סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/כב
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. הנה כל העבודות שהעמיד השי"ת שעל ידם יכירו ישראל את אורו ית' נקרא אלהי יעקב ולהיות שהנהגתו ית' עם הבריאה הוא ברזא דסיהרא וסיהרא הוא לפעמים במלואה היינו שניכר מפורש איך שפונה השי"ת את אורו להבריאה ולפעמים הוא בכסה שאינו ניכר האור ובעת כזאת שהאור הוא בכסה נקרא השי"ת עליון כלומר שהוא למעלה מהתפיסה ועל זה העת נאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב היינו שאז צריכין להעמיק ביותר וכשיעמיק אדם היטב אזי ימצא גם בזמן שהוא בכסה כל החיבור לאורו ית' כי זה הגוון הנראה בכסה הוא רק על הלבוש הנמוך של זה העולם אבל בעומק למעלה מזה הלבוש שם עוסק השי"ת תמיד רק בטובת ישראל בלי הפסק רגע כלל כדכתיב אשמעה מה ידבר האל היינו שדוד המלך הטה את אזנו לשמוע במה עוסק השי"ת בינו לבין עצמו ושמע שגם בינו לבין עצמו נמי כל עסקו ית' הוא רק כי ידבר שלום אל עמו. וזהו דאיתא בזוה"ק (ויחי רכו:) תנא ראש השנה דא הוא רישא דשתא דמלכא ומאן הוא ראש השנה דא יצחק דאקרי ראש וכו' היינו כי מצד השי"ת אין שום התחדשות כלל כי כמו שהיה באחדות גמור קודם התחלקות כך הוא מצדו ית' אחדות גמור גם אחר שחילק את מעשיו וכל מה שנראה שנתחדש התחלקות כמו שאמרו ז"ל בגמ' (ר"ה) בשני חילק את מעשיו ומלך עליהם זה הוא רק מצד הבריאה שמזה שחילק את מעשיו התחיל הכרה בתפיסת הבריאה מה שלא היה בה הכרה כמו מקודם בעת שהיה נקבא אחידת בסטרוהי. ועיקר הכרה הוא רק מזה שמתחלקין והדר מזדווגין כדאיתא בזוה"ק (לך פה:) כד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון דנחתו מתפרשין דא לסטרא דא ודא לסטרא דא וקב"ה מזווג לון לבתר (ושם צא:) לית זווגא אלא לפום עובדוי ואורחוי דבר נש וכו' ואף במה נחשב כל עובדוי דב"נ הלא מצער הוא מ"מ דוקא בזה הזווג הבא ע"י עובדוי דב"נ בו יש עיקר השלימות כי בזה הזווג כבר השיג בו האדם הכרה בתפיסתו ע"י יגיע כפו הרי שדוקא ע"י ההתחלקות יכול האדם להשיג עיקר הקנין שיהיה נקרא יגיע כפו וזאת התחלקות שנתחדש מצד הבריאה נתעורר תמיד מחדש בראש השנה שהוא זמן הנסירה כ"ד בהאר"י הק' ז"ל וזהו דאיתא שם ומאן ר"ה דא יצחק דאקרי ראש כי כל התחלקות נמשך ממדת יצחק כ"ד בגמ' (שם) בשני חילק את מעשיו ושני הוא מדת הגבורה אכן הגוון מהתחלקות בלתי תכלית המכוון הנמצא בו בעומק נראה כפירוד גמור כי עיקר תכלית המכוון מזה ההתחלקות הוא רק למען שיהיה מקום להאדם שיעמיק בו ולהכיר שורש אחדותו ית' כ"ד בזוה"ק (בא לד) דהכי אתחזי לב"נ למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמיה לטוב ודא איהו רזא דמהימנותא וכו' אבל אם יסמוך אדם על הגוון מזה ההתחלקות ולא יחפוץ להעמיק בו יכול להשאר כך בפירוד גמור ח"ו לכן יען שבר"ה נתעורר מחדש ההתחלקות לזה נאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב היינו שיעמיק האדם בהתחדשות ההתחלקות אזי יכיר בזה את שורש אחדותו ית' ועל זאת ההכרה נאמר הריעו לאלהי יעקב וכדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון נה) תרועה דא יעקב תרועה מסטרא דתרווייהו (ושם תיקון כא) ואיהו דעת כליל תרווייהו עלייהו אתמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים ודעת רומז על החיבור המובחר כמבואר שם (תיקון סט) בהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו דלית זווג אלא בדעת דאיהו עמודא דאמצעיתא יחודא דאבא ואמא וכו' היינו כי מסבת ההתחלקות נראה על הגוון כל מיני הפכיים וכשמכיר האדם החיבור והאחדות שיש בשרשם זאת ההכרה נקרא דעת כדכתיב כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות היינו שעל הגוון נראה להתחלקות מהרבה דעות ההפוכים וחלוקים זו מזו רק אחר שמעמיקין בזה היטב יכולין למצוא באלו הדעות שורש האחדות וזהו שאמרו ז"ל (ברכות) אם אין דעה הבדלה מנין היינו כי הלשון דעת נופל רק על החיבור והזווג מדברים הנבדלים שהדעת כולל ומחבר כל מיני הפכים וזה הדעת הוא התכלית המכוון מכל ההתחלקות שהעמיד השי"ת ועל זה איתא (שם) לית זווגא אלא בדעת כי אחר שיש גוון מהתחלקות וישראל מכירין בזה שורש אחדותו ית' בזה הדעת נגמר עיקר הזווג שהוא תכלית המכוון מרצונו ית' שהציב שיהיה על הגוון התחלקות ומחמת זה יגיע לישראל חיבור המובחר בשורש אחדותו ית' והגוון מפירוד שיש בזה ההתחלקות יהיה נשאר בתוך האומות שיפעול אצלם פירוד הגמור כדאיתא בתזוה"ק (תיקון כא) תקיעה והוקע אותם לה' נגד השמש. שברים שבר תשבר מצבותיהם. תרועה תרועם בשבט ברזל וכו' וגבי ישראל יהיה מזה הגוון של התחלקות חיבור המובחר הנקרא דעת ולית זיווגא אלא בדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים: וזהו נמי ענין מאמרם ז"ל (ר"ה לג:) מנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו שופר וענין תקיעה פשוטה מורה על האור ההולך באורח מישור מהשי"ת אל תפיסת האדם. ולכאורה איך ילפינן זאת מהפסוק והעברת הלא לשון והעברת מצינו נמי אצל הסבת נחלה ממטה למטה אחר דכתיב (במדבר כז) ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו הרי שהלשון והעברתם מורה על הפסקת הנחלה שאינה הולכת באורח מישור ואיך ילפינן כאן מלשון והעברת תקיעה פשוטה ההולכת באורח מישור בלי שום הפסקה. וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה אחרי שבאמת מצד האדם הוא עיקר הפשוטה שנחשב אורח מישור רק כשהולך אליו האור מהשי"ת בהפסקה דרך התחלקות הגם שמצד השי"ת אינו נקרא אורח מישור רק היכא שאין שום התחלקות אכן באור פשוט כזה המשולל התחלקות והפסקות אין להאדם בו קנין כלל ועיקר רצונו ית' הוא שיהיה לישראל קנין בהאור ע"י יגיע כפם וזאת אי אפשר כי אם כשילך האור דרך התחלקות והפסקות ומחמת זה נתהווה מקום לעבודת האדם שישיג קנין באורו ית' ע"י יגיע כפו נמצא שילפינן שפיר מלשון והעברת תקיעה פשוטה אף שמלשון והעברת משמע נמי בהפסקה מ"מ כיון שמצד האדם אי אפשר שיהיה לו קנין בלי הפסקת אור לכך נקראת זאת ההפסקה בעצמה פשוטה ובאורח מישור ועל זה רומז הפשוטה שהוא אחר הפסקת התרועה להורות שמצד האדם הפסקת התרועה היא עיקר האורח מישור. אמנם הפשוטה שלפני התרועה רומזת על פשוטה באורח מישור כמו שהיא מצד השי"ת בלי שום הפסקות וזהו נמי כדאיתא בתקזוה"ק (תיקון נ"ה צ"ז) תקיעה מסטרא דימינא ושברים מסטרא דשמאלא ושלשלת דאיהו תרועה מסטרא דתרווייהו וכו' היינו כי תקיעה מסטרא דימינא הוא ע"ד מאמרם ז"ל (ר"ה) בראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו ולמה לא אמרו ז"ל ומלך בעולמו משום שלשון מלך שייך רק במקום שיש בחירה ובראשון היה הבריאה עדיין משוללת בחירה ועל זה נופל לשון שליט כלומר ששליט בעולמו בלתי בחירת הבריאה ואין להבריאה חלק בזאת השליטה וזהו תקיעה מסטרא דימינא שהוא רזא דאברהם שמסר כל כחו להשי"ת וכל מה שהנחיל לו השי"ת קנין היה מוסרו בחזרה להשי"ת כדאיתא במדרש (בהר) הקניתי כל העולם לאברהם חזר והקנה לי וכל מה שהאיר לו השי"ת ביותר כי חסד אל כל היום חזר והקנה גם זאת להשי"ת עד היכן שמסר את בנו יחידו לגמרי על העקידה וכל זה נקרא תקיעה מסטרא דימינא רזא דאברהם אכן הדרך ארץ מהוויות זה העולם אינו סובל כ"כ עבודה בבהירות עצום כזו וכענין שמצינו בזוה"ק (שמיני לח) מאן דשדר דורון לבי מלכא חמיתין דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא אלא דורנא לשדרא למלכא מבי אחרא אצטריך ולא מבי מלכא היינו כי איך יתכן ליתן להשי"ת מה שאין להנותן בעצמו בזה שום חלק וכענין דאיתא שם (אמור צב) ירצה לקרבן אשה לה' בקיומא דשבת חד דאעבר עליה היינו כי ע"י שבת משיג האדם קנין בהדבר אזי יש לו מה להקריב להשי"ת אבל כל עוד שאין לו להאדם שום קנין אין לו מה למסור להשי"ת בחזרה וכך היה נמי מחמת עוצם הבהירות של אאע"ה הנקרא תקיעה מסטרא דימינא שהיה בהיר אצלו מפורש שאף מה שעובד אדם בבחירתו זאת הבחירה בעצמה אינה ג"כ ביד האדם כלל ומאחר שכל עבודתו הוא רק כחו ית' א"כ איזה קנין יגיע כפיך שייך כיון שבהיר לו כ"כ מפורש מסטרא דימינא ולכך העמיד השי"ת בעולם התחלקות ועל זה רומז שברים מסטרא דשמאלא רזא דיצחק שהיא מדת הגבורה וכמבואר בגמ' (שם) בשני היו אומרים גדול ה' וגו' שחילק את מעשיו ומלך עליהם ושני מורה על גבורה מסטרא דשמאלא שנמשך מזה כל התחלקות שיהיה מקום לבחירת אדם ושוב אינו נקרא שליט בעולמו כמו ביום ראשון אלא מלך בעולמו כי ישראל ממליכים עליהם את השי"ת בבחירתם הטובה וזהו שחילק מעשיו ומלך עליהם אמנם מזה שחילק את מעשיו יכול להסתעף נמי שוב כ"כ פירוד שיהיה ח"ו לגמרי ההיפוך מרצון השי"ת לכן העמיד השי"ת שלשלת דאיהו תרועה מסטרא דתרווייהו שהוא רזא דיעקב כמבואר שם (תיקון כ"א) ואיהו דעת כליל תרווייהו ועליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים היינו כי ע"י הדעת יקבלו ישראל מאותו הפירוד והתחלקות כל מיני חיבור כמו שביארנו לעיל שכל תכלית המכוון מרצונו ית' שהעמיד זה הפירוד וההתחלקות רק למען שישיגו ישראל מסבתו חיבור המובחר ע"ד דאיתא בזוה"ק (בא לד) אית למנדע טב ואית למנדע רע ולאהדרא גרמיה לטב ודא הוא רזא דמהימנותא היינו להכיר מסבת הפירוד גודל החיבור באור אחדותו ית' וזהו כענין דאיתא בזוה"ק (פנחס רמד.) ומאן גרם לאסתלקא לאתקרי ישראל דכתיב לא יעקב שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך דיהוי ישראל עיקר לאפרשא בינייהו וכו' היינו כי זאת ההכרה גם בהפירוד והתחלקות שאינם סותרים ומנגדים זה לזה בשרשם בזו ההכרה והדעת נגמר החיבור בתכלית השלימות שלא היה יתכן כלל להגיע לשלימות כזאת בלי ההתחלקות שמקודם וזהו ומאן גרם וכו' דיהוי ישראל עיקר לאפרשא בינייהו היינו מסבת ההפרש והתחלקות יכולין להגיע לשלימות כזאת הנקרא ישראל כי זה החיבור הנקרא ישראל הבא אחר ההתחלקות נחשב נגד החיבור שהוא בלעדי ההתחלקות שנקרא יעקב. כגוונא דתפילין של ראש כנגד תפילין של יד דכלהו כתיבי באדרעי ואין רואים בזה שום פירוד לכן אין רבותא כ"כ בהכרת החיבור שבהם אבל תפילין של ראש שנראה על הגוון שמהם יפרד לארבעה בתים ובכל זאת יש הכרה באחדות החיבור שבהם בזה הוא גודל הרבותא עד שאמר ר"א הגדול וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפלין שבראש וזהו שלשלת דאיהו תרועה מסטרא דתרווייהו ברזא דיעקב: