קדם דברא עלמא אין שום הכרה כדאיתא בספר יצירה לפני אחד מה אתה סופר וכשאדם מכיר ואמר אתה הוא עד שלא נברא העולם א"כ יש לו הכרה ברצונו ית' מקודם בריאת העולם. אמנם הענין הוא שהשי"ת נתן להאדם בעוה"ז שתי הכרות הכרה אחת היא התפיסה שהעמיד בהבריאה שיהיה לאדם הכרה והשגה ברצונו ית' שיהיה נקרא חד בחושבן והכרה השניה היא בדרך שלילה כדכתיב מבשרי אחזה אלוה, היינו שכל מה שאפשר בכח החכמה להשיג בתפיסת עוה"ז כך יוכל להשיג הכרה בהשי"ת שהשי"ת הוא משולל מזה, היינו כמה שיש להאדם תפיסה בהרצון שנקרא אנת הוא חד בחושבן כך יוכל להשיג הכרה בהשי"ת שהוא חד ולא בחושבן וכל מה שמנהיר יותר חכמה ובינה להאדם שיתגדל אצלו השגת תפיסתו ביותר, יוכל להשיג יותר הכרה בהשי"ת בדרך שלילה ולהכיר איך שמשולל השי"ת גם מזה ואפילו משה רבינו שהשגתו היה בבהירות עצום ביותר עד שהגיע לשער הנו"ן מ"מ היה כל השגתו באורו ית' נמי רק בדרך שלילה שהוכר דרך שער הנו"ן ביותר בהירות עצום איך שהשי"ת הוא משולל מכל גוון כי כל התפיסה וההשגה שהעמיד השי"ת בזה העולם שיהיה הכרה באורו ית' הוא רק בדרך שלילה אבל שיהיה הכרה והשגה בעצמותו ית' זאת אינו כלל בסוג הנבראים להשיג כי זאת השאיר השי"ת אצלו ע"ד שאמר ר' יוחנן לתלמידו א"כ אם תדע כמו אני מה בין לי ולך ומי שמשיג יותר חכמה ובינה מכיר ביותר החילוק מה בין לי ולך, היינו בין הבורא ית' להנברא כי זאת ההכרה מה בין לי ולך הוא המקור והגמר מכל ההשגות בעוה"ז וזהו שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה אף שנאמר וכל העם רואים את הקולות וכמבואר (שם) שזה קאי על שבע הנגלות, היינו שמאלו שבע הנגלות להאדם שיש לו בהם תפיסה יוכל להשיג הכרה אף בשלש ראשונות שעליהם נאמר כי לא ראיתם כל תמונה שהם מהנסתרות לה' אלהינו ולזה נאמר בהם כי לא ראיתם ולא נאמר כי לא ידעתם כל תמונה משום דבאמת ע"י העבודה בהשבע מדות הנגלות יכולין להשיג הכרה וידיעה אף בהנסתרות רק שההכרה היא בדרך שלילה אבל עכ"פ יש ידיעה והכרה אף בזה שלא ראיתם כל תמונה כי מזה הרצון שנקרא בעוה"ז אנת הוא חד בחושבן יכול האדם ע"י עבודתו להשיג הכרה ברצון העליון ית' הנקרא חד ולא בחושבן עד שיכול להכיר ולומר אתה הוא עד שלא נברא העולם, וכן שפיר יש מאן דאשתמודע קדם דברא עלמא, ועל זה איתא (שם) מאן דאשתמודע ליה לקב"ה קדם דברא עלמא אסור למיעבד ליה גוון אפילו כקוצו של יו"ד, כי באמת אורו ית' הוא משולל מכל מדה וגוון וכל התפיסה וההכרה והידיעה שהעמיד השי"ת בזה העולם שעליה איתא מאן דאשתמודע שמזה משמע שיש הכרה באור רצונו ית' זה הוא רק בדרך שלילה. וזהו ענין מאמרם ז"ל ובמה בשופר שמלכיות וזכרונות צריכין לשופר כי שופר רומז על הנסתרות לה' אלהינו כמו שביארנו לעיל וזהו במה בשופר, כלומר שעיקר הכרת אדם במלכיות וזכרונות הוא דוקא שיהיה מכיר אותם איך שהם בהנסתרות ג"כ וזאת ההכרה א"א כי אם ע"י שישראל מקבלים עליהם עול מלכות שמים בבחירת דעתם בזאת התפיסה הנמוכה שהעמיד השי"ת בעוה"ז שאין מלך בלא עם, ועי"ז יכולים ישראל להשיג נמי הכרה שבאמת השי"ת הוא מלך אף בלא עם, וזהו רזא דשופר שיכירו ישראל אף בהנסתרות לה' אלהינו, היינו שיהיו ממליכים עליהם את השי"ת וידעו היטב שהשי"ת הוא מלך גם בלי עם ובלא בחירת דעתם נמי וממילא יהיה בכחם להשתחוות ולמסור כל הקומה להשי"ת כמו שנאמר גבי דוד המלך בא דוד עד הראש וישתחו שם לאלהים, היינו אחר שהשיג היטב ע"י עבודתו מהראש והראש רומז על הנסתרות לה' אלהינו וזהו בא דוד עד הראש וממילא היה יכול להשתחוות ולמסור כל קומתו להשי"ת וזהו נמי מה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה' וגו', כי ענין שופר גדול היינו שיהיה לעתיד כ"כ עוצם הבהירות בעולם עד שאפי' הנפש היותר קטן מישראל יהיה מכיר ומשיג בהנסתרות לה' אלהינו, וזהו ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' כי מחמת זה שיהיה להם הכרה בהנסתרות לה' אלהינו יהיה בכחם להשתחוות ולמסור כל קומתם להשי"ת: